"הילדה שלי בכלא רגשי 5 שנים, הפדופיל הודה באשמה, נכנס לכלא לשנה, מאז הוא השתחרר והפך לאדם חופשי, אבל הילדה שלי עדיין בכלא", אומרת א', אשת חינוך מאזור השרון ואימה של ה'. לדבריה, לאחר התקיפה המינית שעברה בגיל 15, הגישה תלונה אך לא נחקרה על ידי חוקרת ילדים במשטרה כפי שהיה ראוי שיהיה, ועברה תהליך קשה שהשפיע על נפשה. גם רשות הרווחה לא מיצתה את הטיפול בה', ומצבה המשיך להידרדר.

"הפצע של הפגיעה המינית שחוותה ממשיך לדמם, והיא ברחה לסמים כדי לא להרגיש. התחילו פגיעות עצמיות, אשפוזים בשלוותא, פנימייה עם ילדים מבתים הרוסים ששם התחילה גם עם הסמים, ומצבה רק החמיר. ניסינו להכניס אותה למרכזי גמילה, שלרובם יש רשימות המתנה ארוכות מדי, אך זה לא צלח. יש בי הרבה כאב וכעס על כך שאם היא הייתה במסגרת הנכונה כמו מסגרת לנפגעות תקיפה מינית היא אולי לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה היום".  

"היא מודה שזה חזק ממנה"

לדברי א', היא ניסתה אף לגייס בגיוס המונים מימון לגמילה באופן פרטי, אך הגמילה לא צלחה משום שהפצע האמיתי הוא הפגיעה המינית. "צריך לטפל בטראומה שלה, והיא אף פעם לא טופלה בצורה מדויקת".

א' מספרת שבשנים האחרונות, ביתה ה' נכנסה ללא מעט מסגרות ופנימיות, ביניהם מקלטים לנוער בסיכון, אך לא מצאה שם את מקומה, לא טופלה כיאות וסרבה להישאר. הבעיה החמירה מאוד בשנתיים האחרונות, מאז שה' הגיעה לגיל 18 ומבחינה משפטית השליטה על גופה, מעשיה והחלטותיה עברה אליה באופן מוחלט. "הרבה פעמים אחרי שהיא בורחת מבית חולים ומגיעה לכל מיני מקלטים ומסגרות, אני מתקשרת לשאול על מצבה ואומרים לי שלא יכולים לתת פרטים כי היא מעל גיל 18. אנחנו מנסים בכל הכוח לשמור עליה, ולמרבה הצער היא לא יכולה לבחור ולהחליט, ברגעים המעטים שהיא צלולה, היא הכי מתוקה ואינטליגנטית, מוקירה לי תודה ואומרת לי: "אימא את לביאה, תודה שאת שומרת עליי ומאמינה בי. אך ברוב הרגעים, היא לא בהכרה ומודה שזה חזק ממנה. אני מחנכת כבר שנים דורות של ילדים ועומדת חסרת אונים מול הכאב ומול החיים של ה', בתי הקטנה. אנחנו במערבולת, והיא זועקת לעזרה בדרך שלה והמדינה מתעלמת כי יש חוק".

חסרה הכרה, עירומה, אחרי אונס

בחודשים האחרונים ה' נעדרת פעמים רבות, ונמצאת כעבור מספר ימים במצבים קשים. לאחר שנעדרה כשבוע, נמצאה ביום שבת האחרון (17.6.23) חסרת הכרה ועירומה באחד הרחובות בראשון לציון, לאחר שעברה אונס וכל גופה היה חבול ומדמם. הוריה פותחים אינספור תיקים במשטרה, פונים לרשויות, לבימ"ש ובסוף היום מוצאים את עצמם מתמודדים לבד עם מצבה של ה'. "לפני כשבוע היא הייתה מאושפזת בשלוותא ודרשתי לאשפז אותה בכפייה, אך נאמר לי שמבחינה חוקית לא ניתן, לא משנה באיזו סכנה איומה היא נמצאת, מבחינתם היא לא בהגדרה לאשפוז בכפייה, והיא פשוט הלכה משם. עבריינים שמנצלים אותה, ידעו שהיא מאושפזת בשלוותא ושלחו לשם מונית כדי לקחת אותה. אני אומרת לבית החולים: 'יש פה ילדה מסכנה ואומללה, תסתכלו על העבר שלה, על כל התמונה, תפתחו עיניים, לא ייתכן שהיא מגיעה לחוסר הכרה עם מנת יתר ומשחררים אותה לחופשי, היא לא ברת שיקול דעת, לא יכולה להחליט על מצבה והיא נמצאת בלופ שהיא לא יכולה לצאת ממנו'. עו"סית רואה אותה ואומרת לי בדמעות: 'אני לא יודעת מה לומר לך, הלב שלי נקרע אבל אין לי איך לעזור לך'.

"אני יושבת בוועדה ועורכת הדין אומרת לי שלא ראתה מחדל כזה מימיה ולא ברור לה איך משחררים את הילדה בחזרה לרחוב. הפסיכיאטר אומר שמבחינה חוקית הוא לא יכול לאשפז אותה בכפייה. אמרתי לו: "תסתכל על הפנים שלה, חרצת את גורלה לגזר דין מוות. היא פוגעת בעצמה שוב ושוב אבל בשבילכם זה לא מספיק מבחינה חוקית. כאימה של ה' אני חייבת לזעוק את זעקתה וזעקתם של הורים נוספים שנמצאים מול סיטואציה בלתי אפשרית שכזו בגלל חוק מטופש. יש לה המון מה לתת לעולם, וחייבים להציל אותה לפני שיהיה מאוחר מדי".

תגובת משרד הבריאות: "מפאת חיסיון רפואי לא נוכל להתייחס לפרטי המקרה. גורמי המקצוע במשרד הבריאות בוחנים כיצד ניתן לסייע למטופלת".

משרד הרווחה והביטחון החברתי מוסר בתגובה: "הצעירה טופלה ולוותה על ידי שירותי הרווחה מזה מספר שנים בהיותה קטינה. בבגרותה בחרה הצעירה לנתק קשר עם שירותי הרווחה במקביל לניתוק ממשפחתה. עקב היותה בגירה אין לשירותי הרווחה את היכולת לשתף את ההורים מפאת העובדה שחוק הנוער כבר לא חל עליה. למרות זאת, ניסה הצוות הטיפולי להוביל למפגש משותף עם ההורים אך ללא הצלחה. כיום הצעירה לא נמצאת בקשר, אך אם תפנה מחדש לשירותי הרווחה היא תקבל את הסיוע שלו היא זקוקה".