רבים בעולם כבר מכירים את תופעת זוהר הקוטב (או הזוהר הצפוני כפי שהיא מוכרת לרוב), אך מעטים מודעים לעדויות הביזאריות לפיהן אפשר גם לשמוע קולות נלווים אל האורות הצבעוניים. כבר למעלה מ-100 שנה שאנשים מדווחים על כך שהם מסוגלים לשמוע את הזוהר בקרבת הקוטב ולמרות זאת, לקח לקהילת המדע המון זמן להשתכנע שאכן מדובר בתופעה אמיתית.
העדויות הראשונות שהגיעו לקהילת המדע צצו להן אי-שם בתחילת המאה ה-20, בעיקר מפי תושבים שמתגוררים בקרבת הקוטב הצפוני. בשנות ה-30, עיתון ה-Shetland News דיווח על כמה עדויות בודדות בהן מקומיים באיי שטלנד, ששוכנים בין נורווגיה לאיי פארו, שמעו את האורות מפיקים קולות כמו "שני קרשים שמכים אחד בשני". מאוחר יותר, אפילו תושבים באזור חלקה הצפוני של קנדה אישרו את התיאורים הללו. אף על פי כן, קהילת המדע עדיין הטילה ספק לגבי כל הסיפור.
התפיסה המדעית הרווחת הייתה שהיות והאורות נצפים בגבהים של עשרות ק"מ מעל פני האדמה, גם אם הם אכן מפיקים צלילים אז לא ייתכן שאלו חזקים מספיק כדי להישמע על ידי אוזן אנושית בלתי מזוינת. כשזו הנחת היסוד, עם הזמן התופעה הלכה והתגבשה בתור מיתוס עממי לכל היותר. בינתיים, העדויות רק הלכו והצטברו.
בין העדויות הבולטות ביותר של קולות הזוהר הצפוני הגיעו מפי שניים מעוזריו של קארן סטורמר, אסטרופיזיקאי נורווגי וחוקר של זוהר הקוטב. בעדות אחת תואר כיצד הזוהר הפיק "שריקה חדה שעקבה אחר גלי האור שבשמיים". בשנייה תואר איך אפשר היה לשמוע קולות כמו "דשא שנשרף או תרסיס" בזמן הזוהר הצפוני. אף על פי שהעדויות הגיעו כביכול ממקורות מהימנים, הן עדיין לא סיפקו תשובה או אפילו רמזו מה עומד מאוחרי הצלילים המסתוריים. ואז קלרנס שאנט נכנס לתמונה.
שאנט, אסטרונום קנדי, גרס כי השדה המגנטי של כדור הארץ משתנה בזמן זוהר הקוטב וכתוצאה מכך, גורם לשינויים במטענים החשמליים באטמוספרה. לטענתו, השינויים הללו במטענים החשמליים משמיעים צלילי פיצוח (כמו חשמל סטטי) בקרבת פני האדמה. לדבריו של שאנט, התופעה הזו יכולה לקרות על עצים, בניינים, בגדים של אנשים ואפילו על המשקפיים שלהם.
הסברה של שאנט הפכה במרוצת הימים למקובלת בקהילת המדע של ימינו בכל הנוגע לצלילים שמופקים כביכול על ידי זוהר הקוטב. חוקרים מודרניים אמנם עדיין מתדיינים על המכניזם המדויק שמפיק את הצלילים, אך אי-אפשר יותר להתווכח עם העובדה שהעדויות נכונות ואפשר לשמוע את הזוהר מפעם לפעם. למרות זאת, אולי כדאי לכם לחכות לפני שאתם ממהרים לאזור הקוטב.
אם חשבתם לקפוץ רגע לשמוע את הזוהר הצפוני באיסלנד, אז כדאי שתדעו שמדובר בתופעה נדירה מאוד. למעשה, הסטטיסטיקה מצביעה על כך שהצלילים מופקים רק ב-5% מהמקרים – ולרוב באזורים הרריים עם מעט מאוד בניינים בסביבה. כנראה שעדיף לשמור את התענוג הזה לשכנים האמיתיים של הקוטב ולכל היותר, להתרפק על המופע הוויזואלי המרהיב.