ה-20 ביולי 1969 שינה את ההיסטוריה האנושית לנצח. לא פחות מ-530 מיליון בני אדם ברחבי העולם נצמדו למסך הטלוויזיה שלהם וצפו בניל ארמסטרונג, מפקד החללית האמריקאית אפולו 11, יורד לאיטו מהסולם של רכב החלל אל אדמת הירח המאובקת. מצלמת הווידיאו היחידה שהייתה על סיפונו של רכב החלל תיעדה אותו מתהלך על הירח, מנתר על פני השטח, מתאר את מה שהוא רואה סביבו ואומר את המשפט שהפך כבר לקאנוני: "צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות".

מאז עושה האנושות צעד קטן אחר צעד קטן בניסיון לחקור את האינסוף הגדול שסביבה, ובעיקר את השכונה שבה היא מתגוררת: מערכת השמש. ולמרות שעברו 45 שנים מאז אותו רגע בלתי נשכח של הנחיתה על הירח, אף אומה עוד לא הצליחה לשחזר את ההיסטריה ההיא. לוויינים, רובוטים ורכבי חלל כבר ביקרו על כוכבים ופלנטות אחרות, אבל אף בן אנוש לא רשם לעצמו וי בתור המבקר הראשון בכוכב שכף אדם מעולם לא דרכה בו.

אבל זה לא אומר שהמרוץ להנחית אדם על כוכב חדש לא בשיאו. כבר שנים שתוכניות חלל במדינות שונות בעולם לוטשות עיניים למאדים, השכן האדמוני שלנו, לרגע שיאחד שוב את כל העולם לאירוע טלוויזיוני שייחקק בהיסטוריה האנושית. לאחרונה נראה שהמרוץ הזה עולה שלב, ואם להאמין להצהרות של כמה מתוכניות החלל הללו, אז בהחלט ייתכן שבתוך עשר שנים, מקסימום 20, נוכל לראות המשלחת הראשונה של בני אדם שנוחתת על מאדים. איך מתגברים על זה שהוא נמצא במרחק של 225 מיליון ק"מ מאיתנו? או.

המירוץ למאדים - הדמיית רכב שטח  (צילום: מתוך האתר הרשמי של - NASA)
הקיוריוסיטי של נאס"א על מאדים. אין תחליף לבן אנוש | צילום: מתוך האתר הרשמי של - NASA

המעבורת הפרטית הראשונה בעולם

מנאס"א ועד המכון ההודי לחקר החלל, מסוכנות החלל של רוסיה ועד מינהל החלל הסיני – מאדים הוא הגביע הקדוש של סוכנויות החלל העולמיות. "הוא מאוד דומה לכדור הארץ ויש סביבו התעניינות גדולה כבר תקופה ארוכה", אומר טל ענבר, ראש המרכז לחקר חלל במכון פישר למחקר אסטרטגי, אוויר וחלל. "ההרכב שלו לא רחוק מזה של כדור הארץ והוא נמצא במרחק מהשמש שמאפשר ליצורים חיים להתקיים עליו, כך שזה מביא מומחים לחשוב שבעבר היו חיים על מאדים".

ד"ר אלן סטופן, המדענית הראשית של נאס"א, התראיינה לאחרונה לגארדיאן הבריטי והבהירה שהנחתת אדם על הכדור האדמדם נמצאת בראש סדר העדיפויות של סוכנות החלל האמריקאית: "החלטנו להביט במערכת השמש שלנו ובמקומות שבהם הכי הגיוני שנמצא חיים בתוכה", אמרה, "אנחנו כל כך מרוכזים במאדים כי אנחנו יודעים שעל פני השטח שלו היו פעם מים נוזלים, וזה משהו שאנחנו חושבים שמהותי לקיומם של חיים על הכוכב". חיים קיימים או כאלה שהתקיימו בעבר? כנראה שבשביל לגלות יהיה צריך קודם להגיע לשם. "מה שאנחנו מצפים למצוא, במיוחד במערכת השמש שלנו, הן צורות חיים פשוטות של תא אחד או כמה תאים", אומרת ד"ר סטופן. "כדי להגיע לצורת חיים אינטליגנטיים צריכים תנאים יציבים לאורך תקופה עצומה של זמן, ואנחנו לא בטוחים שמצב כזה מתקיים במערכת השמש שלנו מלבד על כדור הארץ. אם אנחנו יוצאים החוצה ממנה ומחפשים כוכבים מיושבים, זה משהו שאפשר להתחיל לחשוב עליו".

