בחברה המודרנית, זה כבר הפך להיות מובן ומקובל שאדם יגיד משפט כמו - "אני מרגיש שאני חי בגוף שאינו שלי". המרוויחים העיקריים הם תעשיית הניתוחים הפלסטיים והפסיכולוגים. אך יש אנשים שלא מדובר אצלם בשינוי מין, אלא בשינוי קצת אחר. הם משוכנעים שעצם העובדה שנולדו כבני אדם הינה בגדר טעות. נשמע תמוה? יש לא מעט כאלו ברחבי העולם. החלטנו לעשות לכם היכרות עם כמה אנשים שמתחברים לצד הפראי שלהם.
הכלב בומר
אכלתם פעם את האוכל של הכלב שלכם? ניסיתם לישון במלונה? כנראה שגם מצוקת הדיור ויוקר המחיה לא דרדרו אתכם לחוויות המפוקפקות האלו. מבחינת אזרח פנסילבניה בארצות הברית, מדובר בלא פחות ממותרות ופינוקים.
גארי מת'יו בן החמישים מתעקש על כך שלא היה אמור להיוולד אדם, אלא כלב. עד שעשה את השינוי הגדול, עבד כאיש טכנולוגיה, "חנון" לדבריו. בראיון עמו, סיפר שהיה מדובר בתהליך ארוך עד שהפך ממת'יו לכלב בומר.
כשהיה בן 11 צפה עם אביו בסרט "The Shaggy DA" שמספר את סיפורו של עורך דין שביום בהיר אחד הפך לכלב. הוא התאהב ברעיון, התחיל לשחק עם כלבים ולאמץ את אורח החיים שלהם. לאחר כמה שנים הוא החליט לשנות את שמו לבומר, בהשראת הסרט.
כיום הוא מסתובב עם תחפושת של כלב שהוא הכין מגזרי נייר, ישן בלילה במלונה ופעם בכמה זמן מפנק את עצמו במזון כלבים שאותו הוא נוהג לאכול מתוך קערה. המשיבון הקולי בטלפון שלו הוא קולות נביחה והוא מתקשר לא מעט באמצעות הידיים שלו, או כפי שהוא רואה אותן, הרגליים הקדמיות. כשהוא יוצא לרחוב, הוא נובח על מכוניות שחולפות ואוהב מאוד לשחק עם ילדים.
עם זאת, מת'יו משחק לא מעט על התפר שבין להיות אדם לבין להיות כלב. לפני כשנתיים עטר לבית המשפט בפנסילבניה בבקשה כי המדינה תכיר ברצון שלו לשנות את שמו ל"בומר הכלב". בית המשפט, שאשכרה דן בנושא, בחר לדחות את הבקשה שלו. הוא בתגובה, נבח והלך לנחם את עצמו בעצם.
החתולה פאו
כששואלים את פאו בת ה-28 משבדיה איך זה להיות חתול, היא תמיד רוצה לענות בשאלה - איך זה להיות אדם? פאו, כמו יתר כוכבי הכתבה הזו בטוחה שהיא נולדה בטעות כאישה. כמו שהיא אומרת, מייללת, האישיות שלה תואמת יותר דמות של חתול מאשר של אדם. כיום היא חיה עם עוד אישה שמתנהגת כמו אדם, אבל לפאו היא מתנהגת כמו לחתולה לכל דבר, בין השאר, היא מתכרבלת איתה ומלטפת אותה כמו חתולה.
פאו מרבה לבלות על הרצפה ולשחק במשחקים של חתולים, האכילה שלה מזכירה באופן מדהים אכילה של חתול וכדי לחזק את הזהות החתולית שלה, היא כמעט תמיד עונדת לראשה אזני חתול. בנוסף, פאו נוטה לתקשר באמצעות יללות וגרגורים שדומים באופן די מדויק לזה של חתול אמיתי ואיכשהו היא מצליחה לנהל שגרת יום של חתול, מה שלרובנו יכול להיראות די משעמם.
מבחינתה, הפנטזיה הגדולה ביותר היא שהאנשים שקרובים אליה יעברו ניתוח פלסטי כדי להיות דומים קצת יותר לחתולים. אנחנו מניחים שהיא תחלום על זה עוד זמן רב.
התחילו לצפו ב: 03:55
זוג הזאבים
אנשים שחולקים את האמונה שהם בעצם בעלי חיים מקיימים חיי קהילה משותפים. העובדה הזו מסבירה את הסיפור של בן וקימברלי מבריטניה, אחד הזוגות היותר ביזארים שתפגשו. השניים מאמינים שהם זאבים.
