במשך כעשרה ימים, שוטרים, מתנדבים ובני משפחה ערכו סריקות נרחבות אחר גופתה של אופירה חיים, תושבת תל מונד. נקודת ההנחה במשטרה הייתה שהיא נרצחה, אבל כדי לעצור חשודים צריך לאתר את הגופה או להשיג ראיות מפלילות. החיפושים היו ביער אילנייה והמשיכו לאזור תל מונד. רק בימים האחרונים הבינו החוקרים שמישהו מנסה להרחיק אותם מהראייה הכי מפלילה, מישהו ניסה למנוע מהם לחפש ממש מתחת לאף - בחצר הבית של הקורבן, מתחת לעץ התפוז.
"הבנו בשלב מסוים שמנסים לעבוד עלינו, לגרום לנו לחפש במקומות שהגופה לא נמצאת, אולי כדי להרוויח זמן ולתאם עדויות, לשבש את החקירה. היה ברור לנו שחיים לא קבורה ביער אילנייה, שהרוצח קבר אותה ממש ליד הבית. מקום לא שגרתי ודי מוזר לקבור בו אדם, אבל מצד שני אפשר להבין את זה בכך שהרוצח חשב שזה מקום שלעולם לא נחפש בו והוא יוצא נקי בלי לעמוד לדין", הסביר גורם המקורב לחקירה, "מניסיון שלי, לא נתקלתי במקרה שבעל קבר את אשתו בחצר הבית. זה הזוי לגמרי".
חוקרי המשטרה נעזרו באמצעים טכנולוגיים משוכללים ובביצוע איכונים לטלפונים הסלולריים של בני המשפחה בזמן היעלמותה של חיים, ואלה הובילו אותם לגרוש שלה, דוד חיים המתגורר ביחידת דיור סמוכה לביתה. ההערכה היא שהרצח התבצע על רקע של סכסוך כספי- משפחתי.
"חנקתי את אופירה בשקית ניילון וגררתי אותה לבור, קברתי אותה מתחת לעץ התפוז", שחזר חיים בחקירתו במשטרה. עורכי דינו, שי לוי וגיא מימון ממתינים לקבל את חומר הראיות בתיק כדי להבין מה בדיוק קרה באותם רגעים והאם באמת רצח את אשתו.
רציחות מן הסוג הזה, בו הרוצח קובר את גופת הקורבן דווקא בחצר ביתו, הן דבר די נדיר בישראל - ועם זאת, כבר היו מקרים בעבר. על פי גורמי משטרה, בשנות השבעים והשמונים עבריינים נהגו לחסל את יריביהם בקבורה מתחת ליסודות בניינים שהיו בשלבי בנייה מתקדמים, או בגינות ציבוריות מתוך מחשבה שלעולם לא ימצאו את הגופות, ולכן לא יופללו ויוכלו להסתובב חופשי בעולם. למרות זאת, לא תמיד הרוצחים הצליחו לתעתע בחוקרים. הנה כמה מהמקרים בהם המשטרה הצליחה, למרות הכול, לאתר את הרוצחים לאחר שקברו את הגופות בגינות, חצרות בתים ומקלט מגורים.
נמצאה תחת מתלה הכביסה
מאיר יעקוביאן, תושב באר שבע, שיפוצניק וירקן נישא ב-1988 לאשתו רחל נאבל, גרושה הצעירה ממנו ב-22 שנה. לשניים נולדה בת, אבל מהר מאוד היחסים ביניהם עלו על שרטון. רחל הגישה תביעת גירושין ודמי מזונות לבית הדין הרבני. לדבריה, היא לא אהבה שהוא קמצן ומקנא לה. יעקוביאן ניסה לפייס אותה כדי שתחזור הביתה ובשלב כלשהו, במשך כחצי שנה, איש לא ראה את רחל יוצאת מהבית.
לפי סברת החוקרים, יעקוביאן חשד שלאשתו יש חבר חדש מתל אביב, וכנראה שבשלב ההוא החליט לרצוח אותה. ב-12.7.89, הוא חנק אותה למוות ושבר את עמוד השדרה שלה. גופתה של רחל נשארה בבית במשך כמה ימים. לבסוף, יעקוביאן חשב שהמקום הכי טוב להחביא את גופתה של רחל היא בחצר הבית, משום שהיה בטוח ששם איש לא יחפש אותה.
