דרק פרו, אב מקנדה, היה נסער לגלות שבנו בן השמונה - דרק ג'וניור, חש צורך ללבוש חולצה בבריכה מכיוון שהוא מתבייש שאחרים יראו את כתם הלידה שכיסה חלק גדול מגופו. כולנו שמענו על סיפורים מרגשים על אבות שעושים מעל ומעבר כדי לגרום לילדיהם להרגיש טוב יותר עם עצמם, אבל פרו לקחת את זה צעד אחד קדימה ומיהר לקעקע את פלג גופו העליון כדי להראות לבנו שהוא יכול להיות גאה בכתם הלידה שלו ולא צריך להסתיר אותו.
"לא התלבטתי", סיפר פרו על ההחלטה שדרשה שלושים שעות של קעקוע כואב, "הבן שלי התחיל להיות מודע לעצמו ולגוף שלו ככל שגדל וצץ בראשי רעיון למצוא אמן שיוכל לצייר עליי את הקעקוע של כתם הלידה, ראיתי בזה סיכוי לגרום לו להרגיש יותר בנוח".
פרו בסופו של דבר הגיע לסטודיו של ג'וסי קוויל בסטוני פלאן, והסטודיו אף שיתף פוסט בעמוד הפייסבוק שלו על המחווה הגדול של הלקוח לילד שלו. "זה מאוד מגניב שהוא יכול לעשות את זה כדי לעזור לבטחון העצמי של הבן שלו ושאנחנו יכולים להיות חלק מהסיפור", נכתב בפוסט.
"לא היה לי מושג שזה תהליך כל כך גדול"
פרו, שיש לו רק קעקוע אחד נוסף מלפני כעשרים שנה, אמר ביום הקעקוע כי הוא נרגש להפתיע את בנו עם הקעקוע החדש, למרות שכל התהליך היה מחויבות ענקית. "אמא של דרק הקטן צילמה אותו מזוויות שונות", סיפר פרו והסביר את הפרוצדורה שמאחורי המחווה, "כל זה כדי שהקעקוע ייראה בדיוק כמו כתם הלידה, היא אמרה לו שזה בשביל מעקב רפואי".
עוד הוא מספר כי טוני המקעקע לקח את כל התמונות ויצר את הפרופורציות באותו יחס וגם מיקם באופן מדויק. "הפגישה הראשונה לקחה ארבע שעות, זה היה כל כך כואב שחרקתי שיניים", הוא נזכר, "כששאלתי אם סיימנו, טוני ענה לי שסיימנו רק את המתווה. לא היה לי מושג שזה תהליך כל כך גדול".
פרו גילה כי אזור הצלעות הוא אחד המקומות הכי כואבים בגוף לקעקועים, אך זה לא הרתיע אותו מלהוציא לפועל את התוכנית. לדבריו הכאב "נסבל" והוא מסוגל להיעזר בהרדמה מקומית בכמה נקודות כדי להפחית את התחושה. "המפגש הארוך ביותר שישבתי בו היה כשש שעות", הוא מוסיף, "אני והמקעקע סיכמנו בינינו שאנחנו נמשיך עד שאחד מאיתנו לא יוכל יותר".
"זה היה יותר מתגמל עבורי מאשר עבורו"
כשהגיע סוף סוף הרגע הגדול של החשיפה, פרו לא יכול היה לחכות לראות את תגובת בנו. השניים שחו בבריכת השחייה של מלון כשפרו האב הסיר את חולצתו והראה לראשונה את הקעקוע לבנו. "הוא לא ידע מה להגיד", סיפר האב בהתרגשות, "הוא שאל אם זה אמיתי, חייך הרבה. אפשר היה לראות עליו שהוא מרגיש טוב עם זה". בימים שלאחר מכן פרו מספר כי בנו ביקש כל הזמן לראות את הקעקוע באיזשהו חוסר אמון כי אכן מדובר בקעקוע קבוע.
"רציתי שהוא ירגיש טוב, כל המצוקה שלו הייתה רגשית", הוא משתף, "אני לא חושב שאף הורה אוהב לראות את הילד שלו עובר את זה, אבל לכולם זה קורה בשלב מסוים. זה היה דוגמה למקרה אחד בו חשבתי שאני גם יכול לעשות משהו בנידון. למרות שהסיפור הזה נגע בהרבה אנשים וריגש, בסופו של דבר עשיתי את כל זה בשביל הבן שלי".
"המכנה המשותף שצריך להיות הוא שזה בסדר להיות שונה", הוא מסכם, "כולם מרגישים את זה בשלב מסוים וזה בסדר. יחד עם זאת - אם אתה יכול לעשות משהו כדי לגרום לאדם אחד להרגיש טוב יותר, זה מתגמל. זה היה יותר מתגמל עבורי מאשר בשבילו".