כשחושבים על זה לרגע, האדם הוא אחד היצורים הכי מפונקים על הפלנטה הזאת. כשקר מאוד, הוא צריך להתלבש, להסתתר בתוך מבנים מחוממים ולאכול יותר. כשחם מאוד, הקרינה מאיימת עליו והוא חייב למרוח קרם הגנה, להרכיב משקפי שמש ואם לא יהיו לו מים זמינים, הוא ימות מהתייבשות. אפרופו מים, הם חייבים להיות נקיים, לא נקיים בטירוף, אבל נקיים. כל זיהום יכול להרוג את האדם. במקומות גבוהים, רוב בני האדם מתקשים לחיות בגלל האוויר הדליל. מאותה הסיבה, רוב בני האדם לא יכולים להסתדר יותר מידי זמן מתחת למים (שיא העולם נשבר בשנת 2014, הוא עומד על 22 דקות ושייך לצוללן הדני סטיג סברינסן), וזה עוד לפני שנכנסנו למיקום של האדם בשרשרת המזון. נגלה לכם סוד: בטבע, בלי טכנולוגיה, הוא לא ממוקם מאוד גבוה.
במילים אחרות, לא קל להיות אדם בעולם הזה. מה לגבי בעלי חיים אחרים? ובכן, יש את דובוני המים החמודים, שעמידים בפני כל דבר בערך, וכבר דיווחנו עליהם בעבר, וישנם עוד מקרים בהם האבולוציה עבדה שעות נוספות ופעלה לטובתם השבוע אנחנו מביאים לכם את גיבורי העל של הטבע, אלו שמתמודדים עם התנאים הקיצוניים ביותר בעולם ובכל זאת, חיים טוב, אפילו טוב מאוד.
חיידקים בגייזר יילוסטון
עד שנות ה-60, האמונה הרווחת הייתה שאין חיים בסביבות עם טמפרטורות של מעל ל-55 מעלות צלסיוס. האדם וחולייתנים אחרים מסוגלים לחיות בטווח של 20 עד 45 מעלות צלסיוס, ישנם מספר צמחים וחרקים שמסוגלים להתקיים בטמפרטורות גבוהות יותר, אבל מעבר לזה, לא היה ידוע על יצורים שמסוגלים להתמודד עם טמפרטורות גבוהות יותר.
בשנת 1966, החוקר תומאס ברוק ועמיתיו גילו בפתחי הגייזרים בפארק הלאומי ילוסטון שבארצות הברית מושבות חיידקים, ממצא שהפך את הקערה על פיה. הגילוי של תומאס וחבריו הביא חוקרים בעולם כולו לתור אחר מעיינות תרמיים אחרים, ואכן בשנים שלאחר מכן, התופעה נתגלתה גם באיטליה, ניו זילנד, איסלנד, מזרח רוסיה, מרכז אפריקה ועוד. המחקרים גילו חיידקים חדשים שמסוגלים לחיות גם ב-70, 80 ואפילו 112 מעלות צלסיוס.
בין החיידקים החשובים ביותר שגילו שמסוגל לחיות בסביבות החמות הללו הוא הציאנובקטריה - חיידקים מהעתיקים ביותר על כדור הארץ שמאפשרים למעשה את הקיום של כל בעלי החיים שצורכים חמצן. אותם החיידקים הם בין היצורים הראשונים על הפלנטה שהיו מסוגלים לבצע תהליך של פוטוסינתזה - צריכת פחמן דו חמצני מהאוויר ופליטה של מולקולות חמצן, תוך שימוש באנרגיית אור. הגילוי הזה די מתקבל על הדעת מכיוון שהיצורים החיים הראשונים שהתבססו על כדור הארץ היו צריכים להתמודד עם תנאי קרינה וחום לא פשוטים. מכל מקום, חום לא הורג את כל החיידקים, במידה ומישהו בנה על זה.
צפרדע עם תקופת קיפאון
יש לא מעט יצורים שיודעים להתמודד עם קור, אבל לשרוד הקפאה? אחד היצורים המעניינים ביותר בהקשר הזה הוא צפרדע העץ. הצפרדע מעוררת עניין בקרב ביולוגים וחוקרים בעולם כולו בשל היכולת שלה לקפוא במהלך החורף ולחזור לחיים עם ההפשרה באביב. צפרדע העץ חיה ברצועה שמתחילה בצפון מזרח קנדה ומסתיימת באלסקה, היא ניזונה מחסרי חוליות ומצמחיה, וחיה בעיקר באזורים לחים.
היתרון האבולוציוני שלה מגיע בחורף, כשלא מעט בעלי חיים משקיעים אנרגיה בבניית מחסות מהקור והרוח (או פשוט מתים). צפרדע העץ פשוט עמידה לקור. במידה ופחות מ-60 אחוזים ממשקל הגוף שלה מכיל מים, היא תשרוד את ההקפאה ותחזור לחיים עם בוא האביב. האות לתחילת תהליך הקיפאון הוא מגע עם גבישי קרח שנוצרים עם תחילת החורף. אותו המגע מניע סדרה של תהליכים ביוכימיים שיכינו אותה לתקופת קיפאון חורפית שבמהלכה כל התהליכים הביולוגיים בגופה יושהו - הדופק שלה יפסק, היא לא תנשום ולא תחליף חומרים.
בחודשי החורף ניתן למצוא צפרדעים קפואות שכאלו שנראות כמו אבנים לכל דבר. באביב, הן "מפשירות", באורח פלא הלב שלהן מתחיל לפעום ובתוך עשר שעות, הן חוזרות לשדר עסקים כרגיל, כאילו לא קרה שום דבר.
נחשים - ללא מזון
חובבי בעלי חיים מאוד אוהבים לומר שחיית המחמד הנוחה ביותר לבית היא חתול. "הוא יודע לדאוג לעצמו ימים", "הוא לא תלותי כמו כלב" ו"לא צריך להוציא אותו לטיולים", הם רק חלק מהטיעונים שנשמע בהקשר הזה. בעלי החתולים יופתעו לשמוע כמה הרבה יותר קל לגדל נחש בבית, כי אפשר לשכוח לתת לו אוכל ולא יקרה להם כלום.
כמה עובדות על הנחש: התזונה שלו מתבססת על בשר. למעט מין אחד של נחש שחי באפריקה, אין נחשים שמסוגלים לעכל פירות וירקות. ובכל זאת, הם חיים דווקא אזורים צחיחים וחמים. איך הם מסתדרים בלי מזון במקומות שבהם יצורים חיים אחרים לא שורדים יותר מכמה ימים ברצף? התשובה היא במטבוליזם שלו. נחש שמוצא את עצמו בהיעדר מזון זמין, יכנס למשטר רעב שיכלול בעיקר האטה של המטבוליזם שלו - הוא ישקיע פחות אנרגיה ולכן גם ידרוש פחות מקורות אנרגיה.
הטריק הזה עובד לו לא רע בכלל והוא יכול לשרוד גם שנה בלי להכניס שום דבר לפה ובאופן הזה, נחשים שורדים בטבע שנים רבות, חלק מהמינים שורדים בין 20 ל-30 שנה. כמובן שכל זה בהנחה שלא טרפו אותם בדרך.
והנה סרטון של נחש שדווקא כן אוכל - אוכל תנין:
שורדים גם בים המוות
ים המלח ידוע מאז ומתמיד כים המוות. האקלים החם ששורר בו כל ימות השנה, השיטפונות ההרסניים, תרכובות הגופרית ויותר מכל, ריכוזי המלח המטורפים, הם אלו שהרחיקו מהאגם הזה כל ייצור חי.
ואז הגיעו המחקרים ומצאו שים המלח הוא בית גידול נוח למספר רב של חיידקים ואצות מסוגים שונים שבימים הטובים של הים אף שגשגו בו. אותם היצורים המכונים בקרב חלק מהחוקרים "אוהבי מלח", הם יצורים שהתחילו ליצור לעצמם סביבת חיים נוחה בסביבה המלחית על ידי התאמות שונות ובאמצעות חלבונים שונים שמנטרלים או מצמצמים את ההשפעה השלילית של המלח על התאים. התגלית שלהם הייתה בגדר מרעישה בחקר של ים המלח מחד ובחקר של מיקרואורגניזמים מאידך.
בשנים האחרונות, כל אותם היצורים הופכים להיות נדירים יותר ויותר. ים המלח מתייבש ומצטמצם יותר ויותר וריכוזי המלחים בו עולים לרמות שגם יצורים שאוהבים מלח לא מצליחים להסתדר איתם. יתכן שבעוד כמה שנים נגלה דור חדש של חיידקים שהצליח להתאים את עצמו גם לתנאים החדשים, או שאותו הים, יהפוך באמת להיות ים המוות, בחסות האדם.
המסע המטורף של האווז ההודי
אחד היצורים הכי מעוררי השראה בטבע הוא האווז ההודי. מדובר על פניו באווז די פשוט, כזה שעושה רעש, אוהב לתקוף ילדים קטנים ושיתקע כל פרוסת לחם עבשה שנזרוק לו לתוך האגם. ובכל זאת, מדובר בממזר לא קטן. האווז ההודי מחלק את חייו בין שני אזורים גאוגרפיים - האחד הוא דרום סין, מונגוליה ודרום רוסיה בהם הוא מבלה בחודשי הקיץ והשני הוא האזור של תת היבשת הודו שבו הוא מבלה את חודשי החורף. בין שני האזורים האלו חוצץ רכס הרי ההימליה שנפרש על פני שטח ענק ומתנשא לגובה שיא של 8,848 מטר מעל פני הים (ניחשתם נכון, זוהי פסגת האוורסט). חציה של הרכס הזה היא אתגר לא פשוט ובחלקים הגבוהים ביותר שלו, גם מסוקים לא יכולים לטוס בגלל הרוחות העזות.
אותם האווזים לא עושים הקפה של הרכס, הם חוצים אותו. גובה התעופה המקסימלי שלהם עומד על למעלה מ-6,500 מטר מעל לפני הים. מדובר בגובה תעופה שמהווה שיא בכל מחלקת העופות. יש רק עוד עוף אחד שמסוגל לטוס גבוה יותר, אבל לא לזמן ארוך במיוחד. האווז ההודי לעומת זאת, חוצה את ההימליה בגובה המטורף הזה תוך שבע שעות, בלי הפסקות ובלי חניות.
מדובר במשימה קשה במיוחד: בגובה הזה האוויר דליל מאוד, יש בו מעט מאוד חמצן, מנשבות בו רוחות עזות וקר בו בטירוף (רוב בעלי החיים מתים בקור כזה). למרות כל זה, האווזים עושים את החצייה של הרכס בזמן שיא של שבע שעות. כל יצור אחר בטבע שינסה להתמודד עם המשימה הזו, כולל האדם, ימות בדרך. איך הם עושים את זה? האווז ההודי הוא העוף עם הריאות הגדולות ביותר במחלקת העופות ביחס לגופו. בנוסף, להמוגלובין בדם שלהם יש יכולת קשירה טובה יותר לחמצן בהשוואה לבעלי חיים אחרים, כך שאת מולקולות החמצן המעטות הקיימות באזור בו הם עפים, הם מצליחים לקשור היטב בנוסף לכל זה, הלב שלהם מכיל יותר ורידים כליליים שמוליכים אליו דם מועשר בחמצן ביתר יעילות.