מכירים את זה שאתם חוזרים הביתה אחרי יום ארוך ורק רוצים לחבק את הילדים אבל אז, בדיוק כשאתם מתקרבים הם צועקים שהם רוצים רק את אמא, או רק את אבא? או רק את ההורה שהוא לא אתם? איך שלא נסתכל על זה, זה מעליב, מתסכל ולפעמים אף מעורר קנאה, בעיקר בבן הזוג השני, "הנבחר", שתמיד רוצים אותו על פנינו. הוא מצדו, היה שמח לחלוק במשימות ובטיפול, להעביר את המשמרת, אבל נתקל בילדים שרוצים "רק אותו".
לא מעט משפחות שמגיעות אליי משתפות במצב הזה שלא פעם מוביל למאבקי כוחות ואף לקשיים בזוגיות, כשאחד מההורים הוא "הדחוי", ואחד מהם הוא "המציל הלאומי". אם המצב הזה מוכר לכם, דעו שאתם לא לבד. זה מצב מוכר ושכיח של "העדפה הורית". איך כדאי לכל הורה להתנהל, ולמה בכלל זה קורה?
הסיבות להעדפת הורה מגוונות. לעיתים זו העדפה להורה שהוא הדמות המרכזית המטפלת בילד, או שזה יכול להיות מגעגוע להורה שפחות נוכח וזו הדרך שלו למשוך אותו אליו, ולפעמים זה כשיש דמות אחת שהיא יותר "כיפית" מול הדמות השנייה שיותר "תפעולית". לא מעט פעמים זה מבטא צרכים שונים לשלבים ההתפתחותיים של הילד, כמו תקופות של שינויים כשהוא זקוק לדמות יותר מכילה או למישהו שמאפשר יותר עצמאות. מה שחשוב לדעת - שזה מאד נפוץ, ודרך התגובה שלנו ההורים, יש אפשרות להעמיק את המצב או שזה יהיה עוד שלב שיחלוף.
אז קבלו חמש המלצות שיכולות לעזור לכם מול הילד:
- לייצר וודאות: ברגעים שהילד מבקש את הצד השני, ספרו לו מתי הצד מתפנה, ״אמא הולכת לפילאטיס/להתקלח, היא תחזור..." ולציין מתי באופן מוחשי, "כשנסיים את הסיפור".
- ענייניות: כשהילד מביע התנגדות ודורש בכל זאת את הצד השני לא צריך להיבהל, אומנם הדחייה לא פשוטה לנו אך ננסה להיות שם בשבילו, נגיב בענייניות, הבנה וקבלה שכרגע זה הרצון של הילד. ננסה להצטרף לתחושותיו, ״אני מבין שאתה רוצה את אמא, גם אני אוהב את אמא/כיף איתה מאוד״. ההצטרפות לתחושה בעצם מלמדת את הילד שהוא לא צריך לבחור בין ההורים, יש לתחושה שלו לגיטימיות, היא מובנת ולא מייצרת מתח ולכן לצד חוסר שביעות הרצון נכיל את התסכול.
- לסמוך אחד על השני ועל הילד: חשוב שהצד "הרצוי" יאפשר להורה ולילד להתמודד עם זה, להאמין בהם שיש להם את הכוחות להתגבר על אכזבה, ולזכור שהילד בידיים טובות, הרי אנחנו לא תמיד בבית לכן אנחנו יכולים לסמוך עליהם שיסתדרו גם כשאנחנו כן בבית. בנוסף, חשוב שגם הצד ה"דחוי" לא ייקח צעד אחורה ויקפיץ את הצד השני להציל את המצב.
- מגיעים על ההתחלה: ילדים לא עושים לנו דווקא, הם מחוברים לרצון שלהם וכרגע מעדיפים צד מסוים, אם מתאפשר לצד המועדף, מומלץ להגיע לפני שמתחיל המופע של "הלא רוצה", אך כדי לא להיות בהצפה או בבלעדיות בבית, כשאתם עסוקים (אם זה עם התינוק, כלים, קפה, מחשב, מקלחת) אתם משחררים ומאפשרים להורה השני להיכנס לתמונה.
- זמן אישי: חשוב שיהיה זמן איכותי-אישי לילד עם כל הורה, לבילוי נעים, שיפתחו קשר קרוב ומהנה, בנוסף כדאי להגמיש את חלוקת התפקידים ביניכם, כדי שלא יהיה הורה אחד שאחראי על כיף והורה שני שאחראי על סדר וטיפול.
גם לנו המבוגרים יש תקופות שאנו מרגישים יותר קרובים למישהו, זו תקופה, לכן נסו להישאר רגועים ועניינים, ובמהלך היום יום המשיכו להביע את אהבתכם, בחיוך או חיבוק כשחולפים ליד, בהצעות לפעילות משותפת ובמילים חמות, כשהמסר, אנחנו כאן ואנחנו אוהבים.
ארבל שרייבמן היא מדריכת הורים, מוסמכת מכון אדלר ומשרד החינוך