ביממה האחרונה התחולל אחד מאסונות התעופה הנוראיים ביותר בהיסטוריה של אפריקה, כאשר מטוס נוסעים התרסק דקות ספורות אחרי המראתו וגרם למותם של כל הנוסעים. 157 בני אדם איבדו את חייהם באסון התעופה, ביניהם גם שני ישראלים, והתקרית גרמה לחברות תעופה אחרות לקרקע מטוסים מן הדגם MAX 737-800 של בואינג – שהיה מעורב בתאונה המחרידה.

אם אתם קוראים אדוקים של המדור, אז אתם בוודאי יודעים שיצא לנו לעסוק לא מעט באסונות תעופה. בעבר, נתנו לכם הצצה אל הסטטיסטיקה מאחורי תאונות אוויריות (וסיפרנו לכם על התאונות הקשות, ההזויות ואלו שיכלו להימנע) וגם תיארנו לכם מה קורה לבנאדם בזמן התרסקות. למרות העובדה שאנשים שמעורבים בהתרסקויות נמצאים בסיטואציה כמעט חסרת סיכוי, ישנם עדיין אנשים שהצליחו לשרוד תאונות מטוסים כנגד כל הסיכויים (כמו יוליאני קפקי) וסיפרו מה קורה באותם רגעים מבהילים – להלן כמו עדויות ממקור ראשון מאתר האינטרנט Reddit:

"בזמן הטיסה שלי עם חבר, נאלצנו לבצע נחיתת אונס בשדה פתוח בגלל רוחות חזקות מדי. לא זכור לי שפחדתי, אבל הייתי מתוח מאוד. העיניים והרגליים רעדו לי כל הירידה. כשהוא אמר לי שהרוחות חזקות מדי, אז התחלתי לפחד. הוא לא הצליח לאזן את המטוס ואמר לי להתכונן לפגיעה. התחלתי להתפלל. החבר שלי פתח את הפרצוף בנחיתה אחרי שהוא פגע במוט ההיגוי. אני הייתי בסדר. שנינו שרדנו" – [משתמש שנמחק].

"הייתי בטיסה מסחרית שצנחה מגובה שיוט. אנשים צרחו וצעקו כל מיני דברים שלא הבנתי. מלא חפצים עפו באוויר. בדיעבד, חלק מהאנשים צרחו בפאניקה מוחלטת בזמן שאחרים קיבלו את גורלם העגום. ישבתי במעבר בזמן שאחי ואבי ישבו מאחורי. אני זוכר שחשבתי לעצמי כמה אמא שלי תהיה עצובה. בסופו של דבר, הטייס הצליח לאזן את המטוס ולנחות בבטחה. כשירדנו בשדה התעופה, ראיתי את הטייס באוטובוס שלנו. הברכיים שלו רעדו. אני שונא לטוס עכשיו" – close_call_97.

"הייתי בת 5 או 4 כשהייתי מעורב בהתרסקות מטוס ססנה עם אבי בגלל תקלה במנוע. הוא ישב ליד הטייס בזמן שאני הייתי מאחוריו. אני זוכרת שהוא אמר לי לתפוס את המעיל שלי בכל הכוח לפני שהוא הידק לי את החגורה. כמה שנים מאוחר יותר, הוא סיפר לי שרגעים ספורים לפני הפגיעה באדמה הוא התפלל לאלוהים שיציל אותי ואת אחי שגם היה במטוס – גם אם זה אומר שהוא ימות במקומנו. כולנו איבדנו הכרה אחרי ההתרסקות. אבי נוהג לספר שהדבר הראשון שהוא שמע אחר כך זה את הבכי שלי. הוא היה בטוח לרגע שהטייס מת בגלל התאונה, אבל בסופו של דבר כולנו שרדנו את התקרית" – chadsmom.

"'אוקיי'. זאת הייתה המילה היחידה שהנוסע שלי אמר לי אחרי שסיפרתי לו שאנחנו עומדים לבצע נחיתת אונס על כביש ראשי בשעה 21:00. אחרי הנחיתה, הוא לא אמר שום דבר. אני די בטוח שאני חרבנתי קוביות תוך כדי התקרית הזאת ובאופן כללי, הייתי הרבה יותר מבוהל ממנו" – Shurikane.

"הייתי מעורב ב-3 התרסקויות במהלך חיי, כי אני חי באזור נידח עם מנחת עמוס למדי. פעם אחת התרסקנו בגלל משב רוח אימתני שהפיל אותנו לאגם. המטוס התרסק ומהר מאוד לאחר מכן הבנו שאנחנו בסכנת טביעה. למזלנו, אחד הנוסעים פתח את דלת החירום והחל למשוך אנשים החוצה" – 100percent_right_now.

"הטייס שלנו נחת מהר מדי ואחת הזרועות של גלגלי הנחיתה נשברה. למרות זאת, המטוס עדיין הצליח לנוע על המסלול ולעצור. אפשר היה לראות את הפחד על הפרצופים של האנשים והדיילות – למרות שהן שיחקו אותה קוּליות" – [משתמש שנמחק].

"הייתי מעורב בהתרסקות מסוק. ירדנו בטיסה מהר וערפל תפס אותנו באמצע. לפתע אי אפשר היה לראות כלום. הטייס חיפש איזה עצם שייתן לו כיוון והוא מצא, הבעיה היא שזה היה העצים ביער. הלהבים של המסוק קצצו צמרות והריח שלהם חדר אל תוך הקבינה. פתאום נשמע צופר חזק ונורה אדומה עליה נכתב 'Stall' (הזדקרות) נדלקה. היה שקט מופתי לפני הפגיעה ואז הטייס החל לצעוק: 'הכל בסדר, פאק! שיט! פאאאאאאק! לא, הכל בסדר. פאק! פאאאאאק! חכו שנהיה מעל האגם בשביל לנטוש!'. הוא התרסק על אבנים ליד האגם ולמזלנו, אף אחד לא נפגע באורח קשה והמסוק לא התלקח" – man-4-acid.

"ב-1995 הייתי על טיסה מכוויית להודו. הייתי אז בן 5. כמה דקות אחרי ההמראה, שמעתי אנשים צורחים בפחד. כשהצצתי מהחלון, יכולתי לראות אור בוהק שהגיע מהמנוע שעלה בלהבות. אני זוכר שבעיצומה של ההיסטריה, אני התפוצצתי מצחוק כי לא היה לי מושג מה קורה סביבי. כל הנוסעים היו מבוהלים. הטייס עשה פניית פרסה באוויר ונחת בחזרה בשדה התעופה" – uttyaft.

"בהתרסקות שאני הייתי בה כולם היו בשקט. הדבר הראשון ששמענו היה הפגיעה של הכנף בעצים. כשהמטוס עצר, הטייס שאל אותנו אם 'אנחנו בסדר'. הוא היה מאוד לא מרוצה מהתקרית, כי המטוס היה שלו. הרגעים שאחרי היו מוזרים. האדרנלין היה גבוה, כל כך גבוה שלא הרגשנו את הפציעות שלנו עד היום שלמחרת" – Pileopilot.