"הרחבנו את המענה הפסיכולוגי למפונים ומתפנים מהעוטף, השפ"חים מעניקים שרות לילדים ולהורים בכל רחבי הארץ במגזרי אוכלוסייה שונים בשל השלכות המלחמה השכול והטראומה על הנפש, במקביל, פסיכולוגים ברחבי הארץ תומכים בתלמידים, הורים וצוותי חינוך במעגלי פגיעות שונים. בנוסף, המשרד קלט למעלה מ-200 יועצות (פנסיונריות של המערכת, יועצות בשבתון וחל"ת) ששובצו במרכזי יחד. לאור ריבוי בתי ספר הקולטים מפונים אנו ערוכים לתגבור שעות יעוץ בבתי ספר אלו, ותוגבר מערך הייעוץ בגיל הרך ביישובי העוטף 0-7".
"להקטין את אחוז הילדים שיסבלו מפוסט טראומה"
מוקד הסיוע נותן מענה לתלמידים, להורים ולאנשי החינוך, כולל מהחינוך המיוחד ודוברי שפות שונות, 24 שעות ביממה שבעה ימים בשבוע, המוקד מאויש על ידי אנשי המקצוע של השירות הפסיכולוגי ייעוצי. רוב הפניות שהיו עד כה, היו סביב נושאי חרדה, ותיווך לילדים. המוקד מציע שירותי ייעוץ ותמיכה רגשית להורים. "השיחות לרוב ארוכות, לעיתים אנו מזהים מי הגורמים שזקוקים לסיוע, ומסייעים בחיבור עם פסיכולוג חינוכי להתחלת התהליך. אימא התקשרה למוקד ודיברה על כך שהילד לא רוצה לחזור לבית הספר, וככל שהתפתחה השיחה הבנו שחשוב שיתקיים שיח בין האם לגורמים החינוכיים בבית הספר, ויתנו לו תוכנית לימודית וחברתית מותאמת ומדורגת, שתקל עליו", אומרת לוק ומוסיפה כי לצד זה נבנה מנגנון ברמה ארצית של הרצאות קבועות בזום להורים בנושאים שונים, על פי שלב התפתחותי, בשפות שונות, ולאוכלוסיות שונות כמו ילדים עם צרכים מיוחדים, מגזר חרדי ועוד.
מערך בריאות הנפש בישראל טרום המלחמה היה במצוקה חמורה, איך אתם מתמודדים עם הצפה של פניות לטיפול רגשי עבור ילדים?
"בתקופה הקורונה החסר בתקנים לפסיכולוגים קיבל הד, גם לשבעה באוקטובר הגענו עם חסר גדול בפסיכולוגים והדרך להתמודד עם זה היא לגייס את הפסיכולוגים לשירות הציבורי, צריך להודות לכל מערך המתנדבים שקיים, אנחנו רואים את השירות הציבורי כעוגן מרכזי שצריך לבסס, לשמר ולהגביר אותו. כי בלי הפריסה של 3400 פסיכולוגים לא היינו מצליחים לתת את השירות שנתנו עד היום. משרד החינוך מתגבר את העבודה באמצעות תקציבים תוספתיים כדי לממש כל שעת פסיכולוג ולגייס פסיכולוגים קליניים שקומיים התפתחותיים וכל מי שמומחה בטראומה, גייסנו גם פסיכולוגים שפרשו משירות הציבורי, מחטיבות אחרות, ופסיכולוגים שיצאו לפנסיה כדי לעזור למפונים בים המלח ובאילת", אומרת חווה פרידמן, פסיכולוגית ארצית, מנהלת אגף פסיכולוגיה בשפ"י במשרד החינוך.