עד היום נשלחו למאדים לא פחות מ-40 ספינות חלל, כשהראשונה לנחות עליו בהצלחה הייתה מארינר 4 ב-1965. כמעט כל שנתיים נוחת על מאדים רכב חדש או לוויין שנכנס למסלולו, ולמעשה מדובר בכוכב הנחקר ביותר פרט לכדור הארץ. אבל בעוד שספינות, רובוטים ורכבי חלל מעבירים לארץ מידע ממאדים כבר שנים ארוכות, נוכחות של בני אדם תחולל שינוי דרמטי במחקר: "אם לרובוט נתקעת האנטנה – הלכה המשימה. בן אדם יכול לפתור את העניין במכה אחת", מסביר ענבר.

המירוץ למאדים - Dragon V2 (צילום: מתוך האתר הרשמי - SpaceX)
המעבורת של אילון מאסק. הדרך היחידה שלנו לשרוד | צילום: מתוך האתר הרשמי - SpaceX

קביעת הימצאות חיים על מאדים והפוטנציאל לחיים עתידיים שם הוא אחת מהמטרות העיקריות של נאס"א, שכרגע מובילה תכנית להגיע לכוכב ב-2035. "כלי רכב הם נפלאים, הם מאפשרים לאסוף נתוני מידע מדהימים, אבל זה הליך הרבה יותר קשה – הם יכולים לאסוף הרבה פחות ממה שבן אדם יכול לאסוף ביום", מסבירה ד"ר סטופן. "בני אדם יכולים לקרוא את השטח, לברור אבנים, לשבור אותן, לזרוק אותן ולאסוף את הבאות בתור, אז אני חושבת שעם בני אדם על השטח אנחנו הולכים להוכיח באופן חד משמעי שחיים באמת התפתחו על מאדים".

הפרויקטים סביב מאדים רבים ומגוונים, ולחלוצת החלל האמריקאית יש תחרות רצינית מצד מדינות אחרות במרוץ, וכרגע נראה שחלק מהן עוקפות אותה בסיבוב. פרויקט רוסי שאפתני מתכנן לבנות חללית גרעינית שתהיה מוכנה לפעולה ב-2021 ותעלה 600 מיליון דולר לבנייה; סוכנות החלל האירופית מתכננת להקדים את נאס"א ולהנחית אדם על מאדים ב-2033, למרות שהתקציב שלה הוא רבע מתקציבה של הסוכנות האמריקאית, וגם הסינים משחררים הצהרות על כוונתם לכבוש את היעד.

גם גופים פרטיים משתתפים במרוץ. אחד מהם הוא המיליארדר אילון מאסק. היזם בן ה-43, בעליה של החברה spaceX, מתחרה בענקיות כמו בואינג על חוזה ייצור חלליות לנאס"א, אבל ממש לא מתכוון לחכות לחוזה עם סוכנות החלל כדי להגיע לכוכב. במסגרת פרויקט falcon 9 של החברה, מאסק מפתח את dragon – מעבורת החלל הפרטית הראשונה, וכן את טיל ה-falcon, המתיימר להיות הרקטה החזקה בעולם שתטיס את המעבורת לחלל במהירות ובעוצמה שתקרע את האטמוספירה. מאסק, אדם שלא חושש מהצהרות בומבסטיות, מתכנן לשים אדם על מאדים כבר ב-2026: "אני חושב שזה לגמרי אפשרי לשלוח אדם למאדים תוך עשר עד 12 שנה", אמר בראיון ל-CNBC בחודש שעבר, "והחברה שלנו מתמקדת ביצירת טכנולוגיה שתוכל להביא קבוצה גדולה של אנשים למאדים. לא היינו פה בלי העזרה של נאס"א, והדברים יהיו איטיים יותר אם לא ניבחר לספק לנאס"א את רכב החלל Dragon V2 למשימה הבאה שלה לתחנת החלל ב-2016. אבל מה שמשנה באמת הוא להקים עיר על מאדים, להפוך את החיים למולטי-פלנטריים".

המירוץ למאדים - Mars One (צילום: Mars One)
הדמיה של חלל מגורים בפרויקט מארס 1. מאות אלפי מועמדים | צילום: Mars One

הריאליטי: להגיע למאדים ולא לחזור

חיים קבועים על מאדים? בהחלט. לפי מאסק הדרך היחידה של האנושות לשרוד היא לצאת ולהפוך למין שמיישב כמה פלנטות, אחרת היא תיכחד על כדור הארץ כתוצאה מכוחות טבע או קטסטרופה מעשה ידי אדם, והוא לא היחיד שמחזיק בדעה הזאת.

