"אנחנו בחינוך ביתי כדרך חיים מהיום שנולדו הבנות, ואין לי בעיה עם מערכת החינוך. אני מאמינה בחינוך מהלב, קרוב למשפחה", אומרת מיטל פולג מחולון, שבתה הייתה אמורה להתחיל כיתה א' השנה אך נשארת איתה בבית מבחירה.
פולג מספרת שמאז ומעולם ידעה שילדיה יישארו איתה בבית לפחות עד גן חובה. "רק כשזה קרה הבנתי עד כמה זה מתאים לנו ולאורח החיים שלנו ועד כמה הבנות ואנחנו מאושרים ומאושרות. בחינוך ביתי לכל משפחה יש לוח זמנים משלה, ולנו יש פעילויות ומפגשים רב גילאים על בסיס יומי".
איך נראה סדר היום שלכם?
"סדר היום שלנו כולל לימודים בקצב אישי, משחק חופשי, מפגשים, הרבה תנועה, חוגים מגוונים והיכרות עם עולמות שונים כמו מחול, בלט, קפוארה ומוזיקה. חינוך ביתי לא מתאים לכל אחד.ת כמו שבית ספר לא מתאים לכל אחד.ת. צריך להבין שזאת דרך חיים משפחתית. הדרך שלנו זורמת עם הצרכים והרצונות של הילדות תוך כדי הקשבה לצרכים שלהן, של הבית ושלנו".
"כשהבן הגדול שלי נולד, לא היה לי מושג מה זה חינוך ביתי. אפילו לא הכנתי את עצמי לאימהות. אמרתי שבחיים אני לא אעזוב אותו. לא ידעתי כמה מוחשי המשפט הזה הולך להיות", מספרת דקלה לייבוביץ, בת 43 מאשקלון, אמא לארבעה.
"לא ידעתי על הורות, לא קראתי ספרים לפני, אמרתי לעצמי אני אישאר איתו שנה, וכך חלפו השנים. לא הכרתי אף הורה בחינוך ביתי ולא ממש ידעתי על זה. הבנתי שיש דבר כזה. התחלתי לחפש מידע באינטרנט, אך מדובר בעידן טרום פייסבוק והייתי בלי רישיון. הילדים ראו שכל הילדים שהם מכירים הולכים לגן".
לייבוביץ החליטה שתשלח את בנה לבית הספר בכיתה א', ואכן עשתה זאת, אך לא הרגישה שלמה עם המעשה. "הרגשתי שאני עושה משהו הפוך מכל מה שאני מרגישה. לא הסתדר לי. משהו שם לא עבד ולא ידעתי לשים על זה את האצבע. הבנתי שעלי להוציא אותו משם ושיישאר איתי בבית. התחלתי להיכנס לפייסבוק, להבין, להתחבר, ראיתי שיש חוג שומרי הגן ביער אשתאול, שאפשר לפגוש בו חברים. אז מהר הוצאתי רישיון, הבנתי שמשהו צריך להשתנות".
"בהתחלה הייתי צריכה לנקות את התפיסה הזו של ילד לא הולך לגן או לבית ספר. הסביבה לא תמכה, וכל מי שפגשתי אמר שהילדים שלי יהיו אנטי. הייתי אמא טרייה, לכל מקום שהלכתי, אם זה מפגשים משפחתיים, ביקורת בטיפת חלב, כל מקום הבטחות והפחדות"
דקלה לייבוביץ, אשקלון
מה זה דרש ממך?
"בהתחלה הייתי צריכה לנקות את התפיסה הזו של ילד לא הולך לגן או לבית ספר. הסביבה לא תמכה, וכל מי שפגשתי אמר שאם הילדים שלי לא ילכו לבית הספר הם יהיו אנטי חברתיים ולא יֵדעו להתנהל בחברה. הייתי אמא טרייה, לכל מקום שהלכתי, אם זה מפגשים משפחתיים, ביקורת בטיפת חלב, כל מקום הבטחות והפחדות, הילדים בחוסר, לא יהיו מוכנים לחיים".
