המושג "אמפתיה" מתייחס ליכולת של האדם להרגיש את רגשותיו של האחר, להבין מה קורה לו בסיטואציה מסוימת ולהגיב לכך בהתאם. למעשה, מדובר ביכולת אנושית מולדת. המוח שלנו "מחווט" באופן אבולוציוני לגלות אמפתיה כלפי הזולת. יש הטוענים, כי אפשר לזהות סימנים ראשונים של אמפתיה כבר בתקופת הינקות (מכירים את זה שתינוק מתחיל לבכות כשהוא שומע תינוק אחר בוכה? או מגיש מוצץ לתינוק אחר שנמצא במצוקה?).
היכולת האנושית המופלאה הזו לאמפתיה מהווה בסיס להתפתחות היכולת המוסרית של האדם ולהתנהגויות פרו-חברתיות, כגון: אכפתיות, דאגה לזולת, עזרה, חמלה ונתינה. היא גם מהווה בסיס להסתגלות החברתית שלנו. ילדים בעלי יכולת אמפתית טובה יצליחו להסתגל טוב יותר במצבים חברתיים מגוונים.
7 דרכים להתחיל ללמד אמפתיה מגיל צעיר
ובכל זאת, נראה כי במציאות החיים המורכבת שלנו, משהו "השתבש" בדרך. אנו מוצפים בביטויים של אדישות, תוקפנות ואכזריות כלפי הזולת בכל מרחב שבו אנו נמצאים. בבתי הספר, בכבישים, ברשתות החברתיות, ברחוב, בקרב הציבור הרחב וגם בקרב הצמרת השלטונית. אנו למדים מכך, שלא די להיוולד עם היכולת האנושית המופלאה הזו. עלינו לדאוג לחזק, לתרגל ולטפח אותה בעצמנו ובקרב ילדינו. וככל שנקדים לעשות זאת- כן ייטב לכולנו! אז איך מלמדים אמפתיה? איך נוכל לסייע לילדינו לפתח אמפתיה, כבר בגיל הצעיר?
- להוות בעצמנו מודל להתנהגות אמפתית
כמו בכל תחום אחר, חשוב שנהיה מודעים לדוגמא האישית שאנו מספקים לילדינו. צפייה בהתנהגות אמפתית של ההורה, הן ביחסים בבית והן ביחסים מחוץ לו, מספקת לילד את המודל הראשוני והחשוב ביותר להתנהגות אמפתית. למשל, כאשר הורים מבינים את רגשותיו של הילד ונענים לו בצורה רגישה ואמפתית ("אני רואה שקצת קשה לך היום. רוצה חיבוק? "). או כשהילדים רואים באופן עקבי גילויי אמפתיה בין הוריהם ("את עייפה, שבי, אני אכין לך קפה"), או בינם לבין אנשים אחרים בסביבה. עם הזמן, הילד לומד מכך להתייחס לאנשים באופן דומה. - לדבר בשפה של רגשות וכוונות
נמצא, כי "שיח רגשי" מעודד התפתחות של יכולת אמפתית בקרב ילדים. חשוב, כי בשיח היום-יומי שלנו עם ילדינו נקפיד על שילוב של אמירות המבטאות רגשות, רצונות וכוונות, הן של המבוגר והן של הילד. לדוגמה: "אני מבינה שמאוד כעסת". "תראה, יונתן בוכה, זה היה לו מאוד לא נעים שדחפת אותו". שיח שכזה, המתקיים בסביבתו של הילד, מפתח אצלו בהדרגה את היכולת להיות קשוב ומודע, הן לרגשותיו ולצרכיו שלו והן לאלו של זולתו. - לעזור להם לזהות ולהבין את מצוקת הזולת
ילדים צעירים מתקשים עדיין לזהות את מצוקתם של אחרים על פי סימנים מרמזים, כמו הבעות פנים או התבטאויות מילוליות (בניגוד להבנת סימנים ברורים כמו בכי, צעקות וכדומה). הורים יכולים ללמד את ילדיהם לזהות סימנים "עדינים" המעידים על מצוקה ולהסב לכך את תשומת לבו של הילד. לדוגמא: "תסתכל על נועם, איך אתה חושב שהוא מרגיש עכשיו, אחרי שלקחת לו את המשחק?. או: "אני רואה שגילי בוכה. אולי היא נעלבה ממה שאמרת?". בנוסף, אפשר להבהיר לילד מהי ההתנהגות המצופה במצב שכזה: "אתה יכול להגיד לה שאתה מצטער ולהציע לה להצטרף למשחק". - ללמד ערכים מעודדי אמפתיה
