"בדרך הביתה ראיתי אותה מרימה כיסאות באחת הכיתות. אישה מבוגרת, צולעת. המון כיסאות. לאט לאט. עליתי על האופניים ורכבתי הביתה", סיפרה בעמוד הפייסבוק שלה פזית גלר, מורה מזה כ-22 שנים בבית ספר יסודי באזור השרון, וכיום גם מעבירה סדנאות והשתלמויות להורים ולילדים.
"לפני שנרדמתי חשבתי עליה. נו איך קוראים לה, לזאתי, למנקה. ואפילו לא עזרתי לה, כל כך מיהרתי. למחרת סיפרתי לילדים בכאב, שזה מה שעלה בי לפני השינה. כולם יודעים שיש מנקה בבית ספר, אולי יש עוד אחת, אבל את זאת אנחנו תמיד רואים, מישהו יודע איך קוראים לה?
אין תגובה. גם אני לא יודעת. אתמול שמתי לב כמה כיסאות היא צריכה להרים, ושהיא הולכת לאט ובטח קשה לה, אמרתי, ואיך הכיתות נראות כשיוצאים מהן וכמה ניירות, ואיזה לכלוך. ילדים, מהיום אנחנו מכינים לה את הכיתה. כל הכיסאות מורמים, כולם.
אין ניירות על הרצפה, אין חידודים, אין שאריות אוכל והשולחנות מסודרים, אחרת לא עוזבים את הכיתה. העיניים שלהם נצצו. ילדים בכיתה א'. מוטי, אב הבית שלנו פגש אותי ואמר לי, זה אלף-בית של חינוך. בבוקר הפניתי את תשומת לבם – תראו את הרצפה, את השירותים, את מטהר האוויר על המדף, תרגישו את הניקיון. נכתוב לה מכתב תודה, נזמין אותה וניתן לה אותו. יחד הסתכלנו בקלפי ההודיה וכתבנו. כמה הוסיפו קישוטים. כשהיא הגיעה הודנו לה על הזמן, על ההשקעה, על היסודיות, נתנו לה את המכתב, ומישהי אמרה שכשנקי ומסודר נעים להיות בכיתה וללמוד. ראינו על פניה את המבוכה, כאילו, למה אתם מודים לי? אבל היא אמרה רק – תודה, תודה רבה. אנחנו כבר יודעים איך קוראים לה, היא אמרה לנו. קוראים לה סננא".
הפוסט שלה זכה למאות לייקים, שיתופים ותגובות: "הילדים האלה זכו באחד השיעורים הכי חשובים לחיים. הוקרת תודה ויחס של כבוד לבני-אדם, שלצערי נחשבים שקופים עבור לא מעט אנשים", כתב אחד הגולשים.
העיקר הוא שהלבבות יישארו נקיים
"היא לא הבינה מה פתאום אנחנו מודים לה", מספרת גלר בשיחה עם mako הורים, "זה היה נורא מוזר לה שקראנו לה ושאנחנו רוצים להודות לה. זה היה מרגש, זה אדם שעובד כל יום ובכלל לא רואים אותו".
גלר מנהלת כיום את עמוד הפייסבוק "חינוך מואר" שמטרתו להילחם בחושך הרב שהיא רואה לדבריה במערכת. היא מעידה על עצמה שהיא מורה אחרת. "בעיני המהות היא להיות אמיתיים וכנים עם התלמידים", היא מסבירה, "לא לשמור מהם מרחק אלא להיות איתם בגובה העיניים, גובה הלב, כי רק שם נוצר קשר אנושי של אמת ביני לבין התלמידים שלי".
בעקבות התגובות הרבות שקיבלה לפוסט שלה, החליטה גלר לחדד את המסר שלה בפוסט נוסף. "מבחינתי העיקר הוא לא להוציא דרישה נוספת בחוזר המנכ"ל, כזו שתחייב את המורה למסור בסוף יום הלימודים כיתה 'נקייה' למנקות. העיקר הוא שהלבבות יישארו נקיים", כתבה, "בהוראות 'מלמעלה למטה' ובאיומי עונש ניתן אמנם להגיע להישגים מדידים ולכיתות מצוחצחות, אבל 'התוצאות המדידות' הללו, מגיעות מלבבות שמזוהמים בפחד, שנאה ורצון לנקום על ההשפלה. אפשר שליבה הפתוח והרגיש של המורה יוליד לבבות קשובים, לבבות שמודים על הזכות לעזור ולהקל ולכבד. לאלה אני קוראת לבבות נבונים. ואין לי מושג איך ימדדו אותם במבחני פיז"ה".