מי שעוד מקווה להקים התיישבות של קבע על מאדים הוא פרויקט "מארס 1" ההולנדי. בזמן שנאס"א מקווה לשלוח את האנשים שלה למאדים לתקופה מוגבלת, מארס 1 מציע כרטיס לכיוון אחד לכל מי שירצה להשתתף בניסוי, ומועמדים מוזמנים לשלוח את טפסי המועמדות שלהם כדי להצטרף למשימה. הפיכת המסע לכיוון אחד, אם תהיתם, מוזילה אותו מאוד והופכת את מימושו הכלכלי לפשוט יותר.

החברה ההולנדית מתכננת לשלוח כבר באפריל 2023 ארבעה אנשים למאדים. בשנים שלפני כן יישלח למאדים כל הציוד, והארבעה הנבחרים יגיעו לכוכב במטרה להישאר שם עד יום מותם. התכנית היא שהם יגדלו את המזון שלהם לבד, והוא יהיה מורכב מעשבים וחרקים, יפיקו מים ויכינו את הקרקע לבואם של תושבים נוספים. התושבים הבאים יצטרפו די מהר. לפי התכנית של מארס 1 כל שנתיים ארבעה קנדידטים נוספים יעשו רילוקיישן למאדים, כך שפעם ב-24 חודשים היישוב יתרחב בארבעה דיירים חדשים.

"מארס 1 מציג שיטה יצירתית להגיע למאדים, בה הוא דואג רק לדרך לשם ולאספקה של מים וחמצן", מסביר ענבר. "זה מפוקפק מבחינת הצוות כי אם מישהו חולה אין אפשרות לפינוי, וזה מעלה שאלות אתיות רבות שצריך להתגבר עליהן – אבל זה לא אומר שאין אנשים שמוכנים לעשות את המסע למרות הכל".

וענבר צודק. יש אנשים כאלה, ולא מעט: יותר מ-200 אלף איש נרשמו לפרויקט (כולל כמה ישראלים – לפי הפרסומים אחד מהם הוא ליאור דיין), ואחרי כמה שלבי סינון נותרו בו כיום 705 מועמדים נלהבים שרוצים לעזוב הכל מאחור ולבלות את שארית ימיהם במאדים. התכנית כבר בוחנת את הבתים בהם יגורו המתיישבים החדשים, ובתחילת יוני האחרון אף פרסמה הודעה בנוגע לסיקור הטלוויזיוני שלו: התכנית חתמה חוזה בלעדי עם חברת DSP ששייכת לענקית הטלוויזיה אנדמול, יוצרת "האח הגדול". זו תסקר את הניפוי והאימון של האסטרונאוטים למאדים וכשייוותרו המועמדים המתאימים לטיסה, ולפי הפרסומים, נראה שהבחירה תהפוך לתכנית ריאליטי – הקהל בבית יוכל להצביע ולבחור את ארבעת האנשים הראשונים שיעשו את המסע ההיסטורי לכדור האדום.

מאדים רעיל
איך נתגבר על היעדר החמצן?

כפי שאתם מתארים לעצמכם, תכנית כזאת, המתוכננת להיות משודרת ברחבי העולם, תדביק למסך מיליונים, ואפשר להניח שהשידור יזרים למארס 1 כמות מזומנים שתאפשר לה לקדם את הפרויקט. עד שזה יקרה, הפרויקט מוכר מרצ'נדייז ואף פתח עמוד באתר המימון הפומבי indiegogo, אבל הגיוס של 400 אלף דולר נכשל. במצב כזה קשה שלא לתהות לגבי ההיתכנות של המשך בפרויקט, שלפי הפרסומים עלותו לא פחות מארבעה מיליארד פאונד. "זו משימה שצריך בשבילה הרבה מאוד כסף, מיליארדי דולרים וזה לא משהו פשוט. המרחק בין מצגות ואתר אינטרנט לבין חללית שתמריא הוא עדיין גדול", אומר ענבר ומסביר שלמרות שכולם עם הפנים למאדים, כרגע אין לאף אחד מהגופים תכנית ממומנת וסגורה להגעה לכוכב: "נאס"א לא מחזיקה בתכנית ממומנת למאדים וגם לא סין ורוסיה. אפשר להניח שתכניות ממשלתיות יגיעו למאדים מתישהו בין 2045-2050, אלא אם יתחיל מרוץ חלל למאדים, כזה בו ישתתפו שחקנים גדולים שידרבנו זה את זה להתקדם מהר יותר. בגלל שגם החברות הפרטיות הופכות להיות שחקניות חשובות, אז הכל יכול להשתנות בטווח זמן קצר". אז מי יגיע למאדים? "בינתיים האסטרונאוטים הראשונים שיחקרו את מאדים כבר מסתובבים ביננו", אומר ענבר, "הם תלמידי תיכון אי שם".

