יש אנשים שטוענים שמבחינה סימבולית, המוח שלנו נראה כמו מבוך כי הוא מסובך לפתירה ומסועף בדרכי המחשבה. אחרים חושבים שהוא אגוז קשה לפיצוח ולכן דומה לאגוז מלך. המדע, כמובן, נוקט בגישה יותר הגיונית אבל עדיין מסתבך קצת להסביר: למה המוח שלנו מלא בקפלים משתפלים?
חניבעל לקטר, שים לב: קלפת המוח היא החלק החיצוני של המוח, שידוע גם בכינוי "חומר אפור", וזה החלק שמתרחב ומתקפל כבר בעודנו ברחם, מסבירה ליסה רונן מהמחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת קיימברידג'. ההתרחבות הזו, באופן עקרוני, גורמת ללחץ על הרקמות שמגיבות באמצעות קיפול.
אפשר לדמיין זאת למשל על ידי חתיכת גומי שמותחים ומותחים אותה, ואז משחררים. המרקם שלה לא יחזור להיות חלק אלא גלי. דוגמא נוספת היא לוחות טקטוניים של כדור הארץ, אשר מתנגשים זה בזה ויוצרים למעשה מעין קפל בפני הקרקע.
הקפלים הרבים הללו במוח מסייעים לבני אדם להכיל יותר נוירונים וכתוצאה מכך להגביר את היכולות הקוגניטיביות של המוח. זהו מאפיין ביולוגי שמשותף רק לבני אנוש, שכן מוחות של עכברים וחולדות לא מתרחבים כלל ברמה שיוצרת קפלים, מה שאומר שהם מכילים פני שטח חלקים לחלוטין.
ההשערה הגורפת היא שמוחות גדולים של יצורים גדולים הם אלה שנוטים להתקפל, אם כי תמיד יש יוצאי דופן כדוגמת פרת הים, שהיא יונק ענקי שיש לה מעט מאוד קפלים במוח. הסיבה היא שהקפלים לא תלויים רק בהתרחבות הקליפה אלא גם במבנה הפיזי שלה. אזורים דקים, למשל, נוטים להתקפל בקלות יותר מאשר אחרים, לפי רונן. "אנחנו נולדים עם מוח מקופל", היא אומרת, "אבל המפתח הוא להבין דווקא מה הדפוס של הקפלים". כי מתברר שלמרות שזה נראה אקראי, יש איזשהו קבוע מסוים שחוזר שוב ושוב בכל המוחות של בני אדם ומינים שונים, מה שמרמז על כך שיש לו משמעות.
רונן טוענת כי מדובר על פונקציה של, ובכן, פונקציונליות: "זה שיש לנו את שטח המוח הגדול ביותר לכשעצמו זה לא מספיק", היא אומרת, "זה קשור לפונקציות של הקלפה. לפילים למשל יש מוח הרבה יותר מקופל מלבני האדם, אם כי אנחנו בראש שרשרת המזון והם לא". במילים אחרות, הפונקציונליות של רקמת המוח שלנו היא הרבה יותר מתקדמת מאשר זו של פילים, למשל, למרות שהמוחות שלהם הרבה יותר מקומטים. הכפלים הללו שלנו עוזרים לנו לדחוס יותר "כוח עיבוד", אם תרצו, בשטח קטן יחסית.
אז הנה לכם, משהו שאף פעם לא שאלתם את עצמכם וקיבלתם כמובן מאליו, אבל שתמיד מרתק לדעת.