השנה הייתה 1946 כשהעיר אוזיורסק, מרכז רוסיה, הפכה למקום הולדתה של תוכנית הגרעין הסובייטית. כיום, היא מוכרת בתור אחד המקומות המזוהמים ביותר בעולם, כאשר תושביה חשופים לרמות גבוהות של קרינה. ואקיל באטירשין, אחד התושבים באזור, טוען כי בעקבות הקרינה שספג נוצרו לו עיוותים בפרצוף ובלוטות הלימפה שלו התנפחו באופן קיצוני.

בשמונה השנים הראשונות לאחר בניית התחנה "מאיאק" (רוסית: מגדלור), שנחשבה סודית, נאסר על תושבי אוזיורסק לתקשר עם העולם החיצון. כמו בצ'רנוביל, העיר תוכננה לשמש כמקום המגורים של המדענים, המהנדסים והפועלים הפשוטים של התחנה, שבנו – ללא ידיעת העולם – את מפעל הפלוטוניום של המדינה ותוכנית הנשק הגרעיני של בריה"מ בתקופת המלחמה הקרה. במקביל נאמר למקומיים כי הם "המגן הגרעיני והמושיעים של העולם", וכי "כולם מבחוץ הם האויב".

View this post on Instagram

A post shared by Today in History : วันนี้ในประวัติศาสตร์ (@todayhistoryth)

View this post on Instagram

A post shared by Howell's History (@howells.history)

אוזיורסק, שהייתה מוקפת גדרות תיל, מחסומים ושומרים, לא הופיע בשום מפה, וגם זהותם של התושבים נמחקה ממפקד האוכלוסין הסובייטי. כיום, ידוע שממשלת בריה"מ הסתירה מפני האזרחים את העובדה שהחשיפה הקיצונית לקרינה רדיואקטיבית משפיעה על בריאותם – אפילו שמצבם התחיל להתדרדר כתוצאה מאסונות במתחם הגרעיני.

בשנת 1957 אירע ב"מאיאק" אסון קישטים. תקלה במערכת הקירור של התחנה הביאה לפיצוץ לא גרעיני, שגרם לפליטה של חומרים רדיואקטיביים באזור. 200 אנשים מתו באופן ישיר כתוצאה מההתפוצצות, 10,000 אזרחים פונו מבתיהם וכחצי מיליון בני אדם נחשפו לקרינה. אחד האגמים הסמוכים היה כל כך מזוהם בפלוטוניום שהמקומיים שינו את שמו ל"אגם הפלוטוניום". זה נחשב לאסון הגרעיני הגדול בעולם עד לאסון בצ'רנוביל.

בשנת 1968, תקלה אחרת גרמה לפליטת חומרים מסוכנים, ובשנת 1994 שריפה שפרצה במקום גרמה לעוד פליטה של חומרים רדיואקטיביים. ב-2003 תקלה בכור הביאה לזיהום נוסף של אגמי הסביבה. על פי ההערכות, כחצי מיליון תושבים באזור נחשפו לקרינה שגדולה פי חמישה מזו שנפלטה באסון צ'רנוביל. עם זאת, חלק גדול מהאזרחים מסרב לעזוב את האזור.

בתחילת המחצית השנייה של המאה ה-20, חלק נרחב מאוכלוסיית בריה"מ סבל מרעב ועוני קיצוני. הממשל העניק באותה תקופה לתושבי אוזיורסק דירות, שפע של מזון, שירותי בריאות ופעילות תרבותיות. כיום, לא מעט תושבים בוחרים להישאר בעיר, ואף מתארים אותה כ"עיירה אינטלקטואלית שבה הם רגילים לקבל את המיטב מהכל – ובחינם".

בראיון לכלי התקשורת ואקיל התקשה לדבר, הצוואר שלו נראה נפוח פי שלושה משל אדם בריא. למרות זאת, האבחנה שלו נשארה מעורפלת, כיוון שעל פי הרופאים קשה לדעת אם המצב שאליו הגיע קשור לקרינה. עם זאת, כאשר נשאל מה הוא חושב ענה: "ובכן, לפני שהגעתי לאוזיורסק הכל היה בסדר, רק כשהגעתי לכאן הכל התחיל".

תושב אחר, גיליני דמבייב, סובל אף הוא מרצף מחלות שלדעת הרופאים קשורות לחשיפה שספג כל החיים מהקרינה הרדיואקטיבית: "לפעמים היו מציבים שם שלטים שמזהירים אותנו לא לשחות בנהרות, אבל אף פעם לא אמרו לנו למה. היינו שוחים שם אחרי העבודה. גם הילדים היו עושים את זה".

למרות שתחנת "מאיאק" מוכרת כיום לכולם – והעיר דומה עכשיו ל"עיירה אמריקאית פרברית משנות החמישים" – על פי הגארדיאן, התושבים כבר יודעים שהמים שלהם מזוהמים, היבול שלהם מורעל, וילידיהם עלולים לחלות.