הוא חפר בור בעומק של כשלושה מטרים ממש מתחת למתלה הכביסה, קבר את רחל, יצק בטון מעל האדמה ואז ריצף אותה. "אני זוכר ששמעתי בלילה רעש של את חפירה", נזכר אחד השכנים. כאשר בני משפחתה של רחל חיפשו אחריה והגישו תלונה במשטרה, יעקוביאן ניסה להתנהג בטבעיות. הוא סיפר לחוקרים ולבני משפחתה שהיא טסה להולנד וגרמניה ושלחה לו מכתבים. הוא אפילו התראיין בעיתונות כשהוא פונה לאשתו ומבקש ממנה לחזור הביתה כדי "להתחיל מחדש את ירח הדבש". אבל בסוף, יעקוביאן מעד.
לאחר שחוקרים בדקו את המכתבים שלכאורה כתבה אשתו, הם מצאו שהם נשלחו מהדואר בתל אביב לבאר שבע, ולא מחוץ למדינה. החוקרים הבינו שהוא עומד מאחורי הרצח של אשתו אבל לא היו להם ראיות. בשלב מסוים, הם החליטו לעצור אותו והוא נכלא בבית המעצר בתחנת משטרת באר שבע. לתוך התא הם הכניסו את מזכיר בית הדין הרבני, הרב משה קליין ז"ל. כמה ימים במעצר גרמו לקליין לדובב את יעקוביאן ולגרום לו להפליל את עצמו.
החוקרים הביאו דחפור ובאמצעותו חפרו בכל החצר ובשלב מסוים כלב משטרתי שסייע בחיפושים החל לנבוח מתחת למתלה הכביסה - שם התתגלו השרידים של רחל.
הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד יעקוביאן, שהמשיך להכחיש שרצח את אשתו ומסר גרסאות שונות ומשונות. בסופו של דבר, הוא הורשע ברצח ונגזר עליו מאסר עולם. לאחר שריצה 19 שנות מאסר, הנשיא לשעבר, משה קצב, החליט לקצוב את עונשו של יעוקביאן ל-33 שנות מאסר ולפני כעשר שנים הוא השתחרר מהכלא.
סכסוך השכנים בירושלים
אנדרי ולצ'נסקי תושב שכונת ארמון הנציב בירושלים, הסתכסך עם שכנו, סמי מרציאנו. הסכסוך בין השניים היה עמוק. הם הגישו תלונות הדדיות במשטרה. מרציאנו התגורר בגפו בדירה סמוכה לזו של ולצ'נסקי וחברתו, והבעיה התחילה כאשר הפריע לו ששכניו מקשטים את מפתן דלת הבית באורות מנצנצים, מפני שהיה חולה אפליפסיה.
לא ברור איך הסכסוף החמיר עד כדי כך, אך מה שכן ברור הוא שב-10.05.17, ולצ'נסקי החליט לרצוח את מרציאנו. הוא ארב לשכן וכשזה התקרב לביתו, שלף גרזן וחבט בראשו פעמים רבות עד שמרציאנו התמוטט ומת. סלון ביתו של ולצ'נסקי כוסה בשלולית דם. הוא לקח מסוריות וסכין, חתך את גופתו של מרציאנו לחלקים, וארז אותה בתוך שקיות ניילון שלופפו בנייר סלוטייפ. לאחר מכן, בסיוע של חברתו, הוא ניקה את הבית וצבע את הקירות בסלון ובאמבטיה שכוסו בדם כדי להעלים ראיות. יומיים לאחר מכן, בשעת לילה מאוחרת, ולצ'נסקי הניח את השקיות על עגלה, ויחד עם חברתו דחפו אותה אל גינת הבניין. מתחת לאחד העצים קבר וולצ'נסקי את חלקי הגופה שביתר.
לרוע מזלו, כמה נערים שהיו בחופשה מבית הספר ושהו במקום עד השעות הקטנות של הלילה, הבחינו בולצ'נסקי קובר את השקיות ומתנהג בצורה מעוררת חשד. הרצח הזה כנראה לא היה מפוענח לעולם לולא הנערים שהתקשרו למשטרה לדווח על האירוע.
