כסף הניע תהליכים רבים במהלך ההיסטוריה וחקר החלל לא שונה מהבחינה הזו. מעבר לסקרנות האנושית והדחף למצוא אזורי מחייה נוספים, השמיים קוראים גם ליזמים אמיצים שמבינים כמה פוטנציאל יש באסטרואידים. (מקור)
אסטרואיד ממוצע בקוטר 200 מטרים יכול להכיל פלטינה בשווי מיליארד דולר ומתכות יקרות נוספות. בנוסף חלקם מכילים כמויות גדולות של מים קפואים, אותם ניתן לנצל כדלק בחלל. יש גושי סלע מוצקים ויש כאלה עשויים מסלעים רבים מקובצים הנעים יחד כך שכריית האסטרואידים הללו דורשת הרבה כושר המצאה ובעיקר משאבים וטכנולוגיה שצפויה להיות זמינה בעשורים הקרובים.
לפני שבכלל מתחילים במלאכת הכרייה המסוכנת יש להגיע לאסטרואיד בבטחה ולהישאר עליו. מאחר ואין להם כמעט מסה, הכבידה שרוב האסטרואידים מייצרים כמעט אפסית. חלקם אף נעים במהירות רבה ומסתובבים סביב צירם. הנחיתה יכולה להיות מאוד קשה.
מבחינת לוח הזמנים, נראה שהחמדנות והסקרנות) עומדות ביעדים. בשנת 2001 חללית של נאס"א נחתה לראשונה על אסטרואיד, בשנת 2010 גשוש יפני חזר לראשונה לכדור הארץ עם דגימות מאסטרואיד ובשנת 2025:נאס"א מתכננת להנחית אדם לראשונה על אסטרואיד. השאיפה היא שכריית אסטרואידים תהפוך לרווחית כבר בשנת 2050.
אז איך זה יתבצע? קשה לתאר איפה נהיה מבחינה טכנולוגית בעוד ארבעים שנה אבל המדענים כיום מדמיינים כמה מרכיבים בסיסיים שיכלול כל פרויקט כרייה על אסטרואיד. האתגר המרכזי לאחר הנחיתה יהיה להישאר על האסטרואיד חסר הכבידה.
האפשרויות שחשבו עליהן המדענים כוללות מערכת כבלים המעוגנת לאסטרואיד, תרמילי סילון שיאפשרו לכורים העתידניים לרחף כרצונם וצלצל חירום שיאפשר למי שנסחף להתחבר שוב לאסטרואיד ולמשוך את עצמו לפני השטח.
כריית פני השטח – רובוטים שינועו עצמאית על פני האסטרואיד יאספו סלעים רבים עשירים במתכות בעזרת מסרקי מתכת ממוגנטים ויעבירו אותם למתקן הסינון. מאחר והכול חסר משקל, אין צורך באנרגיה רבה להפעלת המכונות.
מאחר ואין צורך באנרגיה רבה להשפיע על האסטרואיד, קדיחה תתאפשר יחסית בקלות בעזרת שני רובוטים – רובוט אחד קטן מונחה לייזר המרסק את הקרקע וחופר לעומק, והשני מעליו אוסף את חומר הגלם שמרחף למעלה כתוצאה מהדחיפה של הרובוט החופר ומעביר אותו לסינון.
הסינון והפרדת החומרים יתבצעו באמצעות צינטריפוגות שימוקמו על האסטרואיד, כדי להימנע מהובלה של חומר חסר ערך. שיטות ההפרדה יהיו שונות בגלל חוסר המשקל.
חלליות בדרכן למשימה זקוקות לתדלוק כפול של דלק ושל אוויר לנשימה. לכן הפיתרון הוא תדלוק באמצעות אלקטרוליזה של מים שנאספו מאסטרואידים. על ידי פירוק המים החלליות ימלאו את מכל החמצן ואת מכל המימן במקביל.
ולבסוף יש גם בונוס – הצלת כדור הארץ. מערכת כרייה מפותחת והבנה טובה יותר של אסטרואידים יאפשרו לפתח מערכת יעילה שתתריע ותנטרל את האיום של פגיעת אסטרואיד בכדור הארץ.