לייבוביץ מספרת כי היא נאלצת לשלם גם מחיר כלכלי. "רוב המפגשים הם בתל אביב. הגדול שלי רקד בלט במשך שמונה שנים. הסענו 4-3 פעמים בשבוע, מפגשים עם מורים, חוגים בגבעתיים. ברור שהיה לי קל יותר אם היינו גרים במרכז, אבל זאת גם בחירה. אני מבינה שצריך להתפשר על משהו. אם בן זוגי ואני היינו קרייריסטים אולי היינו יושבים יותר טוב, אבל אני שמחה שביליתי כל רגע עם הילדים שלי. גדלתי איתם, עברנו הכול יחד. מבחינתי זה שווה הרבה יותר מכסף. לכל דבר יש מחיר, זה המחיר שאני מוכנה לשלם".
הסוד להצלחה טמון בקהילה
גם ענבל ויסמן חינכה שני ילדים בחינוך הביתי, ומספרת נרגשת שהשקיעה רבות בחינוך ילדיה במקומות השונים שבהם גרו. "בשנות החינוך הביתי, זאת היתה ההגשמה העצמית שלי. בשנה האחרונה, אחרי שבתי התגייסה, פרחתי מבחינת הגשמה עצמית. הוצאתי ספר לאור, 'ברוכה את', והצגתי שלוש תערוכות צילום".
ויסמן טוענת כי הסוד להצלחה בחינוך ביתי טמון בקהילה. "כשלא הייתה לי קהילה – הקמתי קהילה. תמיד יזמתי דברים", היא אומרת, "כשהבת שלי היתה תינוקת גרנו בחיפה. הייתי זקוקה לחברה אנושית, אז יצרתי בפורום תפוז מפגשי הורים ותינוקות. האינטרנט תמיד היה כלי טוב עבורי. אנחנו צריכים מפגשי אוורור. כל ההתפתחות של המיומנות החברתית תלויה ביכולת ההורה שעושה חינוך ביתי להגיע לכל מיני מקומות. הורים שהם חדשים בחינוך ביתי הכי לגיטימי ליזום – למשל להיכנס לקבוצות בפייסבוק ולהגיד 'נשמח להיפגש'. יש חוגים רגילים של אחרי צהריים, קראטה, תיאטרון, ותמיד נוצרים עוד קשרים".
ויסמן מספרת שההורות הייתה אינטנסיבית: "הרבה להסיע. הילדים צריכים חברה, אז להסיע למפגשי חינוך ביתי. להסיע לחוגי בוקר, לחברים. הרבה זמן על הכביש. והרבה זמן גם להיות בתודעת 'מה אני יכול לשפר עבורי ועבור הילדים'".
לא קשה לוותר על עצמך במשך שנים?
"צריך גמישות מחשבתית, אסור להינעל על אידיאולוגיה. אם קבעתי מפגש וקמתי בבוקר ולא בא לי לנסוע ולא בא לי לפגוש, אני צריכה להקשיב לעצמי. המטרה היא שגם לנו ההורים יהיה טוב. אם משהו במשוואה לא עובד, צריך לחשוב מחדש. צריך לראות אולי אמא אחרת תשים לב גם לילד שלי. צריך להיות קשובים ולא ליפול למקום של הקורבן, אלא כל הזמן לדייק".
"צריך גמישות מחשבתית, אסור להינעל על אידיאולוגיה. המטרה היא שגם לנו ההורים יהיה טוב. אם משהו במשוואה לא עובד, צריך לחשוב מחדש"
ענבל ויסמן
בנה הקטן של ויסמן בחר ללכת לבית הספר כשהיה בכיתה ז'. "היה לי חשוב להקשיב לילדים", היא אומרת, "נתתי להם נקודות יציאה כשהם כבר יותר בוגרים ויודעים להחליט לבד מה הם רוצים – בכיתה ז', כשמערבבים את הכיתות, ובכיתה י'. בכיתה ז' הצעיר שלי בחר כן להיכנס למערכת החינוך. הידע שלו אז היה בערך של כיתה ט' – הוא רץ עם החומר ואני רצתי איתו. כשליה הייתה בת 9 היא אמרה שהיא רוצה ללמוד אנגלית. בכל חנוכה שיחררו ספר בסדרה שאהבה, והיא קראה אותו באנגלית והתמודדה עם זה ממש יפה. לא ויתרה. היא קראה המון ספרים באנגלית, צפתה בסדרות, השקיעה מרצון. וכך, כשהייתה בת 14, למדה באוניברסיטה הפתוחה והצליחה לעבור את בחינת אמי"ר (מבחני מיון באנגלית למוסדות לימוד להשכלה גבוהה בארץ – ר"ע)".
