האסירים הועסקו בעבודות פרך שעות רבות. הם עבדו בשטח של מחנה אושוויץ שהשתרע בין שתי הגדרות ההיקפיות. תאי הגזים היו מרוחקים משם, אבל סירחון המוות היה תלוי באוויר בכל זאת.
ב-7 באפריל 1944, בשעות אחר הצהריים המוקדמות, החלו שניים מן האסירים - רודולף ורבה ואלפרד וצלר - לעקוב בחשאי אחר השומרים האכזריים שלהם. שני האסירים היו עצבניים מאוד, ולא בכדי. הם תכננו להעמיד את עצמם בסכנה הגדולה ביותר האפשרית.
סמוך לשעה שתיים אחר הצהריים הבחינו שני האסירים שהשומרים הפנו אליהם את גבם. זה היה הרגע שחיכו לו. כהרף עין פתחו שניהם בריצה מהירה אל ערימת בולי עץ סמוכה. באמצע הערימה היה חלל ריק שהספיק בדיוק לשני גברים להסתתר בו. משנכנסו פנימה מיהרו חבריהם והסתירו את הפתח בקורות עץ.
ורבה ווצלר כבר היו אסירים באושוויץ כמעט שנתיים. הם חוו על בשרם את אכזריותם של השומרים באחד ממחנות ההשמדה הנוראים ביותר שהקים המשטר הנאצי.
ורבה, יהודי מסלובקיה, נעצר בידי הנאצים כשניסה לברוח ממולדתו. הוא נשלח לאושוויץ, ותפקידו הראשון היה לחפור ולהוציא מקברן גופות שמפקדי המחנה רצו לשרוף. הוא הצליח לעבור לאחד ממחסני המחנה, שנודע בפני האסירים בכינוי "קנדה". כאן אוחסנו בגדים, מזון ותרופות. ורבה החל לגנוב אספקה, וכך הצליח לשמור על בריאות סבירה.
בינואר 1943 הועבר ורבה אל מחנה סמוך, אושוויץ בירקנאו. בעת שהותו שם ספר בקפידה את האסירים שהובאו אל המחנה ורשם את חפציהם של המומתים בגז. כך עלה בידו לחשב את מספר הנרצחים.
באביב 1944 העריך ורבה ש-1,750,000 יהודים כבר הושמדו. ורבה הבחין שרוב היהודים שהגיעו למחנה הביאו איתם את חפציהם, ומכאן שהם האמינו באמת ובתמים לבדיה שסיפרו להם הנאצים, שעומדים ליישב אותם מחדש. הוא הבין שחשוב להזהיר את יהודי אירופה כי הסיפורים על יישוב מחדש אינם אלא שקר - כולם, בלי יוצא מהכלל, נשלחים למחנות מוות.
ורבה ווצלר ידעו שיבחינו בהיעדרם במסדר הערב. הם ידעו גם שהאס-אס יפתח בחיפוש יסודי שיימשך לפחות שלושה ימים. לכן החליטו להישאר במחבואם שבערמת העצים, בין שתי הגדרות ההיקפיות, יותר משבעים ושתיים שעות לפני שיימלטו אל החופש.
תוכניתם פעלה היטב. ב-10 באפריל, בלילה הרביעי שלהם במחