בשנה האחרונה עמלו החוקרים במרץ על חשיפת הסודות של אי הפסחא המפורסם באוקיינוס השקט. למרות שגרים במקום רק כ-4,500 בני אדם האי מושך הרבה תשומת לב בזכות פסלי האבן הענקיים שלו המכונים מואי (Moai). האי מרוחק אלפי קילומטרים ממקומות מיושבים אחרים והפסלים שוקלים עשרות טונות. הם הובלו לפני כ-600 שנה למרחקים של עד 10 קילומטרים מהמחצבה בתקופה שלתושבים הייתה טכנולוגיה פרמיטיבית מאוד ולא היו להם אפילו כלי עבודה.

כעת, אחרי שהחוקרים חפרו החוצה חלק מהראשים וחקרו את אלו שננטשו בצידי הדרך מהמחצבה, תעלומת העברת הפסלים נפתרה סופית.

אין תמונה
בלי גזעי עצים, בלי גלגלות ובלי חלליות של חוצנים

בסביבות 800 פסלים נחצבו מאבן הבזלת של הר הגעש "ראנו רארקו" - 288 הועמדו על במות לאורך חופי האי, 92 פסלים עדיין מוטלים בדרך מהמחצבה וכ-400 נמצאים במחצבה בשלבים שונים של עבודה. הפסל הגדול ביותר עדיין במחצבה, גובהו 21 מטר ומשקלו כ-160 טון.

רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק

הפסל הגדול ביותר שהגיע למקומו מול האוקיינוס השקט מתנשא לגובה של כעשרה מטרים ומשקלו 80 טון. רוב הפסלים מתנשאים לגובה של של ארבעה מטרים וכמעט כל הפסלים הוצבו כשגבם לים. ההערכה היא שהם קשורים לפולחן פולינזי כלשהו והם נחצבו בעזרת כלים מאבן שאלפים מהם עדיין מפוזרים באזור המחצבה.

בשישים השנים האחרונות שיערו חוקרים שילידי המקום העבירו את הפסלים בעזרת חבלים וגזעי עצים שוכבים בתור גלגלות. האנה בלוך הצטרפה מטעם נשיונל ג'יאוגרפיק לארכאולוגית טרי האנט מאוניברסיטת הוואי ולאנתרופולוג קארל ליפו מאוניברסיטת קליפורניה כדי לגלות איך באמת עשו את זה.

החוקרים שיערו שהמסע מהמחצבה לאתר ההצבה של כל פסל הייתה הרבה יותר פרימיטיבית והם אפילו הצליחו לשחזר את ההובלה לעיני המצלמה בעזרת שלוש קבוצות של אנשים, כמה חבלים והרבה סבלנות. השיטה די בסיסית: שתי קבוצות בשני הצדדים של הפסל מקדמות אותו בצעדים קטנים על הבסיס המעוגל, וקבוצה שלישית מושכת לאחור ומוודא שהפסל לא ייפול על פניו.

התיאוריה שהוכחה ועומדת במרכז ספרם, "הפסלים שהלכו", נתמכת גם על ידי הפולקלור המקומי. לפי האגדה, פסלי המואי התעוררו לחיים באמצעות כוח רוחני הקרוי מאנה, אבל לדברי בלוך, זו פשוט אבולוציה של אגדה שהתבססה על הפרקטיקה עצמה של הובלת הפסלים למקומם.

מואי עם גוף
עדיין חופרים