פרידמן מסבירה שישנם מערכים חדשים של מענים פסיכולוגיים, במרכזי פינוי כמו בשפיים. "יש עבודה משולבת של פסיכולוגים מקומיים שלפני ה-7 באוקטובר עבדו בקהילה ופסיכולוגים מפונים מהעוטף שעובדים היכן שפונו. אנו עורכים בירור צרכים בגנים ובבתי הספר שפתח משרד החינוך בתוך מרכזי הקליטה במלונות ומחליטים על המענה. אם בשבועות הראשונים הדגש היה עזרה ראשונה נפשית היום מקפידים להבטיח שילד יפגוש פסיכולוג ברצף כדי שתהיה לו דמות קבועה, בנוסף ישנה עבודה עם ההורים, כי ההורים עברו חוויות אימה שקשה לתת להם מילים, והם בעצמם צריכים עזרה כדי שיוכלו לעמוד לרשות הילדים". פרידמן מספרת על אם שהתייעצה בלובי של אחד המלונות בירושלים עם פסיכולוגית בנוגע לבתה המתבגרת שספונה בחדרה ומאיימת בהתאבדות. "איך עוזרים לאימא כזו? יכולים להיות מצבים של עבודה ייעוצית טיפולית על משאבי ההורות ודרכי התמודדות, איזו תקשורת לקיים עם ילדים במצבי סיכון, או מודל שבו הילד מקבל טיפול ישיר וההורה הדרכה, הכול נעשה בהתאמה אישית".
מה קורה לילדים שטופלו אצל פסיכולוגים מהעוטף או מהצפון, שגם הם נעקרו מביתם?
"פסיכולוגים שמפונים ושעברו בעצמם את היום השחור הזה לא תמיד היו פנויים לטפל, במקרים שהילד והפסיכולוג נמצאים באותו אזור פינוי, יכול להיות שהטיפול ממשיך ברוב המקרים הטיפול נקטע אבל לא הקשר, המטפלים הפסיכולוגים ממשיכים לקיים את הקשר כדי לדרוש בשלומם, להבטיח רציפות של הקשר ואמון. המצב הזה הוא מצב שובר אמון בחיים, בביטחון, בעולם שאני חי בו בתור ילד. המשימה הענקית היא להבטיח את השיקום של האמון בעולם ובאדם ולכן הרצף של הקשר חשוב. יש מצבים שהפסיכולוג מעביר מקל לפסיכולוג אחר, יש מצבים של השהיית טיפול במידה ומתאפשר, המתווה שונה בהתאמה לכל צורך של ילד".
לדברי לוק, אחת המשימות הגדולות היא לסייע לילדים לחזור לרציפות תפקודית, למשימות ולשגרת חיים. "חלק מהמשימה הוא לעבוד באופן מערכתי וללוות את הצוות החינוכי, לסייע למנהל להבנות סדר יום, לחזק את התקשורת הבינאישית עם הילדים, לייצר פעילויות. ככל שהילדים פעילים ותורמים לסביבה זה מסייע להם בתהליך".
ומה יהיה בשש אחרי המלחמה?
"יש מעגלים שונים: כאלו שהיו עדים לטבח ולאימה, משפחות שכול, ואלו שנמצאים במעגלים רחוקים יותר, לא כל אחד מהילדים או המבוגרים יש טראומה, ולכל אחד מתייחסים בהתאמה ובאופן שונה. העבודה של הפסיכולוגים והיועצים היא להבחין בין המצבים והצרכים של הילדים. אנחנו משקיעים הרבה עבודה בקשר של ההורים עם הילדים ובקשר של מורים וגננות עם הילדים כי ככל שעומדים לרשות הילדים אנשים מבוגרים שיהיו בקשר רציף וקרוב ויתבסס אמון, ייווצר תהליך מרפא, שבו דמויות משמעותיות נענות לצרכים של הילדים ולא נבהלות כשהם מספרים סיפורים קשים, ככל שזה מתקיים זה מקטין את אחוז הילדים שיסבלו מפוסט טראומה".
לקו הסיוע חייגו: 6552* שלוחה 5