מה הדבר הכי חשוב שההורים שלכם לימדו אתכם אי-פעם? לכל אחד מאיתנו יש משפט שההורים שלנו הקפידו להגיד לנו שוב ושוב כשהיינו ילדים, את המסורת הקבועה שהייתה לנו איתם, או פשוט דבר קטן שאנחנו זוכרים אותם עושים, שנשארו איתנו מאז והפכו לחלק חשוב במיוחד ממי שאנחנו היום. עשרות גולשים שיתפו ברשת את הדברים שהם הכי גאים שההורים שלהם לימדו אותם – וגם אתם תרצו להעביר אותם לילדים שלכם.
- "ההורים שלי לימדו אותי להביע חיבה. אבא שלי תמיד אמר לי - אל תהיה כמו גבר רגיל שתמיד מתנהג קשוח ושומר הכל בפנים. אתה תהיה בסדר גמור אם תבכה, תחבק ותבטא אהבה כלפי החברים שלך. אל תפחד להביע רגשות, במיוחד כלפי האנשים שאתה חשוב להם".
- "גדלתי רק עם אבא שלי, והוא תמיד עשה הכל כדי להעניק לי את מה שרציתי והייתי צריכה, אבל יותר חשוב מהכל - הוא לימד אותי לעשות דברים בסיסיים ש'גברים אמורים לעשות', כמו להחליף שמן או צמיג ברכב".
- "נימוסים. דברים בסיסיים כמו 'בבקשה', 'תודה', 'אין בעד מה'. בתור מבוגר, אני בהלם מכמות המבוגרים שאני פוגש שיש להם נימוסים גרועים. למשל כשמלצר מביא להם את החשבון ומאחל להם יום נעים, הם עונים 'כן' או 'סבבה'. מה נסגר? אני לגמרי שופט מבוגרים אחרים על דברים כאלה. תפסיקו להתנהג לאנשים אחרים כמו נאנדרטליים".
צילום: Elena Dijour, shutterstock - "ההורים שלי דאגו שאלכוהול וסמים לא ייראו לי כמו משהו מיוחד. הם הציעו לי יין בארוחות ערב, ותמיד קיימו כשהם הבטיחו לאסוף אותי ממסיבה, בלי לשאול שאלות. הם גרמו לזה להיראות כאילו זה לא פרי אסור, אז מעולם לא היה לי דחף לקחת את זה לקיצון או להסתיר את הדברים האלו. בזכותם יש לי גבולות בריאים".
- "ההורים שלי לימדו אותי כמה זה חשוב להודות כשאני טועה".
- "ההורים שלי הושיבו אותנו לשלם איתם חשבונות כל חודש. כשהיינו מתחילים, כל פעם חשבנו שיש לנו טונות של כסף וביקשנו מהם לקנות לנו כל מיני דברים, אבל ככל ששילמנו את החשבונות, ראינו את הכסף של המשכורת הולך ונעלם. כשהיינו מסיימים תמיד ראינו שעדיין נשאר הרבה, ואז אבא שלי היה אומר - אבל אתם גם רוצים לאכול החודש, לא? ואז היה שם בצד את הכסף למצרכים. זה היה ממש חשוב, כי למדנו כמה דברים באמת עולים, איך לשמור כסף למה שאנחנו רוצים לקנות, כמו מצרכים, ואיך לחסוך לדברים ספציפיים, כמו שיפוץ בבית. זה גם גרם לנו להפסיק לבקש כסף כשראינו שבסוף לא נשאר הרבה".
