אנה "אָנְס" ואן דייק הייתה בת 42 כשהיא הוצאה להורג על ידי שלטונות הולנד. בתום מלחמת העולם ה-2, היא נשפטה על כך שסייעה לנאצים למצוא יהודים שהתחבאו ברחבי המדינה והורשעה בעשרות סעיפי בגידה. כיום ואן דייק מוכרת בתור אחת הסייעניות המפורסמות מאותה תקופה – ויש שמאמינים שהיא אפילו הייתה זו שהלשינה לקציני הגסטפו על אנה פרנק ובני משפחתה.
אנה נולדה בדצמבר 1905 לזוג הורים יהודים – ארון ואן דייק וקטי בּין – וחיה כל חייה באמסטרדם. בשנת 1927, היא התחתנה עם בראם קווירדו והזוגיות שלהם נמשכה 8 שנים לפני שהם התגרשו. לאחר מכן, היא טיפחה מערכת יחסים רומנטית עם אישה ושמה מייפּ שטודל. באמצע שנות ה-30, היא פתחה חנות כובעים באמסטרדם וניהלה אותה עד שנת 1941 – אז הנאצים סגרו את העסק כחלק מהמגבלות העסקיות שהם הטילו על היהודים. שנה לאחר מכן, שטודל נמלטה לשוויץ ואנה נשארה מאחור.
ב-25 באפריל, 1943, אנה נעצרה על ידי קציני ה-SD (סוכנות המודיעין של המפלגה הנאצית) לאחר שנמצאה בדירת מסתור. היא נחקרה על ידי פיטר שאפּ – בלש במחלקה לענייני יהודים במשטרת אמסטרדם – ולפי הדיווחים, הסכימה לשתף פעולה עם הנאצים כדי להימנע מגירוש. אנה הצטרפה למחתרת ההולנדית ושם הציעה לעזור ליהודים למצוא דירות מסתור, כמו גם לספק להם מסמכים מזויפים. בפועל, היא הלשינה לשלטונות על מקומות המחבוא שלהם וגרמה לגירושם.
הפשעים של אנה ואן דייק
עד היום לא ברור בדיוק כמה יהודים הוסגרו לנאצים על ידי אנה ואן דייק. בתום המלחמה הצליחו לקשור אותה בוודאות למעצרם של 145 אנשים – כולל אחיה ובני משפחתו – ומתוך אותם עצורים, לפחות 85 נספו מאוחר יותר במחנות הריכוז. למרות זאת, ישנן הערכות שהיא קשורה למותם של לפחות 700 בני אדם שנעצרו על ידי הנאצים – וביניהם גם אנה פרנק ובני משפחתה.
עם סיום מלחמת העולם ה-2, אנה עברה להתגורר בעיר האג וחיה שם במשך כמה שבועות. ב-20 ביוני, 1945, היא נעצרה על ידי רשויות החוק בבית של חברתה והואשמה ב-23 סעיפי בגידה בבני עמה. משפטה החל בפברואר 1947 ובמהלכו אנה טענה להגנתה שהסיבה היחידה שהיא סייעה לנאצים הייתה כי פחדה שהם יהרגו אותה. אולם, הממונים עליה באותה תקופה העידו אחרת.
וילי לאגס – אחד האחראים לגירושם 70 אלף יהודים מהולנד – היה קצין SD שעבד באופן אישי עם אנה בתקופת המלחמה. בעבר הוא תיאר כיצד היא "השתוקקה" לבצע את המוטל עליה ואף הוסיף שאנה קיבלה תשלום נאה על כל יהודי שהיא עזרה לתפוס. בסופו של דבר, היא הודתה בכל המעשים המיוחסים לה ונידונה למוות.
אנה ערערה על גזר הדין בבית הדין לערעורים וגם הגישה בקשת חנינה למלכת הולנד וילהלמינה. הבקשה נדחתה בשני המקרים. בערב ה-13 בינואר, 1948, אנה ואן דייק התנצרה בתום טקס טבילה והפכה לקתולית. בבוקר למחרת, היא הובאה בפני כיתת יורים והוצאה להורג.