אני אימא לילדה מיוחדת. כבר לא כל כך ילדה. בת 20. רוני שלי הייתה משולבת כל השנים בביה"ס ובצופים. השילוב שלה היה מוצלח מאוד. גם אם לעיתים מאתגר. בזכותה התנדבתי לשמש כראש שבט רכ"ס בכפר סבא, והיום אני עוסקת רבות בשילוב חניכים עם צרכים מיוחדים אצלנו בשבט. לרוני יש לקות קוגניטיבית ומוטורית, והיא למדה כל השנים בכיתות קטנות בבי"ס רגיל. כשהגיעה לצופים, היא שולבה בקבוצות רגילות ולא בקבוצות ייעודיות של חניכי צמי"ד (חניכים עם צרכים מיוחדים).
במהלך כל השנים דאגתי לספר בתחילת השנה למדריכים שלה על הקשיים שאיתם היא מתמודדת, וגם דאגתי לספר על הצדדים החזקים שלה. לא הכול הלך חלק, ומובן שהיו גם קשיים. אבל היה רצון טוב של כולם שזה יצליח. השילוב מצריך הבנה ואמפתיה. להבין שיש ילד ששונה משאר חברי הקבוצה ולעשות התאמות רלוונטיות. במקרה של רוני למשל זה דרש התאמות כגון: פעולות שלא כולן כוללות ריצות ומשחקים פיזיים, כי יש לה סרבול מוטורי. התאמות של מסלולים והנגשה קוגניטיבית של תכנים.
היא לא יכולה ללכת במסלולי טיול מאתגרים וקשים. אז לפני כל טיול דאגנו לבדוק מה רמת הקושי של המסלול. בעלי או אני היינו יוצאים ללוות אותה במסלולים ולסייע לה בעת הצורך. לגבי הנגשה קוגניטיבית: כשהיו דיונים מורכבים בפעולות שכבה (בעיקר כשכבר גדלה) - המדריכה דאגה להסביר לה לפני הפעולה על מה יהיה השיח בפעולה. אני יודעת שזה סייע לה משמעותית בהבנה וברצון להשתתף ולהביע את דעתה.
מה יעזור לכם לקבל החלטה?
אם אתם מתלבטים אם הילד שלכם יכול להשתלב בצופים (או בכל תנועה אחרת), יש לי כמה טיפים בשבילכם: קודם כל חשוב ליצור קשר עם המדריך/ראשג"ד או עם כל דמות בוגרת אחרת בשבט. חשוב לספר על הילד הפרטי שלכם את כל הדברים הרלוונטיים, כמו שאתם משתפים את המורה בתחילת השנה. חשוב לספר במה הילד טוב, מה הוא אוהב לעשות וגם - איפה הקשיים שלו. איפה המדריכים יכולים להיתקל באתגרים ובמורכבויות מול הילד.
אם למשל אתם יודעים שהילד יכול לחוות תסכול בצורה קיצונית או לא מותאמת לבני גילו ועלול לברוח, להרביץ, לקלל - חשוב שתציידו את המדריכים במידע הזה. כדאי לחשוב ביחד איתם מה יכול לעזור לילד בשעת תסכול. והרי אתם מכירים אותו הכי טוב ויודעים מה יכול לסייע לו. ככל שתיתנו טיפים למדריכים, כך יהיה להם קל יותר להתמודד בשעת משבר.
יש לנו בשבט חניך עם אוטיזם שמשתלב נהדר גם בפעולות וגם בטיולים. לפני אחד הטיולים אימא שלו יצרה איתי קשר ועדכנה שאין לו כל בעיה לצאת לבד לטיול, אבל בשעת המקלחת הוא עלול להילחץ מהרבה ילדים ומכל ההתארגנות הנדרשת. מתקלחים אצלנו עם בגדי ים כמובן והאם חששה שיהיה לו קשה להתארגן עם המגבת, עם בגד הים ועם כל מה שצריך. אז חיפשנו מדריך שיוכל להתלוות אליו ולסייע לו רק בשעת המקלחת, ובשאר הטיול הוא היה עצמאי והסתדר לגמרי לבד. אלמלא אותה אם הייתה יוצרת איתי קשר, לא הייתי יכולה לתת לזה את הקשב הראוי כשיש מאות חניכים בטיול. כך התכוננו מבעוד מועד וידענו שיהיה מישהו שיסייע לו בזמן המקלחת.
יש לנו חניכה שיש לה חרדות וקשיי הסתגלות. ההורים שיתפו אותנו שכאשר מספרים לילדה מראש מה הולך לקרות, סף החרדה שלה יורד משמעותית. סיפרנו על הקשיים של החניכה למדריכה שלה, וזו הציעה שלפני כל פעולה תתקשר ותספר לחניכה מה הולך להיות בפעולה. הפעולה הפשוטה הזו הפחיתה משמעותית את רמת החרדה של החניכה, והיא מגיעה לשבט בקביעות ובשמחה. השילוב בתנועת נוער חשוב ותורם לא רק לחניך המשתלב. גם שאר החניכים וכמובן המדריכים מרוויחים מכך הרבה מאוד. יחד עם זאת ברור שהשילוב לא מתאים לכל ילד, פשוט צריך לנסות.
אם אתם רוצים לבדוק אם הילד המיוחד שלכם יכול להשתלב, אני ממליצה בחום להביא אותו לפעילות, אבל לעשות זאת בשיח פתוח ובשקיפות מלאה. כשמביאים ילד עם צרכים מיוחדים ולא מעדכנים את כל הצוות הבוגר, פוגעים בכל התהליך, פוגעים במדריכים אבל בעיקר - פוגעים בילד. היום יש כל כך הרבה רצון ונכונות לשלב חניכים עם מוגבלויות בפעילות התנועה ויש גם לא מעט כלים לעשות את זה נכון.
הכותבת היא מרצה על שילוב והכלה, ראש שבט צופים, שעוסקת בשילוב חניכים עם מוגבלות, מנהלת קהילת "פישוט לשוני".