צילום: Igal Vaisman, shutterstock - "כשהייתי בת 15 אבא שלי נתן לי לקרוא מאמר שהסביר שהמוח שלנו לא מפסיק לגדול עד שאנחנו מגיעים לשנות ה-20 המוקדמות שלנו, ורק אז מתפתחת אצלנו היכולת להבין בצורה מלאה את התוצאות של המעשים שלנו. עד אז, אנחנו לא יכולים להבין עד הסוף את החשיבות של ההחלטות שלנו, גם אם נראה לנו שכן. הוא הסביר לי שהתפקיד שלו כהורה היא למלא את הפער הזה כדי להקטין את הסיכוי שאני אעשה החלטות לא טובות בעצמי - למשל להחליט מתי אני צריכה לחזור הביתה, או לאסוף אותי ממסיבות במקום לתת לי לנסוע עם חברים שאולי שתו. הוא הסביר לי שהוא סומך עליי במאה אחוז, אבל יש גבול לאמון הזה, כי עדיין לא היו לי כל הכלים כדי לעשות את ההחלטות הכי טובות. אני מעריכה את זה שהוא הסביר לי למה הוא רוצה לשלוט בחלקים מסוימים בחיים שלי במקום פשוט להגיד 'כי ככה אמרתי'".
- "ההורים שלי היו מקריאים לי כל לילה סיפורים לפני השינה. זה יצר אצלי אהבה ענקית לקריאה, ואני בטוחה שזה גם תרם להתפתחות של המוח שלי".
- "אמא שלי תמיד הכריחה אותי לטעום לפחות ביס אחד מכל מאכל חדש לפני שהיא הסכימה שאני אגיד 'אני לא אוהב את זה'. בזכות זה היום אני מוכן לטעום כל אוכל או משקה, אפילו אם אני חושב שהם לא יהיו לי טעימים".
- "ההורים שלי לימדו אותי סובלנות וקבלה. הם אמרו לי שהם יאהבו אותי בלי קשר לדת, לנטייה המינית, לדעות הפוליטיות או למקצוע שאני אבחר. הם לימדו אותי לקבל אנשים ולאהוב אותם בזכות האופי שלהם ולמצוא אנשים שיאהבו אותי בזכות שלי".
- "היינו אוכלים ארוחת ערב ביחד כל יום כשאבא שלי חזר מהעבודה - בלי טלוויזיה או טלפונים. סיפרנו איך היה היום שלנו וצחקנו על כל מיני דברים. אלה היו רגעים מדהימים, וחלק מאוד חשוב מהילדות שלי".
ארוחה משפחתית | צילום: Jack Frog, Shuttersock - "יש לי אוטיזם, מה שגרם לי להרבה בעיות. פסיכיאטר אבחן אותי, וההורים שלי דאגו שתהיה לי כל התמיכה שאני צריך. קל לומר על ילד שהוא פשוט ילד קשה, אבל להבין למה זה קורה ולעזור לי למצוא נתיב שמתאים לי בחיים זה הדבר הכי טוב שהם יכלו לעשות עבורי".
- "אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה - אבל אתה אחראי על התוצאות של הבחירות שלך".
- "אמא שלי החדירה בי תחושות אמפתיה וחמלה לכל מי שזכה בפחות מזל ממני".
- "ההורים שלי דאגו שאני אבין בכסף, ניהול כסף, חיסכון לפנסיה וכו'. זה עשה את החיים שלי הרבה יותר קלים, ומעולם לא היו לי דאגות לגבי כסף או חובות".
- "תמיד דאגו שאני ארגיש אהוב, לא משנה מה".
- "ההורים שלי כיבדו את הפרטיות שלנו. הם תמיד דפקו בדלת, אף פעם לא חיטטו במחשבים או בטלפונים שלנו. הם שאלו לפעמים עם מי אנחנו מתכתבים בטלפון, אבל הם בחיים לא היו מסתכלים על ההודעות בלי לבקש מאיתנו להראות להם. הם הראו לנו שאכפת להם, אבל הם גם סמכו עלינו שנעשה את ההחלטות הנכונות, והיום אני יכולה לדבר עם ההורים שלי על הכל".
- "אבא שלי דאג שאני ואחי תמיד נוביל, אבל תמיד ידע מה קורה והיה כמה צעדים לפנינו. אם היינו מגיעים לעיר חדשה, אנחנו היינו אחראים להבין איזה אוטובוס צריך לקחת. אם בישלנו, אנחנו קראנו את המתכון ואמרנו לאבא שלי מה לעשות. ככה תמיד ידענו לעשות דברים בעצמנו והיינו די עצמאיים עוד לפני שעזבנו את הבית".
