השבוע חזרו תלמידים ללמידה מדורגת בבתי הספר, אבל המתווה הנוכחי עדיין מותיר אותם רוב השבוע בבית, מול המחשב, לומדים באופן מקוון. מערכת החינוך אמנם הכריזה הפעם על למידה ששמה דגש על הפן הרגשי-חברתי ופחות על הפן הלימודי, אך היא עדיין לא הסיקה מסקנות מהקורונה, ומנסה לשמר את הישן ולהעביר את השיעור הרגיל, המותאם למפגש פיזי, למפגש מקוון, אולי כי באקדמיות להוראה לא מלמדים איך להעביר שיעור כזה.

והשוני מובהק - בלמידה פיזית אפשר לראות את הילדים, הם רואים את המורה, את שפת הגוף שלו, ונוצרת אינטראקציה. לעומת זאת, בלמידה מקוונת, כשרואים רק את הפנים, הקצב שונה, ופעמים רבות החומר פחות מובן. מלבד זאת, ילדים מגיבים אחרת כשהם מוגנים מאחורי מסך המחשב לעומת בכיתה, כשהם נתונים לביקורת של כולם. נוסף לכך, לא כל הילדים רוצים להזמין את המורה או את הכיתה לחדר שלהם. למידה מקוונת גורמת לילדים רבים לחוסר ריכוז, ולכאבי ראש ועיניים המקשים את קליטת החומר.

הניסיון הלקוי להעביר את פורמט השיעור הכיתתי למקוון ינחל שוב כישלון. יש צורך להתאים את אופן השיעור ואף להיעזר ביתרונות שהוא מציע. שיעור מקוון אפשר להקליט, וכך לאפשר לתלמידים להתרכז בהקשבה; ניתן לבצע שיתוף מסכים; אפשר לשלב אמצעים דיגיטליים יצירתיים יותר כמו משחקים לימודיים, סרטונים, שירים או AI שהילדים מכירים מעולם הגיימינג; ובעיקר, כדאי להפסיק עם הלחץ "לסיים את החומר" ולהתמקד באיכות הלמידה באמצעות חשיבה אחרת.

לשיעור מקוון היתרונות שלו. הוא מאפשר זמן איכות עם ההורים והאחים; אזור לימוד נטול גירויים, הסחות והפרעות, שתורם רבות לשמירה על הריכוז; ודרך להשלים שיעורים שפוספסו באמצעות תכנים מוקלטים.  

היתרון המשמעותי ביותר של שיעור כזה לעומת הכיתה הפיזית – הוא יוצר הזדמנות להקטין את הכיתה, ולהעביר שיעור איכותי לעשרה תלמידים במקום לכיתה שלמה (בשיעור מקוון לשלושים תלמידים, יקבל כל תלמיד 1.5 דקות תשומת לב בלבד).

למידה נכונה בזום היא הזדמנות לחשיבה אחרת של המורים והילדים. היא מחייבת התאמה לסביבת הלמידה הווירטואלית. הזום יכול לסייע לפתח שיחה קבוצתית מעניינת ולספק תמיכה פרטנית של המורה לתלמידים ואף בינם לבין עצמם. למרות האתגרים, הלמידה בזום יכולה להיות חווייתית ויעילה אם משתמשים בכלים הדיגיטליים נכון, לומדים לנהל כיתה מקוונת, מייצרים תכנים מותאמים ללימוד מקוון ונעזרים ביצירתיות ואינטראקציה כדי להפוך את השיעורים למהנים.

למידה מרחוק (אילוסטרציה: FamVeld, shutterstock)
ללמוד את הפרטים שיוצרים מסגרת נכונה לשיעור | אילוסטרציה: FamVeld, shutterstock

איבגי ישראל, מנהל המרכז החינוכי המקוון TekkieUni מבית eTeacher, המכשיר מדריכים מכל העולם ומלמד תוכניות לימוד בחמש שפות כבר 13 שנים, מסביר איך אפשר לנהל שיעור כזה אחרת:

  1. הכשרה: המורים צריכים ללמוד את הפרטים הקטנים שיוצרים מסגרת נכונה לשיעור כזה. למשל, מה עושים עם מיקרופונים, אילו חוקים בסיסיים נותנים בתחילת השיעור, איך אוכפים אותם במפגש, כיצד נותנים משוב, איך משתמשים בריבוע המסך בצורה נכונה – מה לובשים, איך למקם את עצמך בריבוע המסך (לא בצדדים, לא מביטים למצלמה מלמטה), איזו תאורה תהיה (מנורה שנותנת תאורה מול הפנים ויוצרת אווירה נכונה בכיתה).
  2. מערכי השיעור: הקצב בהם שונה והם אינטראקטיביים יותר. הניסיון לדבר במשך 45 דקות ינחל כישלון. לכן, אחרי כל פסקה או שתיים צריך לעצור ולשאול שאלות, אחרת הילדים ילכו לאיבוד. מפגש כזה צריך להיות בנוי כשיחה המערבת את הילדים ולא מרדף אחרי החומר. כדאי לחלק תרגילים לחלקים קטנים שהילדים יבצעו במהלך המפגש. כך המורה יוכל לדעת האם הילדים הבינו את החומר, האם כדאי לחזור על חלק ממנו ומתי אפשר להמשיך. כדאי להפוך את השיעור למהנה, כך שירצו להצטרף אליו. אולי לתת כמה דקות לספר על היום שלו, להדגים תוצר שעשה. בתחילה יהיו האמיצים שידברו, אחר כך כולם יצטרפו לאט לאט.
    סטודנטית עונה על מבחן בזום (צילום: By insta_photos, shutterstock)
    משימות קטנות יוצרות שורה של הצלחות | צילום: By insta_photos, shutterstock
  3. הצלחות קטנות: משימות קטנות יוצרות אצל הילדים שורה של הצלחות. כך המוטיבציה שלהם להשתתף בשיעורים תעלה.
  4. התנהגות מול מצלמה: ילדים מתנהגים אחרת מול המצלמה. יש כאלה שמתביישים, אחרים עושים פרצופים למסך. לכן, אין מה להתעקש על פתיחת מצלמה ולבזבז על כך דקות יקרות מהשיעור אלא כדאי לאפשר אוואטר. אפשר ללמד 5 דקות, ואז לבדוק שכולם עושים את המשימות, לא באמצעות המצלמה הפתוחה אלא על ידי מעבר בין המסכים של כולם.
  5. שימוש בכלים דיגיטליים: עזבו את המחברות והספרים ועברו לתוכני לימוד באונליין המאפשרים גם מענה באמצעים מקוונים. השתדלו להשאיר את כל המידע במקום אחד בלי צורך לעבור בין אתרים. אין גם צורך לבקש מהילדים לכתוב - אפשר להקליט את הפגישה ולשלוח אחר כך את ההקלטה.
  6. אונבורדינג: החיבור לשיעור צריך להיות פשוט וקל ומיועד גם למי שאינו טכנולוגי ולילדים קטנים. חיבור הכרוך בסיסמה, איפוס וקוד אישור לא יכול להתאים כאן, הוא מורכב ומסובך מדי.

ומה עם התלמידים?

חוסר השגרה גורם לתלמידים רבים לאבד את סדר היום ולא לקום לזום. כדאי לדאוג להתעורר לפני השיעור ולהתארגן כאילו הולכים לבית הספר. הלימוד המקוון מאפשר למידה בצורה שנוחה לילד, למשל לשבת על כיסא אחר, בתנוחה שונה, לפעמים אפילו להסתובב בחדר. זאת ההזדמנות לשאול את הילד איך לדעתו יהיה לו נוח להשתתף במפגש - בעמידה, בישיבה, עם משחק ביד וכדומה.

ילד שוכב מול מחשב נייד (צילום: istockphoto)
איך שנוח לו | צילום: istockphoto

אחד הדברים המפחידים ביותר ילדים הוא לעג של ילדים אחרים. החשש לצאת זה שלא מבין בפני קהל הילדים גורם להם לא לשאול שאלות. לכך נועד הצ'ט הפרטי. אם אתם מתביישים, כדאי לפנות למורה בשאלה מקוונת פרטית. חשוב שהמורה יבקש מהילדים כדי שידעו שמדובר בפעולה לגיטימית.

חשוב להרגיש בנוח מול המצלמה. אם אתם מתביישים השתמשו באווטאר. אם קשה לשבת במקום אחד אפשר לשנות מיקום. מצאו דרך לספר למורה שאתם פה – מדי פעם הגיבו לצ'ט, בצעו את התרגולים, שאלו שאלות, ענו, העיקר שידעו שאתם כאן.