בני הזוג מקדונל, ג'ים ואן, התגוררו בבית לבנים בעיר לרצ'מונט אשר במדינת ניו יורק. הוא היה דוור מזה 25 שנה, היא הייתה עקרת בית. ילדים לא היו להם, אבל אהבה הייתה בבית והרבה ממנה. למעשה, החיים שלהם היו טובים, עד החורף של 1971 כאשר מערכת היחסים שלהם קיבלה תפנית בלתי צפויה שהתחוללה בעקבות סדרת תאונות במקום העבודה של ג'ים.

הוא היה אז בן 50. זה קרה בערב קר של חודש מרץ. ג'ים יצא להוריד את האשפה והחליק על שכבת הקרח שהצטברה על המדרכה. במהלך הנפילה, הוא חטף מכה בראשו. הפציעה הייתה קלה, אך זאת הייתה רק ההתחלה. כמה ימים מאוחר יותר, ג'ים התעטש במהלך אחת הנסיעות שלו בעבודה. הוא איבד את השליטה על כלי הרכב, התנגש בעמוד תקשורת וחבט את ראשו בשמשה. הוא חזר לעבודה ביום שלמחרת, רק כדי לקבל סחרחורת בזמן שירד בגרם מדרגות ונפל על ראשו פעם נוספת. שבוע וחצי לאחר מכן, הוא שוב היה מעורב בתאונת דרכים וקיבל מכה חזקה בראשו. הפעם, הוא נמצא מחוסר הכרה בכלי הרכב ופונה לביה"ח, שם הוא אושפז למשך שלושה ימים עם זעזוע מוח.

חדר מיון, אילוסטרציה (צילום:  Jan Quist, shutterstock)
תופעת שמהווה חידה עבור אנשי רפואה: אמנזיה | צילום: Jan Quist, shutterstock

זו הייתה שעת ערב כאשר ג'ים אסף את בני משפחתה של אן משדה התעופה JFK. הוא השתמש בטנדר של חבר בשביל להביא את כולם לבית של גיסתו. השעה הייתה 22:00 כאשר הגיע ליעדו ומשם, יצא מיד להחזיר את המכונית לבעליה. חברו הציע לו טרמפ הביתה, אבל ג'ים סרב בנימוס. הראש שלו כאב והוא הרגיש שההליכה הביתה תקל עליו. חוץ מזה, זאת הייתה בסך הכל הליכה של 15 דקות. ג'ים יצא לדרכו, לא מודע לעובדה ששכח את ארנקו בטנדר ולכך שהוא לא יגיע הביתה באותו ערב.

מה קרה לג'ים מקדונל?

השעה הייתה 23:15 כאשר אן התקשרה לחברו של ג'ים בשביל לשאול מה עלה בגורלו. 02:00 כאשר היא התקשרה למשטרה ודיווחה על היעלמותו. 24 שעות מאוחר יותר, הרשויות יצרו קשר עם כל מכריו ובני משפחתו. הם אפילו בדקו במכונים הפתולוגיים ברחבי ניו יורק, אבל לא היה שום זכר לדוור בן ה-50. חוקרי המשטרה ידעו שמשהו מסתורי מאוד קרה לג'ים במהלך דרכו הביתה. הוא היה מוכר היטב בקרב בני קהילתו כאדם ישר - ולא מישהו עם קשר לגורמים עברייניים כאלו או אחרים. לא היו לו נטיות אובדניות ולא היה כל סימן לכך שהוא עבר תאונה קטלנית כלשהי - אם כן, מה קרה לג'ים מקדונל? ובכן, עם הזמן הייתה תאוריה אחת שיכלה להסביר את היעלמותו הביזארית ועולה בקנה אחד עם המכות הרבות והחזקות שחטף בראשו: אמנזיה.

