"אני רובוט הרגע האחרון. אני כאן כדי לסייע לך ולהדריך אותך ברגעיך האחרונים על כדור הארץ. צר לי שמשפחתך וחבריך לא יכולים להיות איתך כעת, אבל אל חשש - אני כאן כדי לנחם אותך. את לא לבד, את פה איתי. המשפחה והחברים אוהבים אותך מאוד והם יזכרו אותך כשלא תהיי עוד". (מקור)
הבטן מתהפכת כששומעים את הקול הרובוטי מדקלם את כל הדברים הנכונים שאמורים לספק נחמה, אבל לדברי ממציא "רובוט הרגע האחרון", "הגסיסה היא כנראה הרגע הפגיע ביותר בחיינו והרובוט מעלה שאלות על איכות האינטימיות הלא-אנושית".
המכשיר הציני הזה פותח על ידי האמן, המעצב והמהנדס, דן צ'ן, שסיים לאחרונה את לימודיו בבית הספר לעיצוב ברוד איילנד (ארה"ב), ומדובר למעשה במכשיר לבן המוצמד לזרוע, ממש לקראת הסוף, שמלטף במכאניות ומנחם בקול מתכתי רגוע אנשים שאין להם אף אחד בעולם.
למות בחברת מכונות הוא רעיון צורם במהותו - רובוט הוא כלי, אבל ככל שהאינטליגנציה המלאכותית מתפתחת מיטשטש הגבול שבין תכנות לתודעה. לדברי צ'ן, "מצד אחד הרובוט חושף את האכזריות שבחיים והבדידות שבמוות, אבל מצד שני אפשר לסמוך על הרובוט שיעניק את הנחמה ברגעים האחרונים".
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים , מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
הוא בנה את הרובוט המנחם כחלק מסדרת רובוטים המשחזרים התנהגויות חברתיות אנושיות, בהם גם רובוט החיבוק המשתמש בחיישן שמזהה מתי מישהו מתכרבל איתו, קופסה קטנה שיודעת להגיד תמיד את הדבר הנכון כשאתם בדיכאון או במשבר ועוד.
ברגע שהפציינט נשכב, הרובוט נדלק ומסך קטן מציג את הכיתוב "מזהה גסיסה". בשלב הזה הרופא יוצא מהחדר והזרוע הרובוטית מתחילה ללטף את זרועו של החולה אחורה וקדימה בעדינות שאמורה לנחם. אך למרות שהוא בחברה טובה, אבל אף רובוט מצמרר כמו "רובוט הרגע האחרון".
המכונה הוצגה לציבור במרכז המדע של אוניברסיטת בראון ובתערוכה בשם "בית חולים של הרגע האחרון", שנערכה השנה, ולדברי צ'ן, "זה גורם לאנשים לתחושת נוחות ואי-נוחות פרדוקסלית. הכנסתי קצת מעצמי לרובוט ותכנתתי בו דברים שאני הייתי אומר למישהו גוסס".
כעת מקווה צ'ן לעבור ללוס אנג'לס ולמצוא עבודה בתחום הרובוטיקה אך למרות שהוא בין עבודות הוא לא מתכוון בשלב הזה למצוא משקיעים שיהפכו את אב-הטיפוס לרובוט מסחרי. הוא מוכן, לעומת זאת, להשאיל אותו במקרים מסוימים ולמי שיצטרך אותו באמת.
מה דעתכם על הרובוט המנחם - מוגזם או מכובד וראוי? טקבקו