אמא מלטפת את תינוקה (צילום: istockphoto)
להיות שם בשבילו בשנתיים הראשונות | צילום: istockphoto

המחשבה אם להישאר בבית עם התינוק בתום חופשת הלידה או לחזור לעבודה ולרשום אותו לפעוטון, חולפת בראשו של כל הורה. לרוב היא לא רלוונטית בשל אילוצים כלכלים, לפעמים בגלל שההורה פשוט רוצה להתאוורר ולהתפנות גם לדברים אחרים. אבל השאלה אם הפרידה מהעולל בחודשי חייו הראשונים, עשויה להשפיע על אופיו וכיצד, מקבלת לאחרונה תשובה ברורה; "אם אתם רוצים ילד מאושר - הישארו עמו עד גיל שנתיים בבית", טוען ד"ר יהודי גורדון, רופא ומיילד בריטי, מחבר "האנציקלופדיה להריון וללידה" ותומך נלהב בתנועת לידה פעילה.

"לפי נתוני הלשכה לסטטיסטיקה בבריטניה", כותב ד"ר גורדון בעיתון הדיילי-מייל הבריטי, "אחד מכל ארבעה אנשים יסבול מבעיה נפשית כלשהי במהלך חייו". לדבריו, הלחץ הגובר, החרדה, התקפי בהלה ואפילו נדודי שינה בחיינו נובעים במידה רבה מחוסר הביטחון שאנו חווים כשאנו מופרדים מההורים שלנו מוקדם מדי. "30 שנות ניסיוני בתחום הלידה והאמהות העניקו לי נקודת מבט על התפתחות תינוקות וילדים", הוא אומר.

הישארו עם הילד כמה שיותר

גורדון טוען כי בעוד הורים רבים לעתיד שמים דגש רב על תשעת חודשי ההריון, התקופה שלאחר הלידה אינה זוכה למידה זהה של תשומת לב. לדבריו, החודשים הראשונים לאחר בואו של התינוק לעולם משולים לרצועת מעבר, כאשר שהייה עם אחד ההורים בתקופה זו מסייעת לצלוח אותה במהירות ובבטחה.

"עם הלידה בני האדם הם היונקים הכי פחות מפותחים בעולם, וכל תהליך התפתחות המוח בינקות משאיר חותם משמעותי בשנות הילדות ולאחר מכן בשנות הבגרות", כותב ד"ר גורדון במאמרו, "לכן זה לא מפתיע שתינוק צריך להרגיש בטוח, שממלאים את צרכיו ושהוא מקובל בחיק משפחתו הקרובה, בייחוד בשנתיים הראשונות בחייו, כדי להיות אדם מאושר ולפרוח".

ד"ר גורדון כותב נחרצות שתינוקות שמרגישים ניתוק מהאם, יטו לסבול ממגוון של בעיות בהמשך חייהם. לדבריו, ניתוק זה מוביל לשורה של בעיות פסיכולוגיות כמבוגרים: "מחקרים רבים מראים שתינוקות שהופרדו מוקדם מדי מאמם מפרישים הורמונים של מתח. אם הפרידה מתמשכת לאורך שבועות או חודשים (כפי שקורה כשילד הולך לפעוטון – י"פ), מתבססות תבניות של מתח שהופכות חלק מהאישיות", הוא כותב.

כדי לאפשר לילדים להתפתח כראוי מציע ד"ר גורדון לאמהות ולילדים להישאר יחד במשך זמן רב ככל האפשר. "אמא צריכה להיות נוכחת בשביל הילד", הוא כותב ואף ממליץ על שינה משותפת באותה במיטה או באותו חדר לפחות עד גיל שנתיים, אם הילד מעוניין בזה.

גורדון מודע לכך כי הורים רבים חוזרים לעבודה מלאה לאחר הלידה כתוצאה מכורח כלכלי, אך מציין כי "צריך להבין שהפרידה בין האם לתינוק שמתרחשת מוקדם מדי גורמת למתח רב. המצב האידיאלי הוא להישאר עם הילד בבית במשך השנתיים הראשונות לחייו". לדבריו, האבות בהחלט יכולים להיות אלה שנשארים עם התינוק בבית במקום האם שתצא לעבודה כל עוד האב "מאמץ את מלוא התפקיד ומספק לילד חום ואהבה".

אם מרימה את ילדה באויר- להשאר עד גיל שנתיים עם היל (צילום: paul kline, Istock)
"הכלי הטוב ביותר של אם הוא האינטואיציה שלה" | צילום: paul kline, Istock
אל תשאירו את התינוק לבכות לבד

ד"ר גורדון גם לא מאמין במשטר משמעות קשוח עבור תינוקות. "תינוקות הם לא מדיחי כלים שאפשר להדליק ולכבות", הוא כותב. "יש תינוקות שמעדיפים שגרה קפדנית, אולם מניסיוני הם במיעוט. שגרה לא עובדת מכיוון שתינוק זקוק לגיוון מדי יום, בייחוד בשנה הראשונה שבה הם מתפתחים מהר כל כך. הצרכים שלהם ובעקבות כך גם הגבולות שלהם משתנים מיום ליום ומשבוע לשבוע.

"ההגדרה לתינוק שבע רצון היא לא תינוק שקט שלא שומעים ולא רואים אותו", מציין גורדון. "תינוק שבע רצון הוא תינוק שמסוגל לבטא את הדרישות שלו ושיש לו הורה שמגיב להן ומספק אותן. לכן גם השיטה שבה תינוק מושאר לבכות לבד לא טובה. על ההורה לנחם את התינוק. תינוק שמתעלמים ממנו לומד להאמין שהוא לא ראוי לתשומת הלב של הוריו והוא לא גדל להיות בן אדם בטוח בעצמו. זה יוצר אדם כעוס. כעס שעלול להיות מתורגם בהמשך החיים לאגרסיביות ושנאה עצמית".

גורדון גם עונה למבקרים: "לעתים שואלים אותי אם תשומת לב מרובה לא גורמת לילד להפוך לתלותי, אבל ילד שבטוח בעצמו ילמד להסתדר טוב מילד חסר ביטחון. תפקיד חשוב של ההורה הוא לשים לב לילד, לתווך וליצור גבולות", הוא מסביר. "הכלי הטוב ביותר שיש לאם זו האינטואיציה שלה. אבל זו מתפתחת רק כשהיא מבלה את רוב זמנה עם הילד שלה ולומדת להכיר אותו. בעיה מוכרת שאמהות טריות לילד ראשון מתמודדת איתה היא עצות רבות מבני משפחה ומחברים שמייעצים לה איך לנהוג ומערערים את ביטחונה. דרוש אומץ רב לנהוג לפי האינסטינקטים האימהיים", מסכם ד"ר גורדון.