לורן גידינגס סיימה את לימודי המשפטים שלה באוניברסיטת מרסר, ג'ורג'יה, ביוני של 2011. היא התמחתה במשפט פלילי והתכוננה בשקדנות למבחן ההסמכה שלה. חבריה של בת ה-27 סיפרו שכל מה שרצתה לעשות בחיים היה להגשים את חלומה ולהפוך לעורכת דין. למרות זאת, כל השאיפות שלה נגדעו באיבם בעקבות טרגדיה מזוויעה שהכתה גלים ברחבי ארה"ב.

בני משפחתה וחבריה של לורן הכירו היטב את הרגלי הלמידה שלה וידעו שמפעם לפעם היא נהגה לנתק לחלוטין את הקשר עם העולם החיצון כדי לעבור על החומר – אבל הפעם זה היה שונה. הפעם אף אחד לא הצליח ליצור איתה קשר במשך זמן רב ואשלי, אחת החברות הטובות שלה, התחילה לדאוג. היא התקשרה לאחותה של לורן, קייטלין, ואמרה לה בדאגה שלא שמעה או ראתה אותה במשך ארבעה ימים. יחד עם עוד כמה חברות, שתי הבנות נכנסו אל דירתה של הסטודנטית למשפטים שהתגוררה כמה עשרות מטרים מחוץ לקמפוס.

סריקה קצרה של הדירה לא העלתה סימנים מחשידים. ספרי הלימוד והמחברות שלה היו מפוזרים בסלון, יחד עם הארנק, המפתחות למכונית, הדרכון והטלפון הנייד שלה. לא היו סימני אלימות או ראיה זדונית אחרת. אף על פי כן, אשלי החליטה ליצור קשר עם הרשויות ולדווח על היעלמותה של לורן.

בלשים שהגיעו למקום לא זיהו סימני פריצה לבית ולא ניכר שמשהו נגנב מן הדירה. בהיעדר קצה חוט ובהתחשב בכך שלא סביר שסטודנטית תיעלם בלי הטלפון שלה לזמן רב כל כך, חוקרי מז"פ הוזעקו למקום כדי לבחון את הזירה. כשהגיע הזמן לבדוק את האמבטיה של הסטודנטית, הם השתמשו בתרכובת לומינול בשביל לזהות שרידי דם. כשהבדיקה הסתיימה, הם ידעו מעבר לכל צל של ספק שלא מדובר בחקירת היעלמות – אלא ברצח.

השיחה המשונה עם סטיבן

זמן קצר אחרי שנחשפו הממצאים בדירה של הסטודנטית, שוטרים ביצעו סריקה סביב הבניין ומצאו במיכל האשפה את מה שנותר מפלג גופה העליון. על פי ההערכות, הגפיים שלה נקטעו בעזרת מסור ונזרקו בפחים אחרים ברחבי העיר מייקון, השוכנת דרומית לאטלנטה במרכז ג'ורג'יה. רגליה וזרועותיה של לורן מעולם לא נמצאו. בזמן שחוקרים ניסו להבין מי יכול היה לעולל מעשה מזעזע כל כך, ניידות תקשורת וכתבים מקומיים כבר התחילו לדווח על הפרשה מהשטח. בשלב מסוים, הם פנו לעוברי אורח בניסיון לקבל תגובה על המתרחש. בשלב הזה, סטיבן מקדניאל נכנס לתמונה.

מקדניאל הבחין בהמולה מחוץ לדירתה של לורן עוד לפני שהמשטרה בכלל הוזעקה לשם. הוא ניגש לחבריה של הסטודנטית, הציג את עצמו בתור השכן החביב שלה והציע לעזור להם בכל דרך שיוכל. כשהמשטרה הגיע לזירה, הוא הבין שהם חוקרים את המתרחש בתור פרשת היעלמות. כשכתבת של חברת החדשות WGXA פנתה אליו לתגובה, הוא אמר לה: "אנחנו פשוט מנסים להבין איפה היא נמצאת בשלב הזה. הפעם האחרונה ששמעו ממנה היה באי-מייל שהיא שלחה למישהו ומאז, אף אחד לא שמע ממנה".

