חודש בדיוק אחרי ה-7 באוקטובר ו-241 תינוקות, ילדים, נשים וגברים עדיין מוחזקים בשבי החמאס. באותו בוקר נורא נחטפו מקיבוץ כפר עזה לתוך הרצועה אשתו ושלושת ילדיו הקטנים של אביחי ברודץ. הוא פתח מיד במאבק להחזרתם הביתה, אך הימים חולפים ובינתיים אין התקדמות והייאוש הולך ומחלחל.

"בכל יום מחדש השמש זורחת ואני מלא תקווה, ואז היא שוקעת ואני נכנס לייאוש", הודה ברודץ הבוקר, "זה כל פעם מעגל חדש שמתחיל ונגמר אותו הדבר לצערי. עבר כל כך הרבה זמן, חודש מאז שהם נחטפו. אני שבור, לא מבין מה קורה. אני לא חושב שמישהו בעולם יכול להבין את הדבר הזה, לקבל זוועות כאלה של ילדים שמוחזקים בשבי".

אתה מדמיין מה עובר עליהם כעת?
"אני משתדל לדמיין את החוזקות שלהם, כמה אשתי חזקה ושומרת עליהם. אני מדמיין אותה דואגת להם ואולי אפילו נותנים לה להכין להם איזו חביתה בצורה שהם אוהבים. עופרי אוהבת חביתת עין הפוכה. אני לא מדמיין את הדברים הרעים, כי אני יודע שאתמוטט. כשנכנסת לי מחשבה כזאת אני הופך אותה לצד השני, שהם שומרים אחד על השני".

מה נותן לך תקווה? יש אינדיקציות באשר למצבם?
"המציאות לא אומרת לי כלום, לצערי אני לא רואה התקדמות לשום מקום. יכול להיות שלא אומרים לי. אני באופן מודע לא רוצה להיות מוזן מהתקשורת, כי אני מפחד ממה שאשמע. כואב לי מכל ידיעה שמגיעה לגבי נרצחים או חיילים שנפצעו או נהרגו. זה עושה לי לא טוב. אני פוגש הרבה משפחות שאבלות על יקיריהן".

נפגשת עם נציג קטארי. מה שמעת ממנו?
"נפגשתי עם שגריר קטאר לארצות הברית וסיפרתי לו את הסיפור שלי. מאוד התרגשתי לראות אותו והוא מאוד התרגש מהסיפור. הוא איש מאוד מרשים, זה נגע מאוד לליבו. כל בן אדם ששומע את הסיפורים שלנו, רוצה לעזור. לא פגשתי בן אדם אחד, בין אם בארץ או בחוץ לארץ, שלא רצה לעזור. אני מאמין שהאיש המאוד מרשים הזה יעשה מה שהוא יכול בשביל לעזור".

מה אתה זוכר מאותו בוקר בשבת השחורה?
"בהתחלה הייתי בטוח שהם נרצחו. קיבלתי הודעה שנכנסים הביתה וידעתי במה מדובר. לא עלה בדעתי לרגע שחוטפים אנשים. למחרת נכנסו חיילים וחייל אחד הצליח ליצור קשר איתי ועם המשפחה של אשתי, עם אבא שלה ואמא שלה, והודיע לנו שאין סימני אלימות בבית ושראו אותם מובלים לכיוון עזה. התמלאתי תקווה שהמשפחה שלי בחיים. זו ההודעה הכי שמחה שקיבלתי בחיי. הייתי שבור לגמרי, הייתי בטוח שאני גמור, שכל המשפחה שלי נספתה בשואה. פתאום קיבלתי תקווה שהחזיקה אותי עד הימים האחרונים, כשהתחלתי עוד פעם להיות מדוכדך ולאבד תקווה. עם ישראל מחזיק אותי שפוי וחי ואני ממשיך במאבק שלי".