"משרד החינוך עושה מעט מאוד ולא באמת יודע להתמודד עם בעיית האלימות", אומרת סיגל שפיץ טולדנו, חברת הנהלה וראש צוות מוגנות בהנהגת ההורים הארצית. "יש עלייה משמעותית במקרי אלימות אבל אף אחד לא ממש מנהל נתונים. משרד החינוך לא מנהל את כמות וסוג האירועים ואנחנו יודעים שיש תת דיווח מהשטח והרבה מאוד הסתרה. אם הם עושים משהו זה רק כשיש מקרי אלימות כלפי מורים, אבל אם מדובר על אלימות כלפי תלמידים או בין תלמידים - לא נעשה דבר. הם טומנים את הראש בחול וזה חבל. עוצרים את הלימודים ליום אחד, בוחרים שבוע למודעות ומאבק בנושא מסוים וכל מיני ניסיונות נקודתיים להתמודד כמו 'פלסטר'. בפועל אין כוח אדם, אין מטפלים ואין פסיכולוגים - אנחנו לא רואים שהם עושים שנעשים צעדים משמעותיים כדי שיהיו כאלו. בגלל המחסור במורים, היועצות מלמדות רוב הזמן וזה פשוט לא נורמלי. איך הן יכולות לראות את הילדים ולשוחח איתם כשהן נכנסות ללמד שפה או חשבון? זה פשוט לעג לרש".
אבל משרד החינוך מכין, כותב ומנסה להפעיל כל מיני תוכניות שונות למניעת אלימות בבתי הספר. הן לא מועילות?
"יש כל מיני תוכניות בגפ"ן (מערכת לגמישות פדגוגית ניהולית, ר"ע) שאף אחד לא באמת יודע מה מזה טוב ומה לא. ככה לא נשנה את המציאות העגומה בה אנו נמצאים. בכל המקרים האחרונים בתקשורת אנחנו רואים צוותים וילדים שלא יודעים מה לעשות, הם עומדים מהצד ומקבלים את המציאות. משרד החינוך מאפשר השעיה של כמה ימים שהיא בעצם פרס לילד האלים ואחריהם הוא חוזר לכיתה כאילו כלום. ילד אחד מורכב מפרק כתה שלמה, זה מה שאנחנו רואים שקורה בכל רחבי הארץ. הדיווחים לא מפסיקים להגיע. זה הפך להיות כל כך שכיח ונורמלי שיש אירועים חמורים שאפילו לא מסקרים אותם, הדקירות הן בשוליים, בשוטף אנחנו במציאות יומיומית אלימה בכל הארץ, בתוך בתי הספר ומחוצה להם".
מה היית רוצה שיעשה?
"אנחנו רוצים שינוי לאלתר של מערכת הלימודים, שיעצרו את המרדף אחרי ציונים ויעסקו שנה שלמה רק במוגנות ובערכים. אנחנו רוצים תקן יועצת במשרה מלאה ועוד תקן של רכז מוגנות בכל בית ספר בארץ. צריך שיהיה מי שיראה את הילדים והיום אם אתה ממש בר מזל אז יש לך מחנכת טובה, אבל זה לא מספיק ברוב המקרים. לילדים אין כתובת. לצערי גם ההורים הם לא תמיד הכתובת. מערכת החינוך צריכה לאפשר חינוך אמיתי, בלי טיפול בבסיס אין שום סיכוי ללמידה כלשהי או צמיחה, בטח לא פדגוגיה".
