ב-24 לאוגוסט 2009, עיתונאי בשם אוון רטקליף יצא למסע בארה"ב בעקבות השאלה: האם ניתן ביום בהיר אחד פשוט להיעלם מן העולם? על כן, הוא ערך ניסוי קטן עם הקוראים של המגזין WIRED. הוא פרסם כי הוא שינה את זהותו, "ירד למחתרת" והודיע שבכוונתו להעניק פרס כספי בסך 5,000 דולר למי שיצליח לאתר אותו תוך פחות מחודש. המטרה של הניסוי: לבדוק האם האזרח הפשוט מסוגל למצוא אדם שנעלם מיוזמתו, ללא עזרה מן הרשויות או חוקרים פרטיים.

"ידעתי שאני צריך להקל מעט על הקוראים, אז לא הלכתי לישון באיזה פארק לאומי באוהל", סיפר רטקליף בריאיון במרכז האומנות ווקר. "החלטתי שאני אמשיך להשתמש במדיה חברתית, אבל תחת הזהות הבדויה שלי. העורך שלי נהג לפרסם מדי יום מידע בנוגע לתנועות בחשבון הבנק, תשלומים בכרטיס אשראי ויומן השיחות של הטלפון הנייד שלי. הרעיון היה ליצור זהות חדשה, לחיות בתור הזהות הזו ולראות אם הקוראים יצליחו למצוא אותי".

הניסוי של רטקליף עורר סערה בקרב הקוראים של המגזין. עשרות אנשים התאגדו בקבוצות פייסבוק שונות, חלקו אינפורמציה על העיתונאי וחברו יחדיו בניסיון למצוא אותו. בסופו של דבר, הוא 'נתפס' ב-8 לספטמבר (25 ימים מאוחר יותר) בניו אורלינס על ידי בעל פיצרייה ששמו ג'ף. על פי הדיווחים, הסתובבה שמועה בעיר כי העיתונאי מסתובב תחת זהותו הבדויה וכי הוא חולה צליאק. העובדה הזו שיחקה לטובתו של ג'ף, אשר היה בזמנו הבעלים של הפיצרייה היחידה בניו אורלינס שהגישה פיצה ללא גלוטן. הוא שלח את תמונתו לכל השליחים שלו והורה להם לשמור על ערנות – ואכן, הם הצליחו לזהות אותו נוסע על אופניים בעיר.

חודש לאחר שמצאו אותו ברחובות ניו אורלינס, רטקליף התייחס לחוויית ההיעלמות שלו במאמר מסכם למגזין וכתב: "האם הוכחתי שאדם, בהינתן המשאבים והמשמעת העצמית מסוגל להיעלם מחייו הקודמים ולהמציא את עצמו מחדש? חשבתי שכן, לפחות עד לנקודה מסוימת. מובן מאליו שהייתי המום לנוכח המסירות של החוקרים. לאורך הדרך, הם הוכיחו לי שמה שהגדרתי בתור הפרטיות שלי היה פיקציה מוחלטת. מסתבר שאנשים, אנשים רגילים לחלוטין, מסוגלים לאסוף עליך תיקייה שלמה של אינפורמציה".

להיעלם בישראל

הניסוי של רטקליף גרם לנו במערכת היקס לחשוב: האם בישראל אנשים יכולים להיעלם כך ביום בהיר אחד? ואם כן, אז איך? או אפילו יותר מזה, למה? מה יכול לגרום לאדם לקום יום אחד ופשוט להיעלם מן הרדאר? פנינו לאמיר גונן, חוקר פרטי, בתקווה שהוא יוכל לספק לנו כמה תשובות בנושא. מסתמן שיכולות להיות מגוון סיבות לפיהן אדם יכול להיעלם מעל פני האדמה – רובן נוגעות לפלילים.

