בירת לבנון רעדה אתמול בשעות הערב בעקבות פיצוץ מחריד שהגיע מן הנמל. זמן קצר לאחר מכן, כבר עלה לרשתות החברתיות התיעוד הבלתי נתפס של ההתפוצצות ולמחרת, ממדי האסון כבר היו בלתי ניתנים להכחשה – עם מאות הרוגים, אלפי פצועים ומאות אלפי אנשים שנותרו מחוסרי בית בעקבות הפיצוץ.

הרשויות בביירות הודיעו בהתחלה כי הפיצוץ ככל הנראה נגרם כתוצאה משריפה שפרצה במפעל זיקוקים. מאוחר יותר, צצו שמועות שההתפוצצות התחוללה במחסן טילים ארוכי טווח של ארגון חיזבאללה. היו אפילו קונספירטורים שטענו כי מדובר בפיצוץ אטומי. כעת, הסברה הרווחת הינה שהאסון נגרם לאחר ששריפה פרצה בקרבת מצבור דשן שהכיל, על פי ההערכות, אלפי טונות של אמוניום חנקתי.

  אמוניום חנקתי מוכר כיום כאחד התוספים השכיחים ביותר לדשנים ברחבי העולם. כ-20 מיליון טונות של החומר מיוצרים מדי שנה על מנת להעשיר אדמות חקלאיות שדלות בחנקן. למרות זאת, הוא מוכר גם כחומר פעיל במטעני נפץ שונים בהם נעשה שימוש במכרות, מחצבות ואתרי בנייה. פיצוץ שנגרם כתוצאה מאמוניום חנקתי אמנם קטן ביחס לחומרים כמו RDX או C4, אבל החומר הפעיל זול יותר להפקה – מה שהופך את התרכובת לאידיאלית עבור ארגוני טרור ומתכנני פיגועים למיניהם.

בשנת 1995, טימות'י מקווי השתמש בתרכובת הכימית בשביל להעצים את מטען החבלה שהניח במרכז העיר אוקלהומה. מקווי, חייל לשעבר, השתמש ביותר מ-2.5 טון של אמוניום חנקתי במטען שהתפוצץ מול בניין אלפרד פ. מורה וגרם למותם של 168 בני אדם. לשם ההשוואה, ההערכה של ראש ממשלת לבנון הינה שהמחסנים בנמל ביירות הכילו כ-2,700 טון של התרכובת הנפיצה.

רצף של טעויות אנוש

אם אמוניום חנקתי הוא אכן הגורם לפיצוץ בנמל ביירות, אז זו לא תהיה הפעם הראשונה במרוצת השנים שאסון אימתני התחולל כתוצאה מהדשן הזה. אסון טקסס סיטי, שמוגדר עוד בימינו בתור האסון התעשייתי הגרוע ביותר בתולדות ארה"ב, התחולל גם הוא כתוצאה מהתלקחות של מצבור אמוניום חנקתי באוניית ה-SS Grandcamp.

ב-16 באפריל, 1947, מלחים זיהו עשן כתמתם עולה מבטן האונייה. עד היום לא ברור מה גרם לפרוץ השריפה, כאשר הסברה הרווחת הינה שמישהו זרק בדל סיגריה בוער אל תוך המחסנים. אנשי הצוות וכבאים ניסו ככל שביכולתם להשתלט על הלהבות, אבל זה היה מאוחר מדי. הפיצוץ האדיר שהתחולל בנמל בטקסס סיטי גרם למותם של יותר מ-500 בני אדם, ביניהם מלחים, לוחמי אש ותושבים שהגיעו לצפות במאמצי הכיבוי. על פי ההערכות, יותר מ-1,000 בניינים נהרסו בפיצוץ, שגרם לעוגן של האונייה להתעופף למרחק של יותר מקילומטר.

 

 

אסון דומה התחולל בגרמניה שני עשורים מוקדם יותר, כאשר מצבור של אמוניום חנקתי התפוצץ במפעל באופאו (כיום, לודוויגהאפן). ממצאי חקירת התקרית חשפו כי עובדי המפעל השתמשו בחומרי נפץ בשביל להפריד גושים של התרכובת הכימית שהתמוססו והתחברו לגושים של אמוניום סולפט. כתוצאה מכך, יותר מ-4,000 טון של הדשן התפוצצו במפעל והשמידו אותו כליל, יחד עם רוב חלקי העיר. יותר מ-500 בני אדם נספו בפיצוץ האיום, אותו ניתן היה לשמוע עד מינכן – ששוכנת במרחק של מאות ק"מ מן העיר.

עד כה דווח על 100 הרוגים באסון בביירות ורבים מעריכים כי המספר הזה רק יעלה. בתי החולים המקומיים דיווחו לאחרונה כי הם מתקשים לעמוד בעומס של הפצועים ומדינות ברחבי העולם כבר הציעו סיוע הומניטרי רפואי ללבנון – כולל ישראל.

ביממה האחרונה עלו מגוון סברות לגבי הגורם לפיצוץ בנמל ביירות – ממפעלי זיקוקים, למצבורי נשק של חיזבאללה ועד לפעילות יזומה של מדינות עוינות ללבנון. למרות ההיסטוריה של המדינה, הרוויה בקונפליקטים ומלחמות, הולך ומסתמן שהפיצוץ בנמל הבירה מצטרף לעוד שורה של אסונות תעשייתיים טרגיים שהתחוללו כתוצאה מטעות אנוש.