חזון העצמות הפריכות

כשהאסטרונאוטים העתידיים יגדלו, מצפה להם מפגש מרתק למדי עם הכוכב האדום. קוטרו של מאדים הוא כמחצית מקוטרו של כדור הארץ, אבל יש עליהם את אותה כמות של יבשה. לעומת הכוכב החמים שלנו, מאדים הוא מדבר קר – הטמפרטורה עליו נעה בין מינוס חמש מעלות חינני למינוס 87, ויכולה להגיע גם למינוס 160. גם למאדים יש עונות שנה, קטבים קפואים, הרי געש, רעידות אדמה, סופות אבק, וקניונים – אבל האטמוספירה שלו דקה מדי כדי לאפשר למים נוזלים להתקיים בו לאורך זמן על היבשה עצמה, ויש עדות למים בעיקר באדמה הקפואה. הקרקע של מאדים סלעית והצבע האדום שלה מגיע כנראה מברזל שנמצא באדמה והתחמצן.

יום אחד על מאדים שווה ל-24.623 שעות, אבל בעוד שאורך הימים דומה מאוד לזה של כדור הארץ, הרי ששנה על מאדים אורכת כמעט כפול: 687 יום. לא רק שזה לא אומר שתושבי מאדים יזדקנו יותר לאט, הרי שבמהלך השנה הזו לא יהיה להם יותר מדי אוויר: האטמוספירה של מאדים דלילה מזו של כדור הארץ, ומכילה פחמן שאנחנו לא יכולים לנשום. לכוכב אין גם שכבת אוזון, ובאין סינון של קרינה אולטרה סגולה מהשמש, כמויות הקרינה בו גדולות והסברה היא שצמחים, ואפילו חיידקים, לא יכולים לשרוד על פני השטח שלו.

מאדים נע במסלול סביב השמש והמרחק שלו מאתנו משתנה. אנחנו הכי קרובים אליו כשהוא בנקודה הקרובה ביותר אל השמש ואנחנו ברחוקה ביותר מהשמש, אז מפרידים ביננו רק 54.6 מיליון קילומטרים. נשמע רחוק, אבל מתברר שאפשר להגיע אליו תוך 8 חודשי מסע בלבד. אבל גם זה לא פשוט כמו שזה נשמע. הדרך לשם היא אחד המכשולים בדרך להתיישבות המיוחלת. "אם נוסעים למאדים בנתיב המהיר, מגיעים לשם תוך 8 חודשים", אומר ענבר. "בני אדם יכולים לשרוד בחלל הרבה זמן, אבל יש לשהות שם השלכות שליליות על הגוף ואף תכנית חלל לא רוצה להגיע למאדים כשהאנשים שלה בכושר ירוד, עם עצמות פריכות כתוצאה מבריחת סידן".

"הקושי היחיד שעדיין לא פתיר הוא אורך המסע", מסביר אהוד בכר, פרופסור לפיזיקה וראש המכון לחקר החלל בטכניון, "אנחנו יודעים שגוף האדם מסוגל לשהות בחלל לתקופה של כמה שבועות, אנחנו יודעים לדאוג לאספקה של חמצן, של דלק ובוודאי של אוכל לתקופה כזאת. אבל כשמדובר על תקופה של שנתיים-שלוש כל הקשיים מכפילים את עצמם, ומכפלות של קושי שוות גם מכפלות של עלות".

כדור הארץ ממאדים (צילום: נאס"א)
יש גם נוף. כדור הארץ ממאדים | צילום: נאס"א

בזירה המדעית נשמעות לא מעט הצעות יצירתיות לפתרונות. רוברט זוברין העומד בראש "אגודת המאדים", למשל, הציע לפתור את בעיית הדלק באמצעות שיגורן של שתי חלליות. הראשונה – חללית לא מאוישת שתייצר דלק מהאוויר במאדים באופן רובוטי והשנייה, שתגיע לאחר מכן. לחוסר היכולת להעניק טיפול רפואי במהלך המסע הוצע פתרון שנוי במחלוקת של הוצאת איברים בעלי פוטנציאל בעייתי מגופם של היוצאים למסע. 