"אתה יודע אולי אם יש לה אויבים?", שאלה הכתבת. מקדניאל השיב: "לא. אנחנו פשוט לא יודעים איפה היא". הכתבת המשיכה: "מה לגבי מה שקורה באזור החניון. אני יודעת ששם הם מצאו את הגופה. שמעת על זה משהו? ראית משהו?". המבט שלו השתנה. מקדניאל עצר לרגע ושאל בקול חלש: "גופה?". הכתבת המשיכה לשאול לגבי הממצאים בחניון, אבל ניכר שהמרואיין לא מקשיב למילה שיוצאת לה מהפה. למעשה, זה נראה כאילו הוא עומד להתעלף במקומו. "אני חושב שאני צריך לשבת", הוא אמר לפני שפנה הצידה והתיישב על המדרכה.

לאורך כל אותו יום גורלי, זאת הייתה חייבת להיות התגובה האותנטית ביותר של סטיבן מקדניאל לכל פרשת הרצח של לורן גידינג. רק מאוחר יותר יתברר שמה שצוות הצילום הצליח לתפוס באותה שיחה תמימה כביכול זה את הרגע שבו מקדניאל הבין שעשה טעות נוראית – ובלשים הצליחו לחשוף את שרידי הגופה שהוא בעצמו זרק למיכל האשפה.

בשעה 11:50 באותו בוקר, זמן קצר לפני השיחה שלו עם כלי התקשורת, הוא עבר תשאול על ידי בלשים והציע לעזור בכל דרך אפשרית. למרות זאת, הוא עורר את החשד שלהם כבר בהתחלה כשהותיר רושם של אדם מתוח שמסתיר משהו. מעבר לזה, היו עוד שני פרטים משונים שעלו לגביו במהלך השיחה: שהוא בתול ש"שומר את עצמו לנישואין" ושהיו על פניו ועל הבטן שלו שריטות מסתוריות. כשנשאל לגביהן, מקדניאל טען ששרט את עצמו תוך כדי שינה. מאותו רגע, הוא הפך לאחד החשודים בפרשה.

חוקרים נסעו איתו בחזרה לדירתו וביקשו להעיף מבט במקום. מקדניאל הסתייג מעט, אבל בסופו של דבר השתכנע והזמין אותם פנימה. ארבעה שוטרים סרקו את הנכס במשך דקות ארוכות ומצאו אוסף של חרבות, כמה רובים, מצבור של נייר טואלט ומזווה מלא עד אפס מקום בפחיות שימורים. למרות זאת, הממצא הביזארי ביותר היה בחדר השינה שלו.

אחד השוטרים חשף במקום מסכה שעוצבה מתחתונים של אישה וחבילה של קונדומים. חוקר ששוחח איתו כשעה קודם לכן תהה בקול למה שיהיו ברשותו אמצעי מניעה אם הוא מתכוון להישאר בתול עד הנישואין. על כן, הוא הודה שגנב את החבילה מדירה אחרת. זה נתן לחוקרים עילה למעצר והוא הובא לתחנת המשטרה – הפעם בתור החשוד העיקרי. רק שאז קרה משהו מאוד מוזר.

לאורך הנסיעה לתחנת המשטרה, סטיבן מקדניאל החל להתנהג בצורה אפתית לכל הסובבים אותו. כשהוא הובא לחדר החקירות, הוא ענה על כל השאלות באיטיות ובמשפטים קצרים – לרוב רק "כן" או "לא". מעבר לזה, הוא היה כמעט קטטוני לאורך כל החקירה, שנמשכה שעתיים, ולעיתים בהה בבלשים כל כך הרבה זמן שניכר בהקלטות שזה גרם להם להרגיש לא בנוח.