על מנת לטפח אמפתיה עלינו לחזור ולהדגיש בפני ילדינו בצורה ברורה ועקבית ערכים חברתיים כמו: כבוד הדדי, אכפתיות לזולת ומניעת אלימות. לשם כך, אנחנו יכולים "לנצל" סיטואציות יום-יומיות כהזדמנות ללמידה. למשל, להפנות את תשומת לבו של ילדנו למצוקה של ילדה בגינת המשחקים, שנדחתה על ידי אחרים. נוכל לשוחח עם הילד על הרגשתו ביחס להתרחשות, לאפשר לו לבטא מה הוא חושב על כך, ולהדגיש בפניו גם את הערך האמפתי ("אנחנו מתייחסים באכפתיות ומשתדלים לעזור למי שקשה לו"). גם קריאה משותפת של סיפורים, צפייה בסרטים או בתוכניות טלוויזיה מתאימות, יכולה לשמש כהזדמנות נהדרת לשוחח עם הילדים על מגוון סיטואציות חברתיות ולפתח יכולת אמפתית. - לאמן אותם בהתנהגויות אמפתיות
פעמים רבות הורים מסתפקים בהסבר מילולי אודות ערכים ואינם מלווים הסבר זה בהזדמנויות למידה בפועל. לדוגמא: בהמתנה בתור ניתן ללמד ולתרגל עם הילד להתנהג בסבלנות ובנימוס; תוך כדי משחק עם חברים ניתן ללמדו איך לחלוק או להתחשב ברצונות של אחרים. וכן הלאה... - לעודד ולשבח גילויי אמפתיה
ילדים בגיל צעיר עדיין מתאמנים בכישורים החברתיים שלהם. לפעמים בהצלחה ולפעמים פחות. חשוב, שכהורים וכמחנכים נלמד לזהות את הניסיונות הראשוניים ו"הבוסריים" הללו, נשבח אותם וגם את הכוונות הטובות שעמדו בבסיסן. למשל: "ראיתי שנתת את המוצץ לאחיך התינוק כשהוא בכה. זה מאד יפה שרצית לעזור לו". או: "ראיתי שמאד רצית לעזור לנו לסדר את השולחן והכוס נשברה. לא נורא, זה קורה לפעמים". - להיות סבלניים
לבסוף, חשוב להבין, כי פיתוח אמפתיה לוקח זמן. סביר להניח, כי ילדכם לא יהיה אמפתי בצורה "מושלמת" בגיל שנתיים או שלוש (בינינו, יש גם בני נוער ומבוגרים שעדיין לא "שולטים" לגמרי במיומנות הזו...). למעשה, חלק גדול ונורמאלי בלהיות פעוט הוא להתמקד ב"אני" ו"בשלי". זכרו, אמפתיה היא מיומנות מורכבת, אשר תמשיך להתפתח במהלך החיים של ילדינו. עלינו רק להיות שם בשבילם כדי לתמוך ולסייע להם בכך ככל יכולתנו.
לסיום, חשוב לזכור, שכהורים וכמחנכים יש לנו את הכוח ואת היכולת לסייע בעיצוב דמותם של ילדינו כאנשים רגישים, מכבדים ואמפתיים כלפי הזולת. אנחנו יכולים להוות להם מודל להתנהגות רגישה ואמפתית, לסייע להם לזהות מצוקות של אחרים, לשוחח על כך, לחדד ערכים חברתיים ולתרגל אותם ביום- יום. תשומת לב לנושא זה היא בבחינת השקעה לטווח ארוך בעיצוב דמותה של החברה בה אנחנו רוצים לחיות. ולגדל בה את ילדינו.
הכותבת היא מנחת הורים מוסמכת, עו"ס, מומחית לגיל הרך (M.A), בעלת הקליניקה 'להורות נושמת'. מנהלת קבוצת הווטסאפ "הורות נושמת לקטנטנים".