בינתיים לנאס"א יש תכנית שתקרב אותה לכוכב כבר ב-2018: "אנחנו בוחנים שתי משימות ומנסים לבחור ביניהן", משתפת ד"ר סטופן, "הראשונה היא למצוא אסטרואיד קטן, פחות מעשרה מטרים ברוחב, לארוז אותו ולקחת אותו אתנו לארץ, והשנייה היא לנחות על אסטרואיד גדול, לקחת ממנו סלע ולהביא אותו לארץ". שתי המשימות הללו יאפשרו לנאס"א לבדוק טכנולוגיות להן יזדקקו במשימה למאדים, כמו מערכת הנעה שתאפשר הסעת ציוד רב למאדים. עכשיו היא רק זקוקה למיליארדי דולרים מכספי משלם המיסים האמריקאי כדי להתניע.

במקביל בודקים בנאס"א עוד שתי אפשרויות לחיים במערכת הכוכבים שלנו, מקומות שבהם נמצאים מים ולכן אולי גם חיים. "מאדים קרוב, ובני אדם יכולים לעבוד עליו ולהפעיל מכשירים על פני השטח שלו וזו חלק מהסיבה שאנחנו מרוכזים בו", מצהירה ד"ר סטופן, "יכול להיות שיש שם חיים מתחת לפני השטח – אנחנו לא בטוחים. בשנים האחרונות התחלנו לתכנן משימות גם לשני מקומות אחרים: לירח של יופיטר Europa ול-Enceladus, הירח של שבתאי. אנחנו יודעים שלאירופה יש אוקיינוס מתחת למעטה הקרח של הירח. יש מים שיוצאים מסדקים מתחת לקוטב הדרומי שלו, אבל הכוכב מכוסה במין עיסה כתומה על כל השטח שלו ולא יודעים מה היא. יש שאלות גדולות לגביו והוא הצעד הבא שלנו. בנוסף, הטסנו את ספינת החלל קסיני דרך הגייזרים המתפרצים של Enceladus, הירח של שבתאי, בו אנחנו יודעים שיש אורגניזמים במים – אנחנו פשוט לא יודעים כמה הם מורכבים. יחד עם מאדים, אלו שלוש מטרות המחקר שלנו".

מה מניע מדינות ואנשים פרטיים להשתתף במרוץ הזה? אם תשאלו את אהוד בכר, פרופסור לפיזיקה וראש המכון לחקר החלל בטכניון, השיקולים אינם רציונליים. "המרוץ למאדים משול לטיפוס על האוורסט", הוא פוסק נחרצות, "מדובר במשימה מסובכת, יקרה ומסוכנת מאוד, שמונעת מדחף של יוקרה לאומית בפריצת דרך בחלל. היוקרה היא אחד המניעים הגדולים, אין לזה שום קשר לפיתוח המדע. המדע מסתדר יופי עם טלסקופים, לוויינים ושיגור גופים לא מאוישים".

פרופ' אלוף (במיל') יצחק בן ישראל, יו"ר סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, הטכנולוגיה והחלל, מדבר על מגוון רחב יותר של אינטרסים, אבל מודה שבראשם אכן עומד מניע אחד מרכזי. "ישנם גורמים שונים שמשחקים במרוץ הזה, אבל החשוב שבהם הוא זה  שגרם גם להומו ספיאנס לצאת מהג'ונגלים באפריקה לפני 200 אלף שנה ולהגיע לאירופה ואסיה – אלמנט הסקרנות. זזה מתווספים יוקרה והקרנת כוח, קידום הטכנולוגיה, אינטרסים כלכליים המעוניינים בחומרים ובמחצבים נדירים שקיימים במאדים, והשיקול הדמוגרפי –מציאת תרופות למחלות קשות תאריך את תוחלת החיים משמעותית והקדמה מחד, ומנגד הטכנולוגיה והקדמה שגורמים להרס הדרגתי של כדור הארץ".

בדיוק מסיבות אלה, מסביר פרופ' בין ישראל כי גם ישראל החליטה שלא להיעדר מהמרוץ. "ישראל רוצה להיות במשחק הזה, כמו שהיא רוצה להיות בכל מה שקשור לטכנולוגיה בכלל ולחלל בפרט", הוא מבהיר, "האמריקאים ניסו לעשות את זה לבד ולא מצאו תקציב ולכן הם יזמו פורומים לשיתוף פעולה בינלאומי, וכיום אנחנו מהווים חלק מפורום מצומצם שכזה שמטרתו הסופית היא טיסה מאוישת למאדים". 

סייעה בהכנת הכתבה: אלינור פוקס

>> לכל כתבות המגזין