בשבוע שעבר סיפרנו לכם איזה ריח יש לחלל החיצון, למוות ולעוד מקומות מרתקים בעוללם, ועכשיו אנחנו ממשיכים להעיף לכם את המוח:
סמים
סביר להניח שרובנו לא היינו מסוגלים לזהות ריח של סמים גם אם הוא היה מקיף אותנו מכל עבר (בסדר, למעט סמים קלים כמו מריחואנה). אבל לפי דיווחים של אנשים שיודעים, אופיום למשל, מריח כמו מרשמלו מעט שרוף. הרואין שרוף מזכיר ריח של חומץ, כאשר כימיכאים מסבירים שככל שהאיכות גבוהה יותר הריח פוחת, אבל כל סוגי ההרואין מריחים ברמה מסוימת כמו חומץ בשל תהליך ההפקה שלו שמותיר מאחור חומץ כתוצר לואי. זה, אגב, הריח שכלבים מאומנים לאתר - ניחוח שמתמשים בכלל לא שמים לב אליו.
ואיך מריחים סמים אחרים? ובכן, קוקאין מריח בעיקר כמו פקעות של פרחים, בעוד קריסטל מת׳ מריח כמו פלסטיק שרוף בשילוב עם חומרי ניקוי כמו נוזל לניקוי חלונות. למעשה, שימוש תדיר בסמים הללו גורם אפילו לעור המשתמש להסריח מאמוניה.
כוכבי לכת
איש כמובן לא יודע כיצד מריחים כוכבים אחרים, אבל אפשר לשער לפי הרכב החומרים הכימי שבהם כיצד הם יריחו לאף האנושי.
נוגה, למשל, יריח ככל הנראה כמו ביצים סרוחות הודות לענני החומצה הגופריתית שבאטמוספירה שלו. גופרית דו חמצנית ומימן גופרתי הם גם הסיבה שכוכבים כמו מאדים ואורון יריחו בצורה דומה. בצדק, לעומת זאת, הריח יהיה יותר מגוון, משום שבכל אזור בו יש כימיקלים אחרים. חלק מהאזורים עשויים להריח כמו שקדים מרירים הודות לציאניד מימני, בעוד אזורים גבוהים יותר יכולים להריח כמו אמוניה או מוצרי ניקוי. שאר הכוכבים בגלקסיה עטופים בעיקר בגזים נטולי ריח.
ארמון ורסאי
ארמון ורסאי בפריז, שבו גרו בין היתר המלכה מארי אנטואנט ובעלה, המלך לואי השישה עשר, נראה כמו מקום מלכותי שאפוף בריחות מדהימים של בשמים, דברי מאפה, פרחים ונסיכות - אלא שהיסטוריונים טוענים שאפשר לשלב בכל התערובת הזו גם ריחות של צואה ושל שתן.
הבנייה במאה ה-18 לא ממש הקפידה על צנרת ראויה, בעוד שירותים עם אסלות נשטפות היו קיימים רק באזור המגורים המלכותי. כתוצאה מכך, השירותים היו למעשה כלי קטן מחרסינה בשם בורדאלו. מכיוון שהארמון היה מקום גדול ורחב ידיים, היו אנשים שפשוט היו תופסים פינה מבודדת ועושים בה את צרכיהם. אחרי הכל, המקום היה שורץ במשרתים שתפקידם היה לנקות. העשן מהארובות, בשילוב של תחזוקה לא ראויה מצד המשרתים, הפך את הארמון עצמו למקום די מסריח.
השואה
כפי שאפשר לדמיין, הריח במחנות הריכוז ובגטאות היה זוועתי - אבל פי אלף ממה שאתם חושבים. ברוב המקומות בהם נכלאו יהודים ואסירי מלחמה לא היו בכלל מתקני שירותים או מקום ייעודי לעשות צרכים, ולכן לרוב תוארו על ידי השורדים ריחות מצחינים תמידיים של שתן, צואה וקיא. ועדיין, הזוועה הכי קשה הייתה ריח המוות.
הריחות שעלו מהמשרפות, מעבר למשמעות המחרידה שלהם, היו איומים. שורדי המחנות תיארו זאת כשילוב של בשר בקר צלוי עם שומן חזיר צלוי, יחד עם ריחות של גופרית כתוצאה משריפות היער והציפורניים, ריח של מתכת משריפת הדם והאיברים העתירים בברזל, וריח מתקתק המזכיר בושם כתוצאה משריפת נוזל עמוד השדרה.
כוחות הברית שהגיעו לחלץ את השבויים מהמחנות טענו כי הריחות הללו כיסו אזורים שלמים בשטח של קילומטרים, והיו עד כדי כך חזקים עד שאפשר היה כמעט לטעום אותם.