יש לך טיפ להורים שבוחרים בחינוך ביתי?
"כשיש חופשה במערכת החינוך קחו גם אתם חופשה. אלה ההזדמנויות לפגוש ילדי שכנים וחברים מהחוגים. כמו בספר 'בילבי' כשמספרים שכדאי ללכת לבית הספר, ובילבי רוצה ללכת בשביל חופשת כריסמס. לקראת שנת הלימודים במערכת החינוך הולכים לחנות וקונים מחברות, עטים וקלמרים, לכו גם אתם עם הילדים – זה ממלא בהתרגשות. לפני שמתחילה השנה לשבת עם הילדים להחליט מה מעניין ללמוד השנה. אפשר לתת לילדים לדפדף בחוברות לחופש הגדול. עצם זה שיש את החוברות זה משהו שמקליל לך כהורה את היכולת ללמד. הן נגמרות בצ'יק. אם סיימתם את החומר מהר זה מוריד לחץ מההורה שהילד למד וזה כיף לילדים".
רמת חיים נמוכה – איכות חיים גבוהה
"בכל אחד בספטמבר, מאז שאני זוכרת, אנחנו מקיימים מפגש גדול של חברים בחוף הים, לחגוג את קבלת המרחב הציבורי חזרה לעצמנו. מקווים שיפה בן דוד לא תקלקל לנו את המסורת השנה", אומרת דורית שליו, אמא לרואי, 11, ויולי, 9 וחצי, שלא הלכו לבית הספר מעולם.
"לא תכננו מראש לחנך ולגדל את הילדים בבית, לא הגענו עם אג'נדה סדורה. ידענו שבגיל ינקות אין ערך לגן ומשם הכול התגלגל", היא נזכרת בחיוך, "גילינו עוד ועוד מפגשים ופעילויות שסיפקו את הצד החברתי. גילינו מהר מאוד שהלמידה היא דבר שקורה בכל מקום ובכל מצב, בייחוד כשאנחנו ההורים נמצאים בהלך הרוח הנכון, שלוקח מצבים טריוויאליים של היום-יום, לדוגמה קניות בסופר, והופך אותם להזדמנויות ללמידה של כל דבר כמעט – אם נתייחס לדוגמה של הסופר: חשבון, קריאה, צרכנות ומה לא. כך המשכנו ואנו ממשיכים מאז".
"גילינו מהר מאוד שהלמידה היא דבר שקורה בכל מקום ובכל מצב, בייחוד כשאנחנו ההורים נמצאים בהלך הרוח הנכון, שלוקח מצבים טריוויאליים של היום-יום והופך אותם להזדמנויות ללמידה של כל דבר כמעט"
דורית שליו
עבור רבים חינוך ביתי מצטייר כחופש אחד גדול לאורך שנים. האם זוהי המציאות?
"יש לנו עוגנים בימים קבועים, כמו חוגים ומפגשים, ובכל השאר אנחנו משלבים בין למידה בבית, פרויקט אישי שיש לכל ילד, עבודות הבית וסידורים וגם מפגשים עם חברים".
דורית הקימה את קבוצת הפייסבוק "חינוך ביתי בלי אג'נדות – הבית להתלבט ביחד", שבה חברים יותר מ-6,000 הורים. "יזמתי ימי חוגים לילדי החינוך הביתי, שנותנים בית חברתי והעשרתי לעשרות רבות של ילדים בכל הגילים באזור עמק חפר והסביבה. עבורי זה סוג של שליחות, לתת בית למשפחות שלקחו אחריות הורית וחינוכית על גידול וחינוך הילדים, למרות כל הקשיים הכרוכים בכך. חשוב לנו להעביר מסר שלהיות בחינוך ביתי זאת לא פריבילגיה אלא שינוי בדרך החיים. לרוב זאת בחירה ברמת חיים נמוכה יותר, אך באיכות חיים גבוהה יותר, עבורנו".