קצת אחרי השעה 01:00 בלילה, אמו הגיעה לבקר אותו בתא המעצר. סוהרים שהיו במקום סיפרו שהוא הפסיק להיות אפתי ברגע שהשניים התחילו לדבר. עד היום לא ברור אם ההתנהגות שלו הייתה מתוכננת מראש, אלתור של הרגע או מעין התמוטטות עצבים. מה שכן התברר מאוחר יותר, זה שבזמן שמקדניאל שיגע את הבלשים בחדר החקירות נמצאו בדירתו מספיק ראיות בשביל להגיש נגדו כתב אישום.

מקדניאל בגוב האריות

זמן קצר אחרי שסטיבן מקדניאל נלקח לחקירה, שוטרים מצאו בדירתו מפתח "מאסטר" שנגנב מאב הבית ונותן גישה לכל הדירות במעונות. כמו כן, הם מצאו שורת חפצים אישיים של הקורבן, כולל תחתונים, תמונות וכונן נייד שהכיל עם מסמכים של לורן גידינג. סקירה של היסטוריית החיפוש שלו בדפדפן האינטרנט חשפה כיצד הוא בדק באובססיביות את חשבונות המדיה החברתיים של הסטודנטית וגם צרך פורנוגרפיה אלימה במיוחד. כמו כן, שוטרים איתרו בדירתו כונן נייד נוסף שהכיל תוכן פדופילי.

חוקרים שבדקו את הטלפון הנייד שלו הצליחו לשחזר מספר תמונות שנמחקו מהמכשיר, כולל תמונות של כל החדרים בדירתה. קייטלין העידה מאוחר יותר שאחותה סיפרה לה שנה קודם לכן שהיא חשדה שמישהו נכנס לתוך הדירה שלה וגונב לה חפצים. כעת, היה ברור לכולם שהחשדות האלו היו מבוססים.

שוטרים חשפו גם בחדר הכביסה של דירתו שק בד ובו מסור ידני מגואל בדם. בדיקת מעבדה אישרה מאוחר יותר את החשדות של הבלשים: הדם היה של לורן גידינג וזה ככל הנראה היה המסור שבו הוא השתמש כדי לבתר את גופתה.

View this post on Instagram

A post shared by Neka Hicks (@necroneka)

כשבוע לפני שהמשפט היה אמור להתחיל, סטיבן מקדניאל הודה ברצח של לורן במסגרת עסקת טיעון עם הפרקליטות בה יחסכו ממנו גזר דין מוות. בבית המשפט, הוא תיאר בפרטי פרטים מה הוביל אותו לרצוח את הסטודנטית ואיך הוא עשה את זה. לטענתו, הוא שוחח עם לורן כיממה לפני הרצח והציע לצאת איתה לדייט – היא סרבה. ב-26 ביוני, 2011, בשעה 04:30, הוא חדר אל דירתה כשהוא לבוש בשחור. מקדניאל נכנס לחדר השינה שלה והעיר אותה בטעות אחרי שדרך על קורת פרקט חורקת. לורן נבהלה והתחילה לצרוח. בתגובה, מקדניאל קפץ עליה והחל לחנוק אותה.

הנאשם טען שלורן הצליחה לזהות אותו במהלך המאבק. היא אפילו קראה בשמו כשהתחננה בפניו שיפסיק, אבל הוא לא הפסיק. הוא חנק אותה למוות במיטתה ואז גרר את גופתה לאמבטיה לפני שחזר לדירתו. מאוחר יותר באותו יום, מקדניאל חזר עם המסור והחל לבתר את גופתה. הוא ערף את ראשה, קטע את הגפיים שלה וחתך את אצבעותיה. הוא הסביר שאת האצבעות הוא שטף באסלה שלה, בזמן שאת הגפיים והראש הוא פיזר בפחי אשפה ברחבי העיר. את פלג הגוף העליון הוא זרק במיכל האשפה מאחורי הבניין.

סטיבן מקדניאל הורשע ברצח מדרגה ראשונה ונידון לרצות מאסר עולם ללא אפשרות חנינה. הוא מוחזק כיום בבית הסוהר הנקוק בג'ורג'יה.