כבר תשע שנים שהילה קוסטאקורטה (40) חיה על הקו שבין שטוקהולם, שבדיה, לקריית ביאליק שבישראל. שם, בצפון אירופה, היא מתחזקת זוגיות שניה עם מריוס בעלה, יליד שבדיה, ופה נמצאת משפחתה, ליבה וגם – רמב"ם. המקום היחיד בו היא מוכנה ללדת את ילדיה.
ממש כפי שקרה לפני כמה ימים, כשקוסטאקורטה ילדה בן מתוק ובריא, אחרי שתי בנות. "כל הלידות שלי היו ברמב"ם", היא מסבירה, "גם לפני המעבר לשבדיה וגם אחריו. אני לא מחליפה את מערכת הבריאות הישראלית בזו שבשבדיה. אין מה להשוות בכלל בין הסטנדרטים. גם את רמב"ם אני לא מחליפה. פה אני מרגישה בבית, בטוחה ורגועה".
"הבנו שיש לנו פה נס פרטי"
האירוע המשמח לא יכול היה להתרחש בתזמון טוב יותר. רגע לפני חג החנוכה, הגיע הנסיך שהמשפחה הישראלית-שבדית חיכתה לו, והצליח למלא באור את הלב שנותר שבור אחרי לידה שקטה שקדמה להריון הזה. "לפני שנה וחצי הגעתי לרמב"ם ללדת בפעם השלישית", היא משחזרת את שאירע, "זו היתה לידה שקטה, שאירעה בלי שום התראה או סיבה ידועה בחודש החמישי להיריון. זו הייתה בת. לא חשבתי שאתאושש מזה או שנצליח להרות שוב אחר כך. זה היה פרק מאוד קשה בחיים שלנו. זה שבר אותנו", היא נזכרת, "אחרי שהרגשתי מספיק טוב פיזית, חזרתי לשבדיה לפרק זמן קצר ושוב חזרתי לישראל. בארץ התברר שאני בהיריון. זה היה פשוט בלתי נתפס. כשגילנו שזה בן, שכל כך רצינו, הבנו שיש לנו פה נס פרטי".
מרגע שגילתה שהיא בהריון, קוסטאקורטה לא עזבה את ישראל, והמשיכה את המעקב והליווי אחרי ההיריון היקר בארץ. הלידה המיוחלת אירעה לפני כמה ימים, בניתוח קיסרי שנערך ברמב"ם, כשברקע האירועים הטעונים של מלחמת "חרבות ברזל" והיעדרותו של בעלה השבדי שלא הצליח להגיע ולהיות נוכח בגלל מגבלות הטיסה. "למרות הכל זה היה אירוע מאוד מרגש", היא מספרת, "מיד אחרי הלידה התקשרתי אליו וסיפרתי לו שהוא אבא לבן. הוא כל כך שמח, אין דרך לתאר את התחושות. אני כבר מחכה שהוא יפגוש אותו".
על השאלה האם היססה ללדת הפעם בארץ, היא עונה בשלילה חד משמעית. "אני ציונית ופטריוטית", היא מכריזה, "המלחמה לא משנה לי כלום. זה הבית, פה הלב. לא סתם אני על הקו כבר שנים, חוזרת כל הזמן למקום שלי. אין לישראל תחליף. בשום פרמטר. השאיפה היא בסוף לעבור לכאן כמשפחה ולהישאר כאן. זה תהליך שהחל עם ההיריון הזה".