"האנשים שעושים את זה הם בדרך כלל עבריינים", מספר גונן, "בין אם סרבני גט או רוצחים. אלו אנשים שיש להם אינטרס שלא ימצאו אותם – ואחת הדרכים הפופולאריות ביותר לעשות את זה בישראל היא להיטמע באזורים שלמשטרה קשה מאוד להגיע אליהם". לטענתו, טקטיקת היעלמות שכיחה היא להתחבא בשכונות של המגזר החרדי (כגון מאה שערים בירושלים) או ביישובים של המגזר הערבי (בין אם זה ערים של ערבים-ישראלים או מאהלים בדואים נידחים). החוקר מוסיף כי לעיתים אנשים אפילו יבחרו להיעלם בערים פלסטיניות, אך זה קורה לעיתים נדירות, בגלל הסיכון שמגולם בחצייה של הקו הירוק.

מקרה קלאסי של היעלמות ומציאת מחבוא במגזר החרדי הייתה זו של רדואן פאיד, שודד הבנקים הצרפתי שברח בחודש יולי האחרון מהכלא המחוזי בריאו (Réau). בשנת 2010, הוא פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, שם הוא טען כי בילה חלק ניכר משנות ה-90 המאוחרות בישראל תחת מסווה של גבר חרדי. הוא אפילו למד לדבר עברית כדי להקשות עוד יותר על מאמצי החיפוש של הרשויות. "זוהי שיטה שכיחה מאוד", מספר גונן, "אנשים מתחפשים לחרדים, הולכים לישיבה באיזו שכונה סגורה ונטמעים עם האוכלוסייה המקומית. מאוד קשה למצוא אנשים במקומות האלו".

דרך נוספת שבה אנשים בארץ נהגו להיעלם היא לזייף את מותם במדינות זרות ומושחתות. גונן מספר שדרך הפעולה הזו הייתה פופולארית מאוד לפני כמה שנים, כחלק מתרגילי הונאות של חברות ביטוח. "פקידים של חברות הביטוח שמו לב שהמון אנשים התחילו לתבוע את ביטוחי חיים על בני הזוג שלהם – כולם עם אותו סיפור רקע", מספר גונן. "בדרך כלל, אלו היו עולים יוצאי חבר העמים שטסו לביקור מולדת, שם הם מתו בנסיבות מפוקפקות".

דרך הפעולה הייתה פשוטה למדי: הם הוציאו ביטוח חיים, טסו למזרח אירופה ושם הם שיחדו פקיד עירוני או ממשלתי על מנת שיזייף להם תעודת פטירה. מאוחר יותר, הם השתמשו בגופה של שיכור/ הומלס/ עבריין כתחליף לגופה של המבוטח, קברו אותו, הנפיקו את תעודת הפטירה ושלחו אותה לישראל על מנת שהמוטב יוכל לגזור את הקופון – אך בשלב מסוים, פקידי חברות הביטוח שמו לב לתופעה החוזרת על עצמה והתחילו לחקור אותה לעומק. "אני זוכר מקרה אחד שחוקרים הגיעו לקבר של אחד המבוטחים, הוציאו את הארון מן האדמה ובחנו את הגופה – רק כדי לגלות שזה לא היה הוא", מספר גונן. מעבר לזה, הוא טוען שמקרים שבהם אנשים נעלמים או מחליפים את זהותם הם נדירים מאוד.

העבריין שמאס בחברה

כשהתחלנו לחקור את תופעת ההיעלמויות בכללותה ואת מאפייניה בישראל, נתקלנו כל הזמן בשם של אדם אחד שככל הנראה הגיע הכי קרוב להתאיידות מוחלטת מן האדמה. האדם הזה היה נחמן פרקש. אם השם לא אומר לכם כלום, אז מדובר באחד העבריינים השערורייתיים ביותר שפעלו בישראל ובמרוצת הזמן, כנראה גם אחד האנשים המסתוריים ביותר שאי פעם התהלכו בהרי הגליל.

