השנה הייתה 1995 כשקנדס אומצה על ידי ג'ין אליזבת' ניומייקר, אחות בבית חולים לילדים מהעיר דורהאם, קרוליינה הצפונית. היא הייתה אז רק ילדה קטנה, ולמרות זאת אמה המאמצת ידעה היטב שהחיים החדשים שלה עם הילדה הולכים להיות מאתגרים מאוד בגלל עברה הטרגי.
קנדס נולדה בנובמבר של 1989 וגדלה עם משפחתה בעיר לינקולנטון, קרוליינה הצפונית. היא הייתה בתם הבכורה של טוד ואנג'לה אלמור, וגדלה בבית עם עוד אח ואחות. בגיל 5, היא, אחיה ואחותה הורחקו מהוריהם, לאחר שהתברר שבני הזוג התעללו בילדים באכזריות והזניחו אותם. שלושת האחים הופרדו על ידי השירותים הסוציאליים במדינה, ובגיל 7, אחרי שנתיים שהייתה תחת חסותם של שירותי הרווחה במדינה, קנדס אומצה על ידי ג'ין.
חלפו חודשים בודדים מאז שהושלם תהליך האימוץ וקנדס כבר הציגה דפוסי התנהגות מדאיגים בביתה החדש. ג'ין הקפידה לקחת אותה לטיפולים פסיכיאטריים ודאגה שהילדה תיטול את התרופות שלה. למרות זאת, לא ניכר שיפור במצבה במשך שנתיים שלמות – בזמן הזה אמה נהגה לתאר למטפלים כיצד הילדה לא מפגינה שום אכפתיות כלפי הסביבה שלה, משחקת באופן אובססיבי בגפרורים, ופעם אחת אפילו הרגה את דג הזהב שהיה להם בבית. בסופו של דבר, קנדס אובחנה עם הפרעת התקשרות תגובתית (RAD). בעקבות זאת, ג'ין החליטה לקחת את הילדה לטיפול ניסיוני אצל מומחית במדינת קולורדו – מרחק נסיעה של כמעט 2,700 ק"מ.
הפרעת התקשרות תגובתית הינה הפרעה נפשית שנפוצה בקרב ילדים שאין להם דמות התקשרות קבועה בחייהם – כמו אבא, אמא או כל מטפל עיקרי אחר. ברוב המקרים, ילדים שמתמודדים עם ההפרעה יגלו חוסר אמון כלפי הסובבים אותם ויתקשו ליצור חיבור רגשי משמעותי עם אחרים. לילדים שמאובחנים עם RAD יש בדרך כלל רקע של התעללות קשה, הזנחה או שגדלו במסגרת שבה אין להם דמות התקשרות קבועה – כגון בית אומנה או בית יתומים. לעיתים, ילדים אלו עלולים להפגין דפוסי התנהגות אגרסיביים כלפי אחרים, מהתקפי זעם בלתי מוסברים, לאיומים ואפילו אלימות קיצונית.
הלידה מחדש של קנדס
בשנת 2000, קונל ווטקינס, מאברגרין, קולורדו, הוגדרה בעיני רבים בתור המומחית המובילה במדינה בטיפול בהפרעת התקשרות תגובתית. היא נהגה לקרוא לתהליך "Rebirthing" (לידה מחדש) והוא כלל שבועיים של טיפול אינטנסיבי בילדים, במהלכו גוזלים מהם את כל החרויות שלהם ודורשים מהם לבקש רשות לפני כל פעולה קטנה – כולל ללכת לשירותים, לשתות מים ואפילו לשבת במקום. השבוע הראשון היה מאתגר מאוד עבור קנדס, אבל היא השלימה אותו בהצלחה. אז, בשבוע השני, ארעה הטרגדיה האיומה.
ווטקינס החליטה שהשיפור בהתנהגות של בת ה-10 לאורך הטיפול הוכיח את המוכנות שלה לפעולת ה"לידה מחדש". לטענת המטפלת, מדובר באחד הרגעים החשובים ביותר בטיפול ובעצם בתהליך שבו הילד המאובחן נולד מחדש כדי ליצור חיבור רגשי עם הוריו המאמצים. כחלק מהתהליך, מהדקים סדין סביב גופו של הילד, מכסים אותו בכריות ודורשים ממנו להזדחל החוצה בזמן שאנשים בוגרים יושבים עליו.
כשווטקינס והעמיתה שלה, המטפלת ג'ולי פונדר, התחילו לכרוך סדין פלנל סביב גופה של קנדס, ג'ין ישבה בחדר אחר וצפתה בתהליך דרך מסך טלוויזיה. שתי הנשים כיסו את הילדה בכריות והסבירו לה שהן אמורות לדמות את הרחם, לפני שהן ועוד שני אנשים – ג'ק מק'דניאל ובריטה סיינט קלייר – התיישבו על בת ה-10. מאוחר יותר התברר שהמשקל הכולל של ארבעתם עמד על יותר מ-300 ק"ג. כמו כן, הם השתמשו בידיים וברגליים שלהם בשביל להצמיד את ראשה ובית החזה של הילדה לרצפה. בזמן הזה, היא התחננה שיקומו ממנה, זעקה לעזרה וצעקה שהיא לא מצליחה לנשום.
הטיפול המזוויע תועד כולו במצלמה ובסרטון אפשר לשמוע את הילדה צועקת עשר פעמים שהיא "עומדת למות". בפעם ה-11, פונדר השיבה לה: "קדימה. תמותי עכשיו, אבל באמת. באמת תמותי". 40 דקות אחרי תחילת הטיפול, בת ה-10 כבר בקושי הצליחה לזוז בתוך הסדין ובשלב הזה, שאלו אותה "אם היא רוצה להיוולד מחדש". על כך, קנדס ניומייקר השיבה בשקט: "לא". זאת התבררה להיות המילה האחרונה שהיא אי פעם אמרה.
"ותרנית!", פונדר צעקה עליה בזעם. "ותרנית, ותרנית, ותרנית. היא לא מצליחה, היא מוותרת. היא ותרנית!". זמן קצר לאחר מכן, ווטקינס ביקשה ממק'דניאל וסיינט קלייר לצאת מהחדר ונשארה רק עם פונדר. השתיים המשיכו לשבת על הילדה 5 דקות נוספות לפני ששחררו אותה מהסדין. "הנה הילדה", אמרה ווטקינס. "היא ישנה בתוך הקיא שלה". ג'ין אז התפרצה לחדר ומצאה את קנדס שוכבת ללא הכרה בשלולית של שתן וקיא, כשקצות האצבעות שלה והשפתיים שלה כחולות. עד מהרה, היא גילתה שבת ה-10 לא נושמת והתחילה לבצע פעולות החייאה בזמן שווטקינס התקשרה לשירותי ההצלה.
כשפרמדיק הגיע לזירה 10 דקות אחרי תחילת פעולות החייאה, מק'דניאל סיפר לו שהילדה נשארה לבד עם שתי המטפלות במשך 5 דקות לפני שהפסיקה לנשום. אף על פי כן, הפרמדיק קבע לפי הממצאים על גופה של הילדה שהיא הפסיקה לנשום הרבה לפני כן. הוא וג'ין הצליחו להחזיר את הדופק שלה לפני שהיא פונתה לבית החולים בעיר דנבר, אך בשלב הזה לרופאים כבר לא נותר מה לעשות. ב-19 באפריל 2000, היא אובחנה עם מוות מוחי ונותקה ממכונת ההחייאה.
שנה חלפה מאז הטרגדיה לפני שהחל המשפט נגד כל המעורבים בפרשה – ווטקינס, פונדר, מק'דניאל, סיינט קלייר ואפילו ג'ין. ממצאי חקירת המשטרה נחשפו במסמכים שהוגשו לבית המשפט על ידי התובעים, בהם דווח כי לאף אחד מהנוכחים לא הייתה הכשרה טיפולית מכל סוג. במהלך הדיונים, ווטקינס זימנה את בת' תומאס, אחת המטופלות הוותיקות שלה, בכדי שתעיד כי היא עברה את הטיפול השנוי במחלוקת והוא שיפר את מצבה הנפשי באופן משמעותי. זה לא עבד. לבסוף, כל המעורבים בפרשה הודו בחלק מהעברות שיוחסו להם כחלק מעסקת טיעון עם הפרקליטות.
מק'דניאל וסיינט קלייר הודו בהתעללות בילד ובהזנחה, ונידונו ל-10 שנות מאסר על תנאי – הכוללות 1,000 שעות של עבודות שירות. ג'ין הודתה גם היא בהזנחה והתעללות, ונידונה ל-4 שנות מאסר על תנאי. בשנת 2005, בתום גזר הדין שלה, הרישום הפלילי נגדה נמחק לחלוטין.
קונל ווטקינס וג'ולי פונדר הודו שתיהן בסעיף התעללות בנסיבות מחמירות ובגרימת מוות, ושתיהן נידונו ל-16 שנות מאסר. ווטקינס הגישה ערעור נגד גזר הדין, אך הוא נדחה על הסף. למרות זאת, היא שוחררה על-תנאי בחודש יוני של שנת 2008, לאחר שריצתה רק 7 שנים מגזר דינה. בזמן הזה, הוטל עליה איסור לעבוד בתור מטפלת מכל סוג או לעבוד עם ילדים. מאז התקרית המזוויעה, מדינות שונות בארה"ב חוקקו חוקים נגד טיפולי "לידה מחדש" בכדי למנוע טרגדיות נוספות – אותם חוקים קיבלו את הכינוי "חוקי קנדס".