70% מהתלמידים נחשפו לאלימות בבית הספר
מסקר שנערך בשבועיים האחרונים בקרב עשרות יושבי ראש הנהגות הורים יישוביות ברחבי הארץ, עולים נתונים מדאיגים לפיהם למעלה מ-70% מהנשאלים נחשפו ל-2-5 מקרי אלימות במוסדות החינוך ביישוביהם. בהנהגת ההורים הארצית אומרים כי נתונים אלו מעידים על מגמה מדאיגה של גידול בהיקף אירועי האלימות בתוך מוסדות החינוך בין תלמידים לתלמידים, בין הורים לאנשי צוות הוראה ובין אנשי צוות ההוראה לתלמידים. כ-20% אומרים כי נחשפו ליותר מאחת עשרה מקרי אלימות שונים רק מתחילת השנה הנוכחית. באותה נשימה חשוב לציין כי יושבי ראש ועדי הורים נחשפים למקרי קיצון קשים, ואינם חלק מצוות הניהול של בית הספר ולכן ברור שהתופעה רחבה עוד יותר.
שלומי ירוחם יו"ר ועד ההורים של מעלה אדומים אומר כי הוא נתקל לא פעם במקרי אלימות קשים. "האלימות אצלנו הגיעה לרמות שלא ראינו מעולם, החל מהגן ולכל שכבות הגיל. יש לנו כבר מקרים של ילדים מוכים בגנים, אלימות שלא חשבנו שנראה לעולם, בגילים צעירים כאלו", הוא אומר בכאב, "בבתי הספר אנחנו מקבלים דיווחים כמעט כל יום על אלימות, לצערנו בחודש האחרון היו כמה אירועי תקיפה חמורים מאוד. הרשות המקומית אצלנו לא מנסה לפתור, אין מדיניות בנושא, אין תהליכים שצריכים להתוות בכדיי למגר את התופעה שמעסיקה אותנו כחדשות לבקרים. משרד החינוך אמור להציב את נושא מוגנות התלמידים כראשון בסדר היום, המצב הרגשי וביטחון ילדנו הם החשובים מכל, אבל בינתיים משרד החינוך עוצם עיניים ונותן למחדל הזה להתעצם. נמאס לנו מסיסמאות ומכנסים בכדיי לסמן וי, רוצים לראות עבודה".
ירוחם לא לבד, גם עורך הדין אבי סרוסי, יו"ר הנהגת ההורים בלוד, מעיד כי חלה הסלמה במקרי האלימות הקשים שהילדים חווים במערכת החינוך. "מקרי האלימות תופסים אותנו כאילו בהרגשה של 'הפתעה', אך זו מכת המדינה הקשה ביותר. המדינה חייבת להקים תוכנית לאומית למניעת אלימות ולחייב את הרשויות המקומיות להפעיל אותה".
צביקה פלג, מנכ"ל רשת אורט, מספר שהמוסדות המשתייכים לרשת שלו שהרשת שלו נאבקת למניעת התופעה וקורא למערכת החינוך לעשות פסק זמן ולחשוב מה באמת חשוב בחינוך. "בלי חברה חסונה ומחבקת אין אפשרות להקנות ידע", הוא אומר, " אנחנו צריכים להתעסק בחינוך האמיתי לאהבה, הקשבה, סבלנות סובלנות. מרגע שבני הנוער עוסקים ועומדים מול המסך ולא מול אנשים יש שחיקה אנושית שמבדלת אותם מהתקשורת האישית. ברגע שאתה לא מדבר יש אילמות כי האדם שותק ולא מדבר. המילה אלימות מגיעה מהשורש אילמות. ברגע שאנשים שותקים הם נמצאים בעולם אחר. המערכת צריכה לראות איך פותחים בחזרה את בני הנוער לשוב ולדבר, איך מעצימים אותם יותר".
"השעיה היא רק כלי אחד להתמודדות"
בעקבות גל האלימות ששוטף בתי ספר רבים, נוקט משרד החינוך במספר צעדים על מנת למגר את התופעה. במשרד החינוך אומרים כי רצף מקרי האלימות החמורים שאירעו באחרונה בכלל החברה הישראלית, תופעה שיש לה ביטויים במספר רב של זירות: בכבישים, ברחוב, ברשתות החברתיות, במגרשי הספורט, ובבתי החולים - לתופעה זו יש ביטוי במערכת החינוך במעשי אלימות ובשיח אלים המתנהל כלפי אנשי חינוך ותלמידים. משרד החינוך מתייחס בכובד ראש לתופעת האלימות במערכת החינוך ופועל במגוון דרכים לקידום אקלים חינוכי מיטבי תוך הגברת השייכות לבית הספר ולצמצום האלימות.