- "אני אסיר תודה להורים שלי שהם תמכו בתחומי העניין הלא רגילים שלי. בתור ילד קטן התעניינתי באסטרונומיה, והם קנו לי ספרים, טלסקופים וגם כמה מחשבים יקרים יחסית לאותה תקופה, ותמיד הסיעו אותי לאירועים של אסטרונומיה".
המלצת ספרים לתיקון שבועות אלטרנטיבי | צילום: shutterstock - "המשפחה שלי לא הייתה במצב כלכלי טוב. אף פעם לא הייתי רעב, אבל גם לא היו לנו מותרות. ההורים שלי תמיד שמו את העודף מכל דבר שהם קנו בקופת חיסכון קטנה, ודאגו להראות לי שהם שמים שם את המטבעות ולהלהיב אותי, כי בחגים אני אבחר לעצמי מתנה עם הכסף הזה. אני זוכר כשהלכנו לבנק להחליף את הר המטבעות לשטרות, ואז הלכנו לחנות הצעצועים לקנות לי מתנה. תמיד חגגנו את החגים עם קרובי משפחה שהיו יותר עשירים, והילדים האחרים תמיד קיבלו מתנות מטורפות, אבל לאף אחת מהן לא הייתה את ההשפעה למתנה שלי. עד היום יש לכסף ערך אמיתי בעיניי, למדתי לחסוך באופן קבוע, לתכנן קדימה בשביל כל דבר שאני רוצה ולראות ערך בדברים שאפילו אין להם מחיר".
- "ההורים שלי דאגו שאני אבין את החשיבות של אמפתיה והקשבה. אמא שלי הייתה אמא של כולם. היו לי הרבה חברים שההורים שלהם עבדו המון, לא הקשיבו להם או שפשוט לא היה אכפת להם מה קורה בחיים שלהם. בבית שלי הייתה מדיניות של דלת פתוחה, והרבה פעמים הייתי מגיע הביתה ומוצא שם את החברים שלי או של אחותי מבלים עם אמא שלי. הם פשוט רצו אמא שתקשיב להם ותיתן להם עצה, והיא תמיד הייתה ישרה וכנה איתם. אחותי ואני לקחנו את כל הדברים האלו איתנו. היא פסיכולוגית ואני מורה, ושתינו מנסות להיות נעימות, מקשיבות ומבינות לכל מי שסביבנו".
צילום: fizkes | shutterstock - "ההורים שלי הסכימו שאני אתעמת איתם לגבי דברים שהם לא הרשו לי לעשות, ואם היה לי טיעון משכנע, יכולתי לשנות את דעתם".
- "ההורים שלי דיברו והתנהגו אליי כמו אדם מבוגר. לא הייתי חייב לחזור הביתה עד שעה מסוימת, לא הגבילו את הזמן שמותר לי להשתמש בטלפון שלי או לשחק במחשב, ולא היה זמן שהייתי חייב להקדיש ללימודים. אבל אם לא קיבלתי ציונים טובים במבחנים - זאת הייתה אשמתי, ואני הייתי צריך להתמודד עם ההשלכות".
- "ההורים שלי לימדו אותי מוסר עבודה - אם אתה עושה משהו בחצי לב, תצטרך להשקיע כפול כדי לתקן את הפאשלות שלך. אם השם שלך הולך להיות על זה, תעשה את זה הכי טוב שאתה יכול".
- "עצמאות. הם לא היו הורים הליקופטר. היו להם ציפיות ממני, והם נתנו לי לעמוד בהן בלי לשבת עליי".
- "ההורים שלי התייחסו אליי כמו למבוגר, ומעולם לא הקטינו את מה שהרגשתי או את מה שהיה חשוב לי. הם הסבירו לי כל דבר, 'כי ככה אמרתי', לא היה משפט שנאמר בבית שלנו".