אמהות פולניות מסביב לגלובוס, הכינו את עצמכן למכה קשה: על פי מחקר חדש, אמהות שמאכילות את תינוקותיהן על פי סדר יום מוגדר, ולא על פי דרישת התינוק עצמו, מסכנות אותו בהשמנת יתר בהמשך חייו. מולן, אותן אמהות מודרניות אשר ממתינות לסימני רעב מהתינוק, מסייעות לו לדעת מתי הוא רעב ומפתחות את המנגנונים הפנימיים הטבעיים שלו, בצורה שיכולה לעזור לו לשמור על משקל בריא גם כשיגדל. המחקר הראה שתינוק, שהוריו מחכים לקריאת הרעב שלו, יפסיק לאכול בעצמו כשהוא שבע. תינוק שקיבל אוכל על פי שעה שנקבעה מראש, ולא כי ביקש לאכול, ילמד את גופו לאכול גם כשאינו רעב.
לסמוך על התינוק שיודיע כשהוא רעב
המחקר, שהוצג לאחרונה בקונגרס האירופי להשמנת יתר שהתקיים בטורקיה, נערך על ידי פרופסור לין דניאלס, מומחית לתזונה מאוניברסיטת קווינסלנד לטכנולוגיה באוסטרליה, וחקר 293 זוגות של תינוקות ואמהות מלידה ועד גיל שנתיים. כל אם נשאלה על סגנון ההורות שלה, על שגרת ההאכלה ועל משקל התינוק. בגיל שנה וחודשיים נשקלו כל התינוקות, והתוצאות הושוו. נמצא שהתינוקות שהואכלו על פי דרישה שקלו פחות מעמיתיהם שאכלו על פי סדר יום קבוע. למשקל בגיל זה יש משמעות רבה מאחר שתינוקות שמנמנים עשויים יותר לסבול מבעיות השמנת יתר בהמשך החיים, מה שמגדיל את סיכוייהם לחלות בסכרת, מחלות לב וסוגים שונים של סרטן. דניאלס הסבירה שעדיין אי אפשר לדעת מה בדיוק ההבדל במשקל בין התינוקות השונים, אך שמדובר באחוז משמעותי.
"כאשר האם קשובה לאיתותי תינוקה, היא עוזרת לו ולא מוחקת את הרצון שלו", מסבירה פרופסור דניאלס. "אמהות שמחליטות על סמך עצמן מתי הילד רעב נוטות גם יותר להכריח אותו לסיים את הבקבוק עד הסוף. כשהילדים גדלים אפשר באמת להתחיל להכניס את הארוחות לשגרה, אבל אף פעם לא צריך להכריח ילדים לאכול אם הם אומרים שהם לא רעבים. צריך לסמוך על התינוקות כי הם יודעים הכי טוב למה הם זקוקים, והם עלולים לאבד את היכולת הזאת אם נבלבל אותם יותר מדי".
דניאלס מצאה גם שלאמהות מניקות היה הרבה יותר קל להאכיל את הילד על פי דרישה מאשר לאלה המשתמשות בתחליפי חלב, מאחר שהשד תמיד זמין, ושלאמהות שהכינו עבור התינוק בקבוקי חלב, הייתה נטייה רבה יותר לגרום לתינוק לאכול יותר, עד תום הבקבוק.
"לא כל בכי משמעו רעב"
מאז פרסום המחקר קמו לו כבר לא מעט מתנגדים, בעיקר בקרב אתרי ההורות. "כמובן שחשוב שתינוקות יהיו שבעים ומאושרים", אומרת, ג'ולי מיי, בלוגרית אמריקנית ואחות במקצועה. "אבל הרבה מהאמהות שמאכילות את הילד רק על פי דרישה נעשות משועבדות לילד בכל שעות הלילה והיום, כשכל פעם הוא שותה רק מעט חלב. אחר כך הן מתקשות מאוד להיפרד מהתינוק, מה שיוצר שורה של בעיות נוספות אצלו, אצל האם, וגם בחיי המשפחה והזוגיות. אי אפשר לתת לילד להיות היחיד ששולט בלוחות הזמנים של המשפחה. אין שום דבר רע בשגרה, כל עוד דואגים שתהיה בה מידה של גמישות".
"בתחילת החיים זה חשוב להאכיל את התינוק על פי דרישה כי מנגנוני מחזורי האכילה עוד לא מבוססים, והתינוק רק לומד להבין כיצד צרכים נענים בעולם הזה", אומרת טלי גליקסמן, מדריכת אמהות אחרי לידה, עיסוי תינוקות, ליווי התפתחותי ויועצת שינה, בעלת סטודיו 'חוכמת השבט'. "צריך להיזהר מהמקום אליו נופלות אמהות רבות, בו כל בכי מתפרש כרעב. מנסיוני המקצועי, תינוק לא יסרב לציצי, גם אם הוא לא רעב, כי זה מרגיע. המציצה בפני עצמה היא מרגיעה, ומנגנון השובע עוד לא לגמרי קיים. גם בצורה זאת יכול להיכנס עודף אוכל, ונוצרת גם מצוקה מעודף גזים. ברגע שמאכילים על כל בכי, ודוחפים ציצי בכל מצוקה פוגעים בוויסות החושי.
דרך של אמצע תמיד עובדת. אני ממליצה להקשיב לבכי: אם בטוחים שמדובר ברעב – להאכיל. אם לא בטוחים, כדאי לנסות קודם שיטות הרגעה אחרות, כמו מגע, קול ותנועה, משהו שיזכיר לתינוק את חווית הרחם שלו. אם התינוק נרגע כך, הרי שלא מדובר ברעב. אם לא, תמיד אפשר לחזור לציצי".
>> הורים בקריז: מדריך הגמילה המלא