כיום במערכת החינוך קיימות מספר תוכניות בנושא. אחת מהן היא תכנית רגשית חברתי המקנה מיומנויות וכישורי חיים הנקראת הכ"חות שבדרך״ - מטרת התוכנית לקדם רווחה נפשית וחוסן, להגביר שייכות ולפתח מיומנויות לוויסות וניהול עצמי, אמפתיה, תקשורת ומיומנויות בין אישיות, התמודדות עם קונפליקטים ומניעת אלימות. תוכנית נוספת ללימוד מיומנויות לוויסות ושליטה בכעסים נקראת ״עוצמה", התוכנית מיועדת לתלמידים עם קושי בוויסות עצמי וקשיי התנהגות. עוד ישנה התוכנית לעידוד מעורבות התלמידים העומדים מן הצד הנקראת "כולנו גיבורי על" - תלמידים למען תלמידים. מטרת התוכנית להגביר את המודעות והמעורבות של התלמידים במניעת בריונות. ועוד תכניות שונות ורבים למניעה והתמודדות עם דחייה חברתית וחרמות, חיזוק יחסים חברתיים, טיפוח ערכים, זיהוי חוזקות ומתן כלים להימנעות מהתנהגות אלימה ולהגברת הקשר עם התלמידים בתקופת המעברים תוך קידום דיאלוג המחזק את תחושת השייכות והחוסן.
תוכניות רבות קיימות במשרד החינוך, אך בפועל אין מדידה קבועה ורציפה לגבי מספר המקרים או אפילו חומרתם. אין נתונים עדכניים מתחילת השנה, יחד עם זאת מדי שנה ראמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה בחינוך, ר"ע). הסקר האחרון נערך בשנה שעברה ועוד כמה חודשים ייערך סקר חדש.
"על פי הסקרים והמחקרים ניתן לראות כי קיימת מגמת עלייה במקרי האלימות. מגמות אלו נמצאו במחקרים בארץ ובעולם ולדברי מומחים בתחום ניתן להסבירן במגוון דרכים", מסבירה ורד גיל, מנהלת יחידת אקלים חינוכי מיטבי ומניעת אלימות שפ״י. "ניתן להתייחס להשפעה של החשיפה לביטויי אלימות בחברה, במרחבים הציבוריים, בכבישים וברחובות. בתי הספר מושפעים ממגמות חברתיות ואינם מנותקים מהשיח האלים והתגובות האלימות. עוד מוסיפים מומחים את ההשפעות של הרשתות החברתיות, זמן השימוש הרב במסכים וחשיפה לתכנים שאינם תואמי גיל. יצוין כי אנו עדים לעלייה בהתנהגויות סיכון במהלך ובתקופת הקורונה, לעלייה בתחושת הבדידות ועלייה במצוקה נפשית שבאה לידי ביטוי בקושי בוויסות עצמי ובאלימות".
"התמודדות עם קשיי התנהגות ואלימות מזמנת למערכת אתגרים מורכבים המצריכים מענים מערכתיים ופרטניים ולוקחים בחשבון את כל המעורבים, תוך שמירה על מוגנותם של כלל התלמידים. מנהלי מוסדות החינוך מובילים תהליכים מקצועיים ומקיימים היוועצות במקרים מורכבים, תוך מתן מענים חינוכיים טיפוליים לצד מענים משמעתיים. ההנחיות הקיימות בחוזר מתייחסות למנעד התגובות המשמעתיות, לצד תמיכה הדרכה וליווי לצוות החינוכי ולהורים. יצוין כי השעיה הינה רק אחד הכלים העומדים לרשות בית הספר", סיכמה.