מספיק קשה לגדול על כדור הארץ, עם כל התרבויות השונות, סמלי הסטטוס והשינויים הטכנולוגיים, אבל מתברר שאם נרצה באמת לפרוץ את גבולות הפלנטה שלנו, ולחיות בחלל, ניאלץ להתמודד עם כמה בעיות פיזיות, שמגמדות את כל הצרות שיש לרובנו כיום.
אז איך ייראה ילד שיתפתח ברחם מחוץ לכדור הארץ ויגדל בחלל החיצון, ללא השפעות הכבידה וההגנה של כדור הארץ שעיצבו אותנו? קודם כל, לא יהיה פשוט כל כך להרות בחלל ואחר כך נצטרך להתמודד עם השפעות הקרינה, הבידוד, הצניחה במסת העצם, בסיכוי הגבוה לדמנציה (שיטיון) בגיל מוקדם ובעוד צרות שהאדם הפשוט לא מסוגל לדמיין כשהוא חושב איזה כיף יהיה לגור בבחללית כמו בסרטים.
רוצים עוד הרבה סיפורים מעניינים, משעשעים, מרגשים ומטורפים? תנו לייק בפייסבוק
כיום שוהים בחלל שישה בני אדם (לפחות זה הנתון הרשמי), וב-52 השנים האחרונות, מאז שיורי גגארין הקוסמונאוט הסובייטי חג סביב כדור הארץ באפריל 1961, יותר מ-500 בני אדם עזבו את כדור הארץ. אבל כולם, בלי יוצא מן הכלל, נולדו וגדלו על פני האדמה.
מסעות ארוכים בחלל הם יעד ריאליסטי, שהאנושות מכוונת אליו, אבל אף אחד לא מבטיח שעד שנצליח לשכלל את הטכנולוגיה כדי לבצע את זה, נצליח גם לשכלל את טכנולוגית הכבידה המלאכותית. וגם זה לא מבטיח השפעה דומה לזו שעל כדור הארץ.
בהנחה שנצליח לפתור את הבעיה המכנית הפשוטה של הנעת הזרעונים לביצית, בקצב שיאפשר הפרייה, מפני שחוש ההתמצאות שלנו תלוי בגרביטציה, כל תפיסת המרחב תשתנה בקרב תינוקות שייוולדו בחלל.
הנוזלים בגוף מתחלקים באופן שווה, וזה יכול ליצור לחץ על איברים שממוקמים גבוה יותר בגוף, כמו המוח. נפח הדם גדל, מה שמוביל ללב חלש יותר, ועמוד השדרה מתרחב. אסטרונאוטים שחזרו מהחלל גבהו בעד חמישה סנטימטרים, אז רק תארו איזו השפעה תהיה לילד שגופו מתפתח בתנאים הללו.
מסת העצמות תצנח ב-40-60 אחוזים, והשרירים לא יתחזקו בצורה נורמלית, מפני שלא צריך הרבה התנגדות כדי לנוע בחוסר כבידה - וזה רק קצה הקרחון. חשוב להבין שרוב המידע הזה נובע מספקולציה, ולא ממחקרים אמפיריים שבלתי ניתנים לביצוע על בני אדם בינתיים, אבל ניסויים שבוצעו על בעלי חיים, שנשלחו לחלל, מעידים כי המציאות מתיישרת עם הידע הרפואי הקיים. או במילים אחרות - לא מספיק שנגיע לחלל, נצטרך ללמוד מחדש איך לחיות שם.