לא חסרות תאוריות קונספירציה בעולם שטוענות שמותם של אנשים מפורסמים הוא מזויף והם עדיין בחיים, מאלביס פרסלי, דרך טופאק ועד קנדי. אלא שבניגוד לרוב הסלבריטאים הללו, שיש להניח שאנשים עדיין אוהבים ולכן מסרבים להרפות, ספק אם יש מישהו שרוצה להאמין שהיטלר עדיין נושם, או לפחות נשם במשך זמן ארוך לאחר המלחמה. יחד עם זאת, מדי פעם צצות ועולות השערות כאלו ואחרות על כך שהנאצי הגדול ביותר בעולם התהלך בינינו במשך תקופה ארוכה. חלקן נתמכות על ידי טענות שגופתו מעולם לא נמצאה, או שהוא היה נוהג להעסיק כפילים בעלי מבנה עצמות שונה.
אם נרשה לעצמנו לצלול שניה למחוזות האימה הללו, ונניח שהיטלר הצליח לזייף את מותו ולברוח מברלין, איך הוא היה עושה את זה, ולאן הוא היה בורח? הנה כמה השערות.
עדותו של הטייס
חוקרים טוענים שהיטלר בנה מערכת של תעלות סודיות מתחת לברלין, אשר היו מחוברות לבונקר שלו. לפי התאוריה הזו, היטלר השתמש באחת התעלות הללו כדי להימלט מהבונקר, לעלות ארצה בתחנת הרכבת שידועה כיום כ-Luftbrucke, ומשם להמשיך למטוס שחיכה לו. מפיקים שצילמו בזמנו סדרה תיעודית על היטלר חשפו לא רק שאריות של מבני תעלות, אלא גם "פעילות חשודה" באזור שדה התעופה טמלהוף ב-21 באפריל 1945 – יום לפני שהיטלר נצפה לאחרונה ביום הולדתו.
חיזוקים לתאוריה הזו אפשר למצוא על ידי קפטן פיטר בומגרט, שטוען שהוא הטייס שהבריח את היטלר מגרמניה לדנמרק. בומגרט, שעבד לשעבר בחברת התעופה הגרמנית לופטוואף, נשפט ונכלא ל-5 שנים עקב חברותו בארגון ה-S.S, ובמהלך המשפט טען כי הטיס את היטלר, אשתו אווה בראון וכמה בכירים במפלגה הנאצית לעיירה דנית בשם טונדר במאי 1945.
לטענתו של קפטן בומגרט, לאחר שהגיעו לשם בבטחה, לחץ היטלר את ידו והעביר לו בלחיצת יד צ'ק בסך 20 אלף מארק. בומגרט טוען כי צווה לחזור לגרמניה ולכן לא ידע לאן המשיך היטלר משם, אבל לפי השמועות הוא עלה על צוללת לכיוון דרום אמריקה. אלא שמבדקים פסיכולוגיים והערכות שעבר גרמו לרבים להכריז עליו כלא שפוי, ולכן עדותו לא התקבלה.
התמיכה מדרום אמריקה
תאוריה אחרת גורסת כי היטלר דווקא טס מדנמרק ישר לספרד, שם הציע לו הדיקטטור השליט פרנסיסקו פרנקו מעבר בטוח לג'יברלטר, ומשם המשיך לאיים הקנריים. עדויות שתומכות בכך טוענות כי בקנריים נמצא מצבור גדול של דלק ומצרכים בדיוק באותה התקופה. משם היטלר ואווה בראון אכן עלו על אחת הצוללות, ואילו הבכירים הנאציים האחרים התפצלו בין שתיים אחרות. במסגרת מזימה מתוחכמת של הגרמנים, שתי צוללות נוספות נשלחו לכיוון ניו יורק, תחת הפצת מידע כוזב שהן מכילות טילים ומתכוננות למתקפה על ארה"ב – זאת כדי שבעלות הברית יתמקדו בהן ולא ישימו לב לשלוש האחרות שפנו לעבר דרום אמריקה.
היעד הבא של היטלר, לפי השמועות, היה חבל פטגוניה שבין ארגנטינה לצ'ילה. באותה התקופה איכלסו את האזור מהגרים גרמנים, שהמשיכו להאמין בנאציזם גם לאחר נפילת הרייך, ובתי הספר באזור אפילו המשיכו ללמד את תורתו של היטלר. מחקרים הראו כי באמצע שנות ה-40 של המאה הקודמת, רוב האזור היה סגור במתחמים שהזכירו כת של ממש, והיו בו חופים עם מים עמוקים מספיק בשביל לתמוך בעגינה של צוללת.
עדות לכך ניתן למצוא בלילה שבו היטלר הגיע כביכול לאדמת דרום אמריקה, ה-27 ביולי 1945, כאשר משטרת נקוצ'אה קיבלה מספר דיווחים על פעילות חשודה בקו החוף – פנסי אור ואיתותים חוזרים ונשנים. כוח משטרה קטן עצר אדם גרמני שהשתמש לפי החשד בקוד מורס כדי לאותת לכלי שיט בלתי מזוהה במים. לאחר לילה שלם של חקירה הוא הודה כי הוא סייע לצוללת גרמנית שביקשה לפרוק מטען בחוף. כוחות שנשלחו לאזור מצאו עדויות לכך שאכן נערכה שם פריקת טעינה כלשהיא. חלק מהם מצאו שהעקבות מובילות לחווה מבודדת, שם חיכו להם ארבעה חיילים גרמנים עם תתי מקלע. המשטרה עצרה את החיילים אך שעתיים לאחר מכן קיבלו השוטרים בשטח הוראה לשחרר את החיילים לחופשי.
הטענות אפילו גורסות ששליט ארגנטינה דאז, חואן פרון, ואשתו לעתיד אוויטה, שיחקו תפקיד מרכזי בהתיישבותו של היטלר באזור. פרון היה תומך ידוע של האידאולוגיה הנאצית, ויחד אם ארוסתו אישר לפליטים נאצים למצוא מחסה במדינתו. בתמורה לכך, כך טוענים, קיבלה אוויטה תכשיטים, אוצרות, ורכוש גנוב ממשפחות יהודיות שנרצחו במחנות ההשמדה. הפרונים היו חברים טובים של היטלר ונפגשו איתו מספר פעמים לפני סיום המלחמה, מה שאולי מסביר את הוראת השחרור הבלתי מוסברת של החיילים הגרמניים בנקוצ'אה.
המסמכים והמודיעין שטוענים אחרת
עוד עדויות לכך שהיטלר לא מצא את מותו בבונקר המפורסם ניתן למצוא במסמכי FBI סודיים מתקופת תום המלחמה, שנחשפו לציבור בשנים האחרונות, ובהם נכתב כי חלק מסוכני השטח חקרו ברצינות את האופציה שהיטלר אכן נמלט מברלין.
עיתונים רבים באותה התקופה השתמשו במסמכים הללו כדי לדווח על כך שהוא הגיע בשלום לארגנטינה. היסטוריונים טוענים כי הדיווחים הללו נחשדו בתור פייק ניוז מאת המשטר הסובייטי, שביקש כבר אז להשפיע על מה שמתרחש בארה"ב מבפנים.
תאוריה נוספת טוענת כי מרטין בורמן, אחד מהנאצים הבכירים ביותר שהיה יד ימינו של היטלר, סייע להיטלר עם תוכנית הבריחה המפורטת הזו, ואף הגיע לפטגוניה לאחר שהיטלר התיישב שם. הוא הסתמך על אנשי קשר בוותיקן כדי להגיע לאיטליה, ומשם עזב את אירופה. לאחר שבריאותו של היטלר החלה להתדרדר, בורמן, לפי הדיווחים, נטש אותו והפך לאיש עסקים פרטי, אך עד היום איש לא יודע מה עלה בגורלו, והוא נחשב בחזקת נעדר (למרות טענות כי גופתו זוהתה ב-1972, ולחלופין שהוא חי באושר ועושר עמוק לתוך שנות ה-80).
העדויות המשלימות של המארחת והרופא
יש גם כאלו שטוענים כי ראו את היטלר בעצמם לאורך השנים, בעיקר בדרום אמריקה ובארגנטינה. קטלינה גומרו היא אחת מהן.
בקיץ 1945 הייתה בת 12 וחיה עם משפחה גרמנית בשם אייכהורן, שהיו תומכי היטלר ידועים. שנים לאחר מכן היא סיפרה כי היא זוכרת שאדם שהה איתם בבית למשך ארבעה ימים, היא זיהתה אותו כהיטלר וגם קיבלה אישור לכך מאם המשפחה. היא אפילו זכרה את הקול שלו מכיוון שהייתה מהופנטת מנוכחותו. גומרו טוענת כי היטלר היה מטלפן לבית המשפחה באופן קבוע, עד שנת 1962. נגר נוסף בשם הרנן אנסין טוען כי חזה בפגישות של היטלר עם אחד מתומכיו בתחילת שנות ה-50. היטלר, לפי הדיווחים, גילח אז את שפמו ושיערו האפיר באופן ניכר. אנסין אפילו ציין שהוא נראה חולה ובמצוקה.
בספר "Grey Wolf" טוענים המחברים סיימון דנסטן וג'ררד וויליאמס כי היטלר חי בארגנטינה עד לשנות השבעים לחייו, ואז מת במיטתו בפברואר 1962. אווה נטשה אותו מזמן, וכך גם כל עוזריו הנאציים. הספר מתבסס על מסמכים מאת דוקטור אוטו להמן, הרופא שלפי התאוריה טיפל בהיטלר בחודשים האחרונים לחייו. לפי המסמכים, בריאותו של היטלר החלה להתדרדר בשבועות הראשונים של 1962, כאשר הוא נאנח, גנח ובכה מכאב וייאוש.
אם התיאוריה שהיטלר לא התאבד אכן תתברר כאמת, אז ההערכה היא שהוא ככל הנראה סבל משבץ ב-12 בפברואר 1962 ומת יום לאחר מכן, לאחר שנפל לתרדמת.