בעולם מתוקן ושפוי, כפיר ביבס היה חוגג היום יום הולדת שנה לצד משפחתו בביתם שבניר עוז. במקום זה, במציאות המסויטת שלנו, כפיר מציין את יום הולדתו הראשון בשבי חמאס, לאחר 104 ימים בעזה. דודתו, יפעת זיילר, זעקה הבוקר בדמעות וקראה לשחרור כפיר, אחיו אריאל והוריהם שירי וירדן מהשבי.

"זה קשה מנשוא, אין מילים שיכולות לתאר את ההרגשה", סיפרה זיילר, "לקחו מאיתנו את הזכות לחגוג, לקחו לשירי ולירדן את הזכות ואת האופציה לחגוג לבן שלהם יום הולדת שנה. זה בלתי נתפס: הכעס, האכזבה, התסכול, העצב. אי אפשר לתאר כמה רגשות אפשר להכיל בו זמנית. שלושה חודשים אנחנו במאבק מטורף. אנחנו מחזיקים את הראש ואומרים: איך הגענו ליום הזה בכלל? איך זה הגיוני? אף חטוף לא צריך לחגוג יום הולדת בשבי, בטח שלא כפיר".

האם מתנהלים מולכם בשקיפות מלאה? מה ידוע על מצבם?
"אני רוצה להאמין שכן, שהשקיפות מלאה. אין שום ודאות לגבי מצבם, אין שום הודעה חד משמעית. מבקשים מאיתנו להישאר חזקים ועם תקווה וזה המסר שלנו החוצה. אם שירי וירדן רואים את זה, אני מבקשת גם מהם להישאר חזקים ועם תקווה ולדעת שאנחנו עושים הכל. אני מבקשת מהממשלה ומהקבינט שלנו, אין לכם זכות לוותר על האנשים האלה. אין להם זמן. אולי אתמול היה מאוחר מדי עבור כפיר ואריאל. קחו את ההחלטות הקשות, אני מתחננת. זה מה שנשאר לנו, מהנפש הפצועה של המדינה הזו".

"אנחנו צריכים לראות את החטופים חוזרים. אי אפשר לקום לעוד בוקר של חיילים שנהרגים וחטופים שנרצחים. צריכים להגיד לנו בשקיפות מה קורה כאן. לא יכול להיות שאנחנו כמשפחות נשמע על נסיגה ומעבר לשלב ג', ד', ה', שלא מותנה בהחזרת החטופים הביתה. לא יכול להיות שפרשנים יגידו: 'זה הקו האדום'. החובה שלנו זה להציל אותם משם. תושבי העוטף רוצים לחזור לחיות בשלום. אנחנו רוצים את תחושת הביטחון שלנו. יכולים להבטיח לנו שהמלחמה הארוכה הזאת שאנחנו נגררים אליה באמת תעשה את השינוי, או שזו רק סיסמה בשביל לתקן איזה עוול מאינטרסים אישיים? לא ברור מה יקרה בעזה ביום שאחרי. מי יבטיח שזה לא יחזור על עצמו תוך כמה שנים? העסקה הקודמת החזירה 108 חטופים הביתה, ילדים מדהימים שניתנה להם ההזדמנות לתקן את הפצע שנוצר להם. התמונות הפעם יהיו הרבה יותר קשות. נחזיק את הראש ונגיד: איך לא הוצאנו אותם קודם? זה לא הגיוני שאנחנו כמשפחה, במקום להיות ביחד ולחגוג לילד המדהים הזה, צריכים לדבר את המילים האלה, להצטדק ולהסביר כל הזמן למה זה כל כך חשוב".

"צריכים לראות מעשים. העם רוצה אותם בבית. אוקיי, נשיג את הראש של סינוואר - אבל מה עם אנדרטה ל-136 חטופים שיכולנו להציל? זה הולך להיות גם ככה יום הזיכרון הכי עצוב שידעה המדינה. אנחנו צריכים בשורות טובות, כולנו, לא רק המשפחה שלי. צריכים לראות את האנשים האלה חוזרים אלינו. זו המחויבות שלנו. הגיע הזמן שמקבלי ההחלטות יבינו את זה".

את חושבת שהם לא מבינים?
"104 ימים כל מה שאנחנו שומעים זה על המשך הלחימה והלחץ על חמאס. מצד שני, אנחנו רואים שהלחימה עוברת לשלב אחר. יש שני מיליון תושבים בתוך עזה, איך אתם יודעים כמה מחבלים עוד נשארו? רק לפני כמה ימים נורו 25 רקטות בבת אחת לנתיבות. הצפון בוער. שירי ואני היינו בהיריון ביחד. אני לא מרגישה שום ביטחון להרדים את הילד שלי במיטה. ב-6 באוקטובר הרגשנו ביטחון, זה היה מסך ערפל ענק. ככל שהימים עוברים, מתברר לנו כמה שזו הייתה אשליה, סיסמה. 'חמאס מורתע'. 20 שנה תושבי העוטף צועקים: 'יורים עלינו'. ההורים של שירי נרצחו בניר עוז. אין מי שכמוני רוצה לראות את הסוף של הדבר הזה, אבל לא ברור לי איך. אנחנו צריכים לדאוג לאנשים שלנו קודם, להחזיר אותם. צריכים לחתור לעוד עסקה".

את מרגישה שהציבור הישראלי 100% מאחוריכם?
"נושא החטופים יושב כמו גוש בגרון לכולם. לא משנה באיזה צד אתה, מאיפה הגעת ומה הדעה הפוליטית שלך. כולם רוצים את החטופים הביתה, אבל זה לא הגיוני שהממשלה והקבינט מעבירים אלינו, אל העם, את השאלה הזאת. העם איתנו, מחבק אותנו, כולם שואלים את השאלות שגם אני שואלת. ה-7 באוקטובר לימד אותנו שצריכים לשאול את השאלות הקשות בזמן - לא עוד חצי שנה ולא עוד שנה, כשנהיה עם כל כך הרבה חיילים הרוגים ואפס חטופים".

המשאיות עם התרופות נכנסו לרצועה. יש בזה משהו מעודד מבחינתכם?
"אני שמחה שזה סוף סוף קורה, מקווה שהתרופות יגיעו למי שצריך. יש שם אנשים מבוגרים, פצועים, תינוק שצריך אוכל. אבל, אני מעדיפה אותם בבית, שיקבלו פה את הטיפול הרפואי שלהם. עברו שלושה חודשים והתרופות סוף סוף עוברות, לכאורה. מקווה שזה לא עלה תאנה, שיש אמת מאחורי זה. המצב הרפואי שלהם לא יכול להמשיך להידרדר שם. הנשים לא יכולות להישאר שם. הגברים המבוגרים, האבות. אנחנו נשמעים כמו תקליט שבור. זה לא הגיוני".

אם שירי וירדן שומעים אותך כעת, מה תרצי להגיד להם?
"שירי, ירדן וכל מי ששומע אותנו עכשיו מהחטופים, תדעו שאנחנו לא עוצרים לרגע. נעשה הכל כדי להחזיר אתכם לחיים שלכם. מצטערת שזה לוקח כל כך הרבה זמן, אנחנו עושים הכל. החיים עצרו. לא נפסיק עד שתחזרו להיות כאן איתנו. תהיו חזקים בבקשה. אני רוצה להזמין את כולם להיות איתנו בכיכר ב-15:30, לחבק את המשפחה, לצעוק איתנו, לשיר מול הקריה מזל טוב לכפיר. אולי מישהו שם יקשיב".