בגיל 18, הוא היה אלוף הארץ באגרוף והוגדר בתור אחד האתלטים המוכשרים ביותר במדינה. מאוחר יותר, הוא הפך לאחד השודדים הכי מפחידים שפעלו בישראל. מה הוא לא עשה? פרץ לדירות, גנב גורי נמרים, ברח לעזה, ישב שנתיים בכלא המצרי וברח מבתי הסוהר בארץ 4 פעמים. הוא היה הפושע הקלאסי, החלוץ של העולם התחתון, הארכיטיפ של העבריין הישראלי – ויום אחד, בשלהי שנות ה-70, הוא נעלם. פרקש החליט לפרוש מעולם הפשע, להתבודד ולעבור להתגורר בהרים, ואדיות ומערות. להיעלם לחלוטין מן העין הציבורית – ואף אחד לא יודע בדיוק למה.

באמצע שנות ה-90, הוא נראה באזור ים המלח על ידי סיור צבאי של פלוגת מילואימניקים. "עשינו שם קו מילואים בשנת 1996, בין עין גדי למצדה", סיפר שמעון איפרגן, אחד מחיילי הפלוגה וכתב פלילים ומגזין של Mako. "ראינו אותו במהלך סיור רכוב. הוא היה בקומונה של שמונה אנשים שגרו בשמורת טבע נידחת – במקום שנראה כאילו כף רגל מעולם לא דרכה שם".

לטענתו, הוא חי שם כמה שנים ומשם הוא עבר להתגורר בהרי הגליל, ככל הנראה בתוך מערה באזור היישוב קדיתא. כששאלנו אותו למה לדעתו הוא החליט לעזוב את חיי הפשע ולעבור לגור בטבע, הוא סבר שזה נבע ממניעים רוחניים. "הוא רצה להיות רק לבד, רק הוא ובורא עולם", אמר שמעון, "הוא החליט שנמאס לו מחיי הפשע ומאנשים – מהחברה. אגב, לא רק הוא. כל החבורה הזאת שהייתה לו במדבר יהודה הורכבה מחבר'ה שרצו להתבודד עם עצמם. לדעתי, הניתוק שלו נבע מרצון לשקם את הנפש שלו. הוא עשה את זה לצורך הבראה". על אף שזה בהחלט מתקבל על הדעת בהיבט הרוחני, אם לוקחים בחשבון את עברו הפלילי אז ישנה סבירות כי הוא פעל גם מתוך מניעים נפשיים – ועל כן, פנינו גם למישהי שמתמחה בתחום בשביל לקבל התייחסות בנושא.

עמית רז, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית ובוגרת תואר בקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, טוענת שייתכן כי ההחלטה של פרקש לנתק את עצמו מן החברה נבעה מדרדור במצבו הנפשי לאורך השנים. "אם הסיפורים עליו נכונים והוא אכן היה עבריין מסוכן כל כך, אז יכול להיות שהוא התמודד עם פסיכוזה לאורך השנים או עם קווי אישיות סכיזואידיים שגרמו לו להתבודדות", מספרת רז.

היא מציינת שמה שמאפיין קווי אישיות סכיזואידיים היא הנטייה להתבודד וחוסר הרצון בקשרים אינטימיים. גם תהליכי פגיעה בבוחן המציאות ובתהליכי מחשבה תקינים כפי שמתרחשים בפסיכוזה עלולים לגרום להתרחקות מהחברה. תופעות אלו עלולות להידרדר עד כדי ניתוק חברתי קיצוני. אז האם המניע של פרקש להתבודד היה בגלל התדרדרות במצבו הנפשי? יכול להיות, אך כנראה שלעולם לא נדע. בקיץ של 2014, גופתו נמצאה ללא רוח חיים בבית עלמין ישן במושב מירון. על גופו נמצאו סימני חבלה, אך נסיבות מותו אינן ברורות.

אם למדנו משהו מהמקרה של אוון רטקליף והסיפור של נחמן פרקש, זה שהיכולת של אדם להיעלם לחלוטין מן הרדאר תלויה מאוד באינטרס של אנשים אחרים למצוא אותו. כלומר, מסתמן שכל אדם, אם הוא רוצה, יכול לנתק את עצמו מן העולם ולהיעלם – השאלה היא האם הרצון הזה גובר על הרצון של אחרים למצוא אותו.