בני סוויל ואשתו אסתי הם הורים לשישה ילדים בני 11 עד 30 ול-3 נכדים. את שני הצעירים שבהם הם אימצו לפני 14 שנים. היום הוא יו"ר עמותת "משפחתא", עמותה המסייעת לקהילת האימוץ בישראל שמונה כ-140,000 איש מתוכם כ 19,000 מאומצים.

"היום כשאני סבא לשלושה נכדים קטנים, אני מתחיל להבין מה זה אומר להיות פעוט קטן שמגיע באימוץ. ילד מאומץ מתמודד עם קושי עצום - הוא מגיע לסביבה לא מוכרת ונדרש לתפקד בתוך משפחה זרה, ובעיקר לזכות מחדש באמון באנשים. עבור ילדים שהגיעו מרקע קשה וחוו נטישה של הורים זו משימה מורכבת ביותר", אומר סוויל.

גם המשפחה המאמצת צריכה להתמודד עם אתגר לא פשוט. איך בכלל חושבים לאמץ כשיש 4 ילדים בבית?

"שנים רבות דיברנו בינינו על הרצון לאמץ, מבלי להבין לעומק את ההשלכות שכרוכות בעניין. כשעברנו לבית גדול יותר, הרגשנו שהגיע הזמן לחלוק אותו עם ילדים שאין להם משפחה תומכת. אני תמיד אומר שיש משהו אגואיסטי ברצון לאמץ. בעיני גם ההורה המאמץ מרוויח משהו, גם אם האימוץ נעשה מסיבות אלטרואיסטיות: לפעמים מדובר בהורים שהתמודדו עם מצבי עקרות שסוף סוף זוכים לילד, ולפעמים בהורים כמונו שאוהבים ילדים ורוצים לחוות תחושת סיפוק של עשייה. מובן שיש פה גם מחיר, אבל אנחנו הרגשנו שהאימוץ עושה משהו טוב בבית – גם לילדים הביולוגיים, גם לנו וכמובן שגם לילדים המאומצים שזכו לבית חם".

בוא נתעכב רגע על עניין המחיר. איך הילדים הביולוגיים שלך הגיבו להחלטה?

"כששואלים אותי את זה אני תמיד משווה את העניין למישהו זקוק להשתלת לב או כליה. הרי לא פשוט לחבר בין רקמת גוף זרה לבין הגוף, אבל בסופו של דבר, אם התהליך מצליח וה'איבר הזר' נקלט – זה מציל חיים.                                                                                                                          אני חושב שאי אפשר להתעלם מהקשיים שעוברים על כל המשפחה ברגע שמחליטים לאמץ. חשבתי הרבה על התחושות שעוברות בראשם של הילדים הביולוגיים שלי, שבאופן טבעי רצו את המקום שלהם ואת תשומת הלב שהם רגילים אליה. אני זוכר ששאלנו את הילדים איך הם רוצים שהילדים שאומצו יקראו לנו. רובם אמרו  שמבחינתם זה בסדר שהם ישתמשו במילים 'אבא'/'אמא', כולם חוץ מהילד הקטן ביותר, שהיה זקוק לזמן כדי לחשוב ולעכל את הסיפור. אחרי כמה ימים הוא פנה אליי ושאל אם הם בעצם יהיו אחים שלו. כשענינו בחיוב, הוא אמר שזה בסדר גם מבחינתו שהם יקראו לנו אמא ואבא, אבל באותה הזדמנות שאל אם הוא עדיין יחשב הכי קטן שיצא מהבטן. הבנתי שהוא פשוט היה זקוק לאישור מאתנו ושנשמור על המקום שלו בתא המשפחתי.

גם הילדים המאומצים עברו חוויה מטלטלת, ולעיתים רבות הכאב שהם חווים מלווה אותם לאורך כל חייהם. לכן השיח חשוב – אני מאמין שתמיד צריך לדבר על התחושות ולהבין שאימוץ הוא עניין מורכב שדורש המון סבלנות ורגישות מצד ההורים המאמצים".

"אני חושב שהבנתי עד כמה אני קשור לבת המאומצת שלי ביום שהיא הקיאה לי על הכרית. פשוט ניגבתי את הקיא והמשכתי לישון עליה. אני לא חושב שהייתי מסוגל לעשות את זה אם היה מדובר במישהו זר שלא הייתי חש כלפיו רגשות עמוקים".

בני סוויל, משפחתא (צילום: יח"צ משפחתא)
בני סוויל | צילום: יח"צ משפחתא

עם יד על הלב – אתה מרגיש את אותו דבר כלפי כל הילדים שלך?

"בכנות, אני לא חושב שבמשפחות ביולוגיות סטנדרטיות הורים תמיד יודעים לענות על השאלה הזאת. לכל ילד יש ייחודיות משלו, ויש תקופות שאנחנו יותר קשורים לילד מסוים – וזה בסדר. אני מודה שמאוד חששתי מהעניין בתחילת התהליך, אבל היום אני מבין שהאהבה שלי לכל ילדיי אינה תלויה בדבר. זכיתי להכניס ללב שלי שני ילדים נוספים, והאמת היא שפשוט התאהבנו בהם ממבט ראשון. אני חושב שהבנתי עד כמה אני קשור לבת המאומצת שלי ביום שהיא הקיאה לי על הכרית. פשוט ניגבתי את הקיא והמשכתי לישון עליה. אני לא חושב שהייתי מסוגל לעשות את זה אם היה מדובר במישהו זר שלא הייתי חש כלפיו רגשות עמוקים".

"כיום מבינים שחשוב לשמור על קשר עם המשפחה הביולוגית של הילד"

פעמים רבות, הקשר בין הילד לבין הוריו הביולוגים מתנתק ברגע שהוא מתחיל בתהליך אימוץ. סוויל מסביר שהמטרה של עמותת "משפחתא" היא דווקא לשמור על קשר עם המשפחה הביולוגית, בהנחה שהדבר מתאפשר. "למעשה כיום מבינים ששמירת הקשר עם המשפחה הביולוגית מטיבה עם הילד. הדרך שבה עושים את זה משתנה אצל כל משפחה – יש כאלה ששומרים על קשר ברמה של התכתבות, יש משפחות שמדברות מידי פעם. כך או כך, שמירה על קשר בעצם מאפשרת לילד להתמודד טוב יותר עם חוויית הנטישה  שחווה בגיל צעיר. מעבר לכך, גם תחושת השייכות היא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלנו. ילדים שלא שומרים על קשר עם המשפחות הביולוגיות פעמים רבות שואלים את עצמם 'מי אני', 'מאין אני מגיע'. שמירה על קשר ברמה כלשהי עם המשפחה הביולוגית עוזרת להם להימנע מבלבול וגם תורמת להבנה שהם לא באמת ננטשו אלא הגיעו לאימוץ בשל אילוצים שונים. כשהורים מאמצים שואלים לגבי העניין, אני תמיד מסביר שהרבה יותר קל להתמודד עם אנשים מוחשיים מאשר עם שדים דמיוניים. ואכן, רוב האימוצים היום הם של ילדים מעל גיל 3 ורבים מהם באימוץ עם קשר, בשונה ממה שהיה מקובל בעבר".

עמותת משפחתא - הגב שתומך במשפחות מאמצות

כשבני הזוג סוויל החלו בתהליך האימוץ, לא היה בארץ גוף מסודר שבאמת דאג לצרכי קהילת האימוץ. הצורך הזה חיבר אותם לקבוצת הורים שסיימו הכשרה של הנחיית קבוצות לעזרה עצמית של השירות למען הילד, ויחד איתם הם הקימו את "משפחתא" – עמותה שמלווה את הקהילה בארץ ומסייעת לילדים מאומצים, להורים מאמצים וגם להורים ביולוגיים.

"העמותה מלווה הורים מאמצים וביולוגיים, ילדים מאומצים וכל מי שנמצא בסביבת הילד המאומץ וזקוק לייעוץ ולליווי", מסביר סוויל. "המטרה שלנו היא להפוך את האימוץ לחוויה טובה יותר עבור כל הצדדים ולהגיע לכל בית מאמץ ולכל ילד מאומץ בישראל".

בין היתר, העמותה מפעילה קו חם לייעוץ, מקיימת פעילויות בקבוצות תמיכה וגם מדריכה אנשי מקצוע מתחום הייעוץ, מקיימת ערבי העשרה ותוכנית במערכת החינוך.   

לעמותה תוכנית עבודה עשירה ומגוונת לשנת 2022, בין היוזמות בולטות שתיים: פודקאסטים מצולמים בהם יוכלו חברי הקהילה לבוא ולשתף את הציבור בסיפור האימוץ של חייהם, וסדנאות בתנאי פנימייה לחברי הקהילה.   

במהלך חודש נובמבר יתקיים הכנס השנתי ה-8 מטעם העמותה, בהשתתפות פרופ' יורם יובל ומומחים נוספים. הכנס יעסוק בסוגיות שונות הקשורות בנושא האימוץ ויכלול סדנאות והשתתפות פעילה להורים מאמצים מאומצים והורים ביולוגיים.

פרופ' יורם יובל  (צילום: אפרת אשל)
פרופ' יורם יובל, משתתף בכנס השנתי | צילום: אפרת אשל