בן וקימברלי הכירו לפני 12 שנה, מתוכן הם נשואים 8 שנים. קימברלי מספרת שאחת הסיבות שבגללן היא נמשכה לבן הייתה כי היא הרגישה שגם לו יש נשמה של זאב. הוא מצידו, גילה את הנשמה הזאבית שלו, רק כשהוא הכיר אותה. כשפוגשים אותם פנים אל פנים, הם מתנהגים די כמו בני אדם, אולם, בפרטים הקטנים, נראה שהם סיגלו הרגלים של ההולכים על ארבע. כשהם רוצים להראות אהבה, לדוגמא, הם משפשפים את האף זה של זה האחד בשני. במיטה, הם מספרים, הם זאבים לכל דבר. כן, גם נשיכות נכללות בעסק.
הם מספרים שהצד הזאבי שלהם הוא אישיות בפני עצמה, עם מחשבות משלו ורגשות משלו. קימברלי קוראת לצד הזאבי שלה "לונה" ובן קורא לשלו "תרום". הם מחזיקים מספר כלבים בחווה המבודדת שבה הם מתגוררים. מעניין עד כמה הם מבינים שיש לבעלים שלהם צד קרוב במיוחד.
דאק פייס
קדחת הסלפי הביאה איתה מחלה נוספת - הדאק פייס. פרצוף שבנות ובנים נוהגים לעשות מול המצלמה כשהם מכווצים את השפתיים. מתכוונים לנשיקה, עושים ברווז.
מי שהלך עם הדאק פייס שלו ממש רחוק כשהשאיפה הסופית שלו - להיראות כמו ברווז, הוא ג'ניה בולוטוב בן ה-26 מרוסיה שעבר הליכי מתיחה רציניים בפנים שלו כדי להיראות כמו ברווזון, או בלעז פלטיפוס - בעל חיים יחודי שיונק ומטיל ביצים. הוא מתח את השפתיים ושם פירסינג ועשה כל מה שהוא היה יכול כדי לשוות לעצמו את המראה הרצוי.
מה גרם לו לעשות את זה? הוא מרגיש שמבפנים, יש לו נשמה של ברווז (בפעם הבאה שיגידו לכם שיש לכם נשמה של ברבור, תחשבו פעמיים).
הנמר סטפן
לא מעט אנשים ברחבי העולם כבר הוכיחו שנמר הוא לא חיה מאיימת כמו התדמית שנוצרה לה ושנמר יכול להיות מאוד ידידותי. עם זאת, יש מרחק מאוד גדול בין נמר לבין אדם. במקרה של סטפן, המרחק הגדול הזה, הוא הצרה שלו.
לפי מה שהוא מאמין, סטפן הוא בכלל נמר אפריקאי והוא מעדיף שיקראו לו שראוד. העיסוקים האהובים עליו הם ריצה, טיפוס על עצים וסלעים וציד בעלי חיים. מבחינתו זה טבעי, אינסטינקטיבי. הוא טוען שיש לו זיכרונות חזקים מהיותו נמר.
בראיון סטפן מספר שכשהוא נח על ענף של עץ, במוחו צף זכרון שבו הוא נח על סלע בסוואנה באפריקה ומביט את האופק כשהוא כולו בגוף של נמר. לדבריו, הוא ידע מה זה סוואנה הרבה לפני שסיפרו לו מה זה והרבה לפני שהוא ראה תמונות שצולמו בסוואנה. לרוע מזלו (תלוי מי מסתכל על זה), למרות הזיכרונות, הוא נולד אדם.
קצת על התופעה:
ליקנתרופיה קלינית היא מצב בפיסיכאטרי שבו אדם מפתח אמונה שלפיה הוא חיה שלכודה בגוף של אדם. אנשים שלקו בתסמונת מעידים על זיכרונות רחוקים מהימים שבהם היו בגוף של בעל חיים, זיכרונות מבתי גידול טבעיים ועוד. הסימפטומים יכולים לבוא לידי ביטוי באשליות, הזיות, שינוי באופן הדיבור והתקשורת עם האנשים וכן דפוסים שיכולים להזכיר סכיזופרניה.
המדע עדיין לא הצליח לתת הסבר מספק לתופעה הזו, לפחות לא כזה שמקשר אותה לסכיזופרניה, פיצול אישיות או דיכאון קליני. עם זאת, ישנן סברות שמציעות שמדובר בשינויים עצביים במוח האדם אשר מובילים לאמונה של האדם כי הוא חיה שכלואה בגוף אנושי.