מצד אחד, אנחנו מאוד רוצים להאמין בקיומן של בנות ובני ים, כי הם נחשבים יצורים קסומים ויפהפיים שמסוגלים כביכול לשיר באופן מהפנט, לשבות כל אחד ואחת בקסמן וכמובן, לנשום מתחת למים בלי צורך באוויר. זו לפחות גירסת הדיסני של התופעה, מצד שני יש כאלה שטוענים כי בני ים למעשה ניזונים מבשר של בני אדם, שזה פחות נחמד.

על כל מקרה, הוכחה חותכת לקיומם אין עדיין בנמצא, למרות עשרות סרטוני יוטיוב שנשבעים שהצליחו לצלם בנות ים שנפלטו בטעות אל החוף, כולל כמה שכביכול התרחשו אצלנו בקרית ים. הבעיה היא שרוב ה"עדויות" הללו הופרכו כמתיחות או טריקים של מצלמה ו-CGI, אבל מי שבאמת רוצה להאמין יכול ללכת למקורות אמינים יותר מההיסטוריה, כמו עדויות ורישומים מאת דמויות מפתח מן העבר, ואפילו הוכחות פיזיות לכך שבנות ובני הים אכן מתקיימים במצולות. ואנחנו יודעים שיש אנשים שחושבים שזה שטויות, אבל נזכיר לספקנים שיותר מ-95 אחוזים מהאוקיינוס עדיין לא נחקרו.

1. באימפריה הרומאית טענו שבני ים יכולים להטביע ספינות

במאה הראשונה לספירה יצא ספר בשם "היסטוריה טבעית", שנכתב על ידי רומאי בשם "פליני הזקן". הספר נחשב בזמנו לתנ"ך של הקהילה המדעית, ותאוריות רבות סבבו סביב ההוכחות המדעיות שנכתבו בו. בין היתר, פליני כתב כי יצורים שהם חצי אדם וחצי דג קיימים במציאות, והוא התייחס אליהם בשם "נריידס". "למרות שהחלק העליון בגוף שלהם דומה לזה של בני אדם, הם עדיין מכוסים בקשקשים". הוא טען כי מעולם לא ראה יצור כזה בעצמו, אבל אחד מקציני הצבא של הקיסר אוגוסטוס דיווח בכתב כי ראה באחד ממסעותיו ערימת גופות של בני ים מתים באחד מהחופים, ואפילו כתב כי אחד מהם עלה על סיפון הספינה שלו לילה אחד, והוא היה כבד עד כדי כך שאם הוא היה נשאר עליה למשך זמן ממושך, היא הייתה שוקעת.

A post shared by Alla Kartashova (@alkrt_) on

2כריסטופר קולומבוס טען שהם מכוערים

זו ככל הנראה העדות הכי חזקה לקיומן של בנות ים, כי כריסטופר קולומבוס הוא אישיות מוכרת וסימוכין מהימן, ולכן אין לו סיבה לשקר. קולומבוס כתב ביומן המסע שלו בשנת 1493 כי הבחין בבנות ים בחופי האיטי, כשהן "עולות מן המים". "אבל הן לא היו כל כך יפות כפי שאמרו שהן", המשיך, "והפנים שלהן היו מאוד גבריות". באופן מפתיע, העדות שלו לא נשמעת כל כך מופרכת, שכן ידוע שציירים ופסלים אירופאים נטו למשל לייפות את פניהם של בני מלוכה בפורטרטים, כך שלא מן הנמנע שהמיתוסים על בנות ים חוטאים באותו הדבר.

 3. מזכרות של ג'ני הניברס

וזו כנראה העדות הכי פיזית לכך שקיומן של בנות הים היה אמונה פופולרית רווחת: באמצע המאה ה-16 באנטוורפן שבבלגיה החלו מלחים ואנשי ים למכור לתיירים מה שהם טענו כגופות של בנות ים זעירות, אותן הם כינו "ג'ני הניברס". מקור השם, ככל הנראה, נובע מעיוות של הביטוי "היופי של אנטוורפן" בצרפתית, או "צעירה מאנטוורפן". אלה היו למעשה שלדים שיובשו, נחרטו ואז מולאו וקושטו, בסוג של תהליך חניטה עתיק. במשך מאות רבות נחשבו הג'ני הניברס להוכחות אמיתיות לכך שיצורי הים הקסומים קיימים, בעוד אחרים טענו כי מדובר ב"דגים של השטן", או לחילופין אויבים של השטן.

בני ים (צילום: ויקימדיה)
השלדים המיובשים | צילום: ויקימדיה

 4. תצפית על בת ים במשך שעות בווילס

לכל מי שטוען שמלחים נוטים לפתח מחלת ים ולדמיין דברים, הנה דווקא עדות מפי אנשים על החוף: ב-1603 זיהה איכר בשם תומס ריינולד בת ים על אחד הסלעים בעיירה פנדיין שבחופי ווילס, וקרא לאחרים לבוא ולראות. החבורה עמדה שם במשך כשלוש שעות ואפילו הספיקה לצייר את הייצור, אותו תיארו כ"דג מפלצתי שהופיע בדמותה של אישה מהמותניים ומעלה".

 5. מרמייד איז קאמינג

כאמור, לא כל התיאורים חיוביים: בכתב עת נורווגי מהמאה ה-13 נכתב כי בני ים הם מפלצות: "המפלצת גבוהה וגדולה, ועולה היישר מן המים", נכתב בטקסט, "יש לה כתפיים כמו של גבר אבל אין לה ידיים. אף אחד לא צפה בה מספיק מקרוב כדי לקבוע אם יש לה קשקשים על הגוף כמו לדגים, או עור כמו לבני אדם. כשהמפלצת הייתה מראה את עצמה, אנשים היו בטוחים שסופה מגיעה".

בני ים (צילום: ויקימדיה\Samuel Fallours)
הציור של פלורס | צילום: ויקימדיה\Samuel Fallours

 6. חטופה

במאה ה-18 כבר היו קיימות קולוניות אירופאיות באיים באוקיינוס ההודי ובדרום האוקיינוס השקט, והחלו לזרום משם דיווחים על צמחים ובעלי חיים שאף אחד לא שמע עליהם בעבר באירופה. אחד מהדיווחים הללו כלל התייחסות לבנות ים, כולל תמונה שאוירה על ידי צייר בשם סמואל פלורס ב-1718. פלורס טען כי הצליח לתפוס בת ים, לגרור אותה לביתו ולכלוא אותה בכלוב מלא מים, ואז צייר אותה מהתרשמות של פנים מול פנים. הוא דיווח כי היא צייצה כמו עכבר ולאחר ארבעה ימים מתה מרעב, כיוון שסירבה לאכול את מה שהציע לה.