החוקרים הגיעו למקום, סרקו את כל הגינה וכעבור כמה דקות מצאו את חלקי הגופה הקבורים. ולצ'נסקי וחברתו נעצרו על ידי חוקרי המשטרה. הפרקליטות הגישה נגד ולצ'נסקי כתב אישום חמור בגין רצח ואילו חברתו נאשמה בסיוע ושיבוש החקירה.
"אם הנערים לא היו מתקשרים לדווח על המקרה קשה לי להאמין שהיינו מפענחים את הרצח כל כך מהר, אם בכלל", העריך קצין חקירות במשטרה, "המידע שהם העבירו סייע לנו לאתר את הגופה הקבורה בגינה".
הסוהר שהפך לרוצח
מאי 2012. סוהר במתקן כליאה ליד באר שבע רב עם אשתו, שרה יאסו, בגלל רכב שרצה לרכוש. היא אמרה שהעלויות יקרות מאוד ושעדיף לא לרכוש את המכונית. הוויכוחף שהחל בשעת לילה מאוחרת, הסלים במהירות וגלש לאלימות מילולית ופיזית. בשלב מסוים, הסוהר (שמו נאסר לפרסום כדי לא לפגוע בילדיו) ניגש למטבח, שלף מהמגירה סכין ארוכה, הצמיד לגרונה של אשתו, חנק אותה למוות ולאחר מכן כרת את ראשה וביתר את חלקי גופתה.
לאחר מכן, הסוהר שטף את הסכין ונעל את חדר הילדים כדי שלא יראו מה הוא עושה. הוא לקח את ראשה של אשתו וחלקים אחרים, ירד מתחת לבניין וקבר אותם מתחת לעץ אקליפטוס, ליד אתר בנייה סמוך. אלא שבדרך הביתה הסוהר חש רגשות אשמה, מיהר להתקשר למוקד 100 של המשטרה ולדווח שפגע באשתו.
החוקרים הגיעו לביתו בשכונה יא' בעיר ולאחר דיבוב ממושך הוא התוודה וסיפר שקבר את ראשה של אשתו. הסוהר נעצר והוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. לאחר ארבע שנים של דיונים הוא הורשע ברצח, אבל בסעיף מופחת עקב בעיה נפשית בה אובחן, ונגזרו עליו 28 שנות מאסר בפועל.
הרצח המזוויע רגע לפני צום כיפור
אוקטובר 1989, באר שבע. אהרון שווילי התגורר ברחוב סנהדרין בעיר. כמה שעות לפני צום יום כיפור הוא הבחין בילדת השכנים, סיוון מיכאלשווילי בת השבע, וחטף אותה. הוא הכניס אותה למקלט בבניין, אנס אותה ולאחר מכן חנק אותה למוות.
כשהוריה של סיוון הבחינו שהיא לא מגיעה הביתה הם התלוננו במשטרה על היעדרותה. שוטרים, שכנים ובני משפחה, כולל אהרון, ערכו חיפושים אחרי סיוון. כעבור כמה שעות, השוטרים מצאו את גופתה במקלט הבניין בו גר אהרון. לאחר חקירה מעמיקה הוא הודה במעשה. נשפט ונדון למאסר עולם בעבור הפשעים המזוויעים שלו.
הצעירה שמשפחתה בגדה בה
מאי 2017. שלושה צעירים בדואים חטפו את חנאן אל בחירי, צעירה בת 20, רצחו אותה ושרפו את גופתה. את שאריות הגופה קברו בחצר ביתם, כאשר במקביל בני משפחתה דיווח על העדרותה בתחנת משטרת העיירות.
על פי החשד, שלושה דודיה של אל בחירי הם אלה שרצחו אותה על רקע כבוד המשפחה. החוקרים השתמשו באמצעים טכנולוגיים רבים, אבל לא מצאו את גופתה של אל בחירי. לבסוף, הם פשטו על מתחם ביתם של החשודים ובסיוע כלבים לזיהוי גופות, איתרו את שרידי גופתה בבור, בחצר ביתם של השלושה. הם נעצרו והוגש נגדם כתב אישום בגין רצח.