הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית (OCD) היא הפרעה שכיחה ומאתגרת מאוד עבור ילדים, בני נוער ומשפחותיהם ומורכבת משני חלקים: החלק הראשון הוא מחשבות אובססיביות. אלו מחשבות שחוזרות שוב ושוב והן נכפות עלינו. אנחנו לא יוזמים אותן וגם לא רוצים אותן. מחשבות אלו מלוות בתחושות מלחיצות כמו מתח בגוף, כאבי ראש, כאבי בטן, דפיקות לב ותחושות אחרות. לפעמים יש דחפים חזקים או תחושות מלחיצות ללא מחשבות. לדוגמה, מישהו יכול להרגיש מאוד לחוץ כאשר יש לו דחף לגעת בברך ימין לאחר שהוא נוגע בברך שמאל. הדחף הזה ייעלם לאחר שיגע בברך ימין.
דוגמאות למחשבות אובססיביות נפוצות יכולות להיות מחשבות אובססיביות על דת, זהות מינית, איידס, אלימות וחודרניות, על פגיעה בעצמך או באחרים, או על משהו רע שיכול לקרות כולל מחשבות אובססיביות על הוודאות שזה יקרה. מחשבות נוספות הן מחשבות על כך שאתה או מישהו בסביבתך מזוהם, שמשהו רע יקרה אם לא תבדוק שוב ושוב את המצב או החפץ כמו כיבוי מכשירים חשמליים, נעילת דלתות, לוודא שלא כתבת משהו רע בפלטפורמות של המדיה החברתית, מחשבות על כך שהכול צריך להיות מסודר באופן סימטרי או לפי סדר מסוים ומחשבות הכרוכות בתכנים מיניים לא נעימים.
החלק השני של OCD הן הפעולות הכפייתיות. גם המחשבות וגם הדחפים שמובילים אותנו להרגיש שאנחנו חייבים להתנהג בדרכים מסוימות. כגון לגעת בחפצים בסדר מסוים. הדבר החשוב הוא שברגע שבצענו את הפעולה "כמו שצריך" יכולה להיות רגיעה. אך זו מחזיקה לטווח קצר ולטווח הארוך המחשבות הכפייתיות יחזרו שוב ושוב וכך גם הצורך בהתנהגות המסוימת כדי להירגע. לפעמים הכול מתרחש "בראש שלנו", כלומר אין פעולה גלויה, לדוגמה מישהו שצריך לחזור בראש על משפט מסוים או לספור עד מספר מסוים. ההפרעה יכולה להופיע בהרבה מאוד צורות שונות. יש אנשים שלא מודעים לכך שיש להם OCD או שזה לא מפריע להם. הם רואים בזה חלק נורמלי מעצמם.
דוגמאות למעשים כפייתיים נפוצים יכולות להיות שטיפת ידיים חוזרת ונשנית, ניקוי חוזר, בדיקה חוזרת שעשית פעולה מסוימת כמו כיבוי אורות, בדיקת פריטים מסוימים המסודרים בצורה ספציפית (בדיוק כמו שצריך), ספירה חוזרת ונשנית למספר מסוים במחשבותיך, הימנעות ממקומות או מצבים שבהם החרדה עלולה להחמיר ובדיקה מנטלית של אירועים או פעולות שעשית או שאתה צריך לעשות.
איך מטפלים ב-OCD?
טיפול ב-OCD נעשה בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). זו שיטת טיפול פסיכולוגית, ולמעשה פילוסופיה שלמה המבוססת על שנים של מחקר על האופן בו המחשבות, ההתנהגויות והרגשות שלנו קשורות זו בזו. CBT עוזר לנו לקבוע האם חלק מהמחשבות וההתנהגויות שלנו עוזרות לנו לפתור ולנהל את הפחדים והחרדות שלנו, או שהמחשבות וההתנהגויות הללו עוזרות לפחדים ולחרדות הללו להמשיך ולהטריד אותנו.
הדבר המרכזי בטיפול ל-OCD נקרא "חשיפה ואיפוק תגובה". המטרה היא לעשות בכוונה ובהדרגה דברים שיעוררו מחשבות אובססיביות ותחושות של חרדה, אבל להתאפק מהמעשים הכפייתיים שבדרך כלל נלווים למחשבות וכך נגלה האם הדברים שאנו חוששים מהם יקרו באמת. לדוגמה: אם הילד חושש שכתוצאה ממגע במגוון דברים הידיים יהיו מלאות בחיידקים והוא יהיה חולה, נדרג לפי רמת החרדה פריטים שיעוררו חרדה במגע אתם ואיפוק משטיפת ידיים לאחר מכן. הילד יספר כי יהיה לו קשה יותר לגעת בשטיח ולא לשטוף ידיים מאשר בידית של דלת וכוס בכיור. נתחיל בתרגול יומי של נגיעה בפריט ה"מזוהם" כשעל הילד להתאפק משטיפת הידיים שעה לאחר מכן. לאורך זמן לאחר תרגול זה, הילד ילמד כי הוא אינו "מזוהם", החרדה יורדת לאורך זמן ובעיקר גם ילד שהוא מסוגל להתמודד.
הדבר החשוב הוא ללמוד שהדבר שאני חושש ממנו לא קורה ושהחרדה נחלשת גם אם אנחנו לא עושים את מה שה-OCD 'דורש'.
הדבר החשוב הוא ללמוד שהדבר שאני חושש ממנו לא קורה ושהחרדה נחלשת גם אם אנחנו לא עושים את מה שה-OCD "דורש". זאת בניגוד לתפיסה שהייתה עד תחילת הטיפול. דוגמה נוספת היא אם הילד חייב שדברים יהיו "ישרים" כמו השלט שעל השולחן או פריטים על שולחן הכתיבה שלו. נעזר בגישה זו וניזום הזזה של פריטים והתאפקות מ"יישור שלהם" באופן חוזר ונשנה עד שהדחף יורד.
מרכיב טיפולי מרכזי נוסף הוא לעורר את המחשבות המפחידות במגוון דרכים שוב ושוב בכוונה ובהדרגה, ולעזור לילד להשאר איתן למרות החשש. למשל אם הילד חושש לחשוב את המחשבה ש"יהיה לי מזל רע" נעזור לילד להשאר בכוונה עם מחשבה זו עד שיראה כי החשש יורד למרות שאני לא מנסה להרגיע את עצמי. בצורה זו, לאורך זמן לומדים להתמודד בצורה אפקטיבית עם המחשבות ורואים כי הן התדירות והן העוצמה שלהן יורדת. הילד בעצם לומד לנקוט גישה שונה מול המחשבות. חשוב לציין שהכוונה פה היא לילדים שתדירות ועוצמת המחשבה הינן גבוהות מאוד ומשפיעות משמעותית על מצב רוחם ותפקודם במהלך היום.
במקרים רבים ההורים הופכים להיות בעצמם חלק מהמערכת הכפייתית כשהם נדרשים לחזור על פעולות ולהרגיע את הילד שוב ושוב (אקומודציה). למשל הילד דורש לוודא עם ההורה שלו כי הידיים שלו "נקיות" לאחר ששטף אותן, או ילד שדורש מההורה לחזור על משפט מסויים שוב ושוב כדי ש"לא יקרה משהו רע". כך הילד נהיה "תלוי" בתשובת ההורה ואינו מתמודד לבד עם המחשבות המטרידות. דבר זה עלול להוביל למתחים רבים בבית ולמצוקה רבה של ההורים עצמם. במקרים אלה יש חשיבות רבה לעבוד גם עם ההורים ולהוריד בהדרגה את התנהלותם ה"מרגיעה" שאינה משרתת את הילד אלא את ה OCD שלו או שלה. הורדת הרגעה זו נעשית בהדרגה כחלק מתוכנית טיפולית כוללת.
האם יש לי OCD? מה עלי לעשות?
אם יש לילדכם תסמינים הדומים לאלו המתוארים ברשימה המצורפת והתסמינים הללו מתמשכים ומשפיעים לרעה על חייהם, אם הם במצוקה והפעולות הכפייתיות גוזלות זמן ואנרגיה, אם פעולות אלה לא מאפשרות להם להמשיך בחייהם ולעשות את כל אותם דברים שגורמים להם להנאה - מומלץ שאדם מקצועי מתחום בריאות הנפש יעריך אותך ואת מצבך. גם רופא הילדים או רופא המשפחה יכולים להיות נקודת התחלה טובה.
הכותב הוא פסיכולוג קליני, מומחה ומדריך בטיפול קוגניטיבי התנהגותי. הוציא לאחרונה את הספר
"כיצד נלחמתי וניצחתי את ה-OCD שלי: זיכרונות מטיפול CBT" .