נושא החרמות שילדים עוברים, זוכה לא אחת לעלות לכותרות. לצד מפורסמים דוגמת רונה-לי שמעון ועדי חבשוש, ששיתפו שעברו חרם ובידוד חברתי בתקופת ילדותם, בימים אלה אנחנו רואים גם את יוגב מלכה ולינוי אשרם במהלך חברתי חדש של המשביר וילדי מרכז "מצמיחים", יחד עם אדידס, הפועל נגד תופעת החרם.
הקמפיין החשוב מגנה את התופעה וקובע – "חרם זה לא ספורטיבי", משפט שנכתב על רקע ציור קיר גרפיטי ענק בחצר בית ספר. לא סתם נבחרה חצר בית ספר כלוקיישן המרכזי של המהלך, הרי במקרים רבים חצר בית הספר היא לב הסצנה החברתית של התלמידים. הצפת הנושא ויצירת שיח אודותיו הם צעדים מבורכים ומאוד חשובים להעלאת הנושא ומיגור התופעה הכואבת הזו. באותה מידה חשוב שלהורים ולאנשי חינוך יהיו הכלים והיכולת לזהות ילד שעובר חרם.
גם ה"מקובלים" עוברים חרמות
אז מהו חרם וכיצד הורים יכולים לאבחן שילדיהם סובלים מחרמות בבית הספר? חרם הוא למעשה אירוע מתמשך שבו קבוצת ילדים מחליטה להוקיע מתוכה את אחד הילדים, ובהמשך לאותה הרחקה מהקבוצה, להתעלם ממנו, להקטין אותו, ו/או להתעלל בו. מדובר באירוע קשה שמצלק את נפשו של הילד, ועלול להשפיע עליו לאורך כל חייו.
לא רבים מודעים לכך, אבל פעמים רבות מחולל החרם הוא דווקא הילד החזק והמוביל בקבוצה, שחרד על מקומו החברתי וחושש מפני "מס' 2" שלו, שמא יתפוס את מקומו. כלומר, במקרים רבים, הילד המוחרם הוא מ"המקובלים" - ילד בעל מעמד חברתי גבוה בקבוצה. במקרים אחרים הילד המוחרם יהיה ילד בעל תכונות מיוחדות, כזה שלא חושש להיות קצת שונה מחבריו. כך או כך, ילד שעובר חרם, מרגיש מושפל ומבויש, ובמקרים רבים הוא לא ירצה להביא את הבושה הביתה ולגרום להוריו לצער, ולכן גם לא ישתף אותם במה שעובר עליו.
לכן, חשוב מאוד שאנחנו כהורים, כאנשי חינוך וכאנשים בוגרים הנמצאים בסביבת ילדים, נהיה ערים (אפילו דרוכים) למתרחש בחיי החברה של ילדנו, כדי שנוכל להיות שם עבורם, להגיש עזרה, ולמצוא את הפתרונות היעילים והמהירים ביותר. מאחר ומדובר בכאב גדול ובהתמודדות משמעותית ביותר, סביר שיתרחשו שינויים בהתנהגות כך שגם אם הילדים לא יבחרו לשתף אותנו, נוכל לזהות מתי עלינו לערוך בדיקה מקיפה יותר. הסימנים הבאים יוכלו לעזור לכם לבחון האם עובר על הילד שלכם אירוע כה קשה כמו חרם, ולהזמין אתכם לערוך בדיקה מקיפה יותר:
- הילד מתקשה לקום לבית הספר, ומתלונן באופן תכוף על כאבים שמצריכים את היעדרותו מבית הספר.
- הילד ממעט לשמוח, מבלה שעות רבות מסוגר בחדרו, ולא נהנה מדברים שבעבר הסבו לו הנאה.
- חל שינוי בפעילויות אחר הצהריים שלו, ובפרט הופחת מספר הפעמים שבהם הוא נפגש עם חבריו.
- חל שינוי במשקל גופו כך שהוא עלה או ירד במשקל בצורה משמעותית.
- חלה ירידה בהישגיו הלימודיים, והוא מתקשה להתפנות רגשית ולהשלים את המטלות הדרושות ממנו.
הסימנים האלה אינם בהכרח מעידים על כך שהילד חווה חרם חברתי, אך הם מבקשים מאיתנו להיכנס לזירה ולפעול, לבדוק מה בדיוק קורה ולמצוא את הדרכים לעזור לו.
באותו הקשר, יש לתת את הדעת גם לילד שמחולל את החרם ולטפל בו באופן שיעזור לו לתווך את חששותיו, להבין את חומרת מעשיו ולהתנהל באופן שאינו פוגע בילדים אחרים. ילדים שמנהיגים חרם יכולים בעתיד, להבין את חומרת מעשיהם ולהתהלך בתחושת אשם נוראית כל חייהם. גם הם זקוקים לטיפול, תמיכה והכוונה.
המערכת המשפחתית היא מקור הכוח של כל אחד מבני המשפחה. היא זו שמקיימת את תחושת השייכות עבור כל אחד מחבריה, וזו שמזכירה לנו באופן חזק ויומיומי שאנחנו לא לבד, ושיש מי שרואה את כל הטוב שבנו. מקור הכוח הגדול הזה קיים תמיד, והוא חשוב במיוחד כשמדובר באירוע כה קשה כמו חרם.
הכותבת היא מרצה ללימודי משפחה במכללה האקדמית תל-אביב יפו, יועצת זוגית ומשפחתית ומגישת פודקאסט היחסים Update.