תופעת השיכחון מהווה חידה עבור אנשי רפואה. השאלה מדוע היא מתחוללת בקרב אנשים מסוימים ולא אצל אחרים עדיין נותרה פתוחה עבור חוקרים בתחום המדע. למרות זאת, ישנן כמה עובדות הידועות לגבי התופעה: היא עשויה להיגרם על ידי שבץ, אלצהיימר, אלכוהוליזם, טראומה נפשית ובמקרה של ג'ים, מכה חזקה בראש. כל אדם שלוקה בתופעה עשוי למצוא את עצמו משוטט ברחובות ובדרכים ללא מטרה, וללא כל זיכרון לגבי חייו. אכן, זה מה שקרה לג'ים באותה הליכה הביתה. הוא לקה בבלאק אאוט. ללא ארנק וללא מושג מה לעשות, הוא מצא את עצמו בתחנת גראנד סנטרל. משם, הוא עלה על אוטובוס ואז על אחד נוסף. בסופו של דבר, הוא מצא את עצמו בפילדלפיה - עיר שמעולם לא ביקר בה ולא הכיר בה אף אחד, עיר שהפכה למעשה לבית החדש שלו.

ג'ים מעולם לא פנה לביה"ח בשביל לקבל טיפול בגלל מה שקרה ואפילו לא פנה לעזרה בתחנת המשטרה בעיר. ללא זיכרון לגבי חייו הקודמים וללא זהות, ג'ים אימץ את שמו של ג'יימס פיטרס - סוכן נדל"ן שפרסם את שירותיו על ספסל בעיר. הוא הוציא תעודת זהות חדשה והחל לעבוד בשורה של עבודות מזדמנות, כולל משרת ניקיון במרכז לניסויים בבעלי חיים ומשרת טבח בקפיטריה של מועדון קאנטרי קלאב. הוא הכיר חברים חדשים, החל ללכת לכנסייה מקומית והשתלב בקהילה חדשה. שריל סלואן, מלצרית שעבדה איתו בקאנטרי קלאב, תיארה עד כמה הוא היה אהוב על ידי הקהילה בריאיון לאתר ה-Readers Digest.

"הוא אהב מאוד לשמח ילדים", היא סיפרה. "הוא היה מגדל זקן לבן בתקופת חג המולד והיה הולך לבתי יתומים כשהוא מגלם את סנטה קלאוס. כולנו נהגנו לתהות לגבי עברו. אמי נהגה לומר שהוא היה אחד משני דברים: כומר לשעבר או אסיר נמלט". לאורך כל אותה תקופה, הוא הדחיק כמעט לחלוטין את העובדה שאין לו זיכרון מחייו הקודמים. מעבר לזה, חבריו גם לא חקרו אותו בנושא. לעיתים הוא היה מקבל הערות לגבי המבטא שלו מאנשים. "לפי איך שאתה נשמע, אתה כנראה גדלת בניו יורק", היו אומרים לו. למרות זאת, ג'ים לא ייחס להערות הללו יותר מדי חשיבות. "אני מניח", הוא ענה בדרך כלל. כך ג'ים חי במשך יותר מעשור.

חג המולד של 1984

זמן קצר אחרי היעלמותו של ג'ים, אן הגיעה למסקנה שעליה להתחיל לפרנס את עצמה. במשך שבועות ארוכים, היא חיכתה לבעלה שישוב לביתו - בחזרה לזרועותיה. "היא נהגה ללכת ברחבי הבית ולהצמיד את כפות ידיה", סיפרה אחותה. "היא התפללה לשלומו והאמינה שהוא אכן לקה באמנזיה. מצד שני, היא האמינה גם שאלוהים יעזור לה ויסייע לבעלה למצוא את דרכו בחזרה אליה". בלילות, היא הייתה יושבת בסלון וצופה בטלוויזיה, מדי פעם מעיפה מבט בכורסא של אהובה. לעיתים, היא הייתה נרדמת וחולמת על הרגע שהוא נכנס בדלת, רק כדי להתעורר ולהיווכח שהוא לא שם.

אן החלה לעבוד בשורת עבודות במשמרות. בבקרים היא הייתה בייביסיטר, בצהריים עבדה בסופרמרקט או בקפיטריה של ביה"ח ובלילה היא הייתה מטפלת סיעודית. עם הזמן, היא החלה לעבוד משמרות גם בחגים. הכל כדי להישאר עסוקה, הכל כדי להרגיע את המחשבות על בעלה. למרות זאת, היא לא איבדה תקווה והמשיכה לקוות שג'ים יחזור הביתה. כמעט 15 שנה חלפו מאז היעלמותו של ג'ים ואן עדיין השאירה את בגדיו בארון ואת שאר חפציו במגירות שברחבי הבית - כולל את תער הגילוח והקצף בארונית של חדר האמבטיה. יום אחד, כרעם ביום בהיר, היא שמעה את פעמון הדלת.

זוג מבוגר מחובק בשדה (צילום: אימג'בנק / Thinkstock)
"שלום, אן" | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

חג ההודיה, 1984. ג'ים התארח בביתה של שריל סלואן ובעלה פיט. זה היה אחרי ארוחת הערב. כולם התרווחו בסלון וצפו בסרט בטלוויזיה. "אלוהים", אמר פיט בתגובה לסרט. "זאת עבודה שבחיים לא הייתי יכול לבצע". הוא התייחס לאחת הסצינות שבה דוור מצא את עצמו ספוג במים כי נאלץ לחלק מכתבים באחד הימים הגשומים של השנה. לפתע, ג'ים נזכר: "אני חושב שאני הייתי דוור". המום לחלוטין, פיט שאל היכן נהג לחלק מכתבים. "אני לא יודע", הוא ענה. "אני לא בטוח. מה שכן, אני חושב שאני זוכר משהו לגבי ההורים שלי".

כמה שבועות לאחר מכן, ג'ים קיבל מכה נוספת בראשו ופתאום, כל הזכרונות החלו להציף אותו מחדש. הוא היה מבולבל, אבל צלול. אחרי 15 שנה שהוא היה ג'יימס פיטרס, הוא סוף סוף נזכר ששמו האמיתי הוא ג'ים א. מקדונל. הוא נזכר שהוא גר בלרצ'מונט, ניו יורק, והוא נזכר באשתו - אן. המחשבה הזו ריגשה והפחידה אותו בו זמנית. "האם היא נישאה מחדש?", הוא חשב,  "האם היא בכלל תסכים להיפגש איתי אחרי כל השנים האלו? האם אן בכלל עדיין בחיים?".

***

אן בדיוק חזרה הביתה מהמיסה של חג המולד, שם היא הדליקה נרות והתפללה לשלומו של ג'ים. שלג קל החל לרדת והיא מיהרה להגיע לביתה בשביל להתחיל לבשל לקראת ארוחת החג אצל אחותה. לפתע, פעמון הדלת צלצל. היא פתחה לאורח הלא צפוי, ראתה מולה אדם עם זקן לבן וזיהתה אותו מיד. ג'ים ואן היו המומים כל כך, שלכמה רגעים בכלל לא הצליחו לדבר.

"שלום, אן", הוא אמר. "ג'ים", היא ענתה. "זה אמיתי?". היא הזמינה אותו פנימה מיד והובילה אותו היישר אל הכורסא האהובה עליו. לזמן מה, הם אפילו לא הצליחו לגעת אחד בשניה מרוב התרגשות. החיבוקים והנשיקות הגיעו רק מאוחר יותר. ביום שאחרי חג המולד, ג'ים התקשר למשטרה והודיע שחזר הביתה בשלום. כמה ימים לאחר מכן, פיט ושריל סלואן קיבלו שיחת טלפון מכתב של עיתון ה-New York Daily News שהודיע להם שהכל בסדר. שבוע לאחר חזרתו, ג'ים עבר סדרה של בדיקות רפואיות בשביל לוודא שמצבו הבריאותי תקין - ואכן, כך היה.

הוא ואשתו חזרו לחיי הנישואין ללא שום בעיה ונשארו נשואים עד יומם האחרון, ומעולם לא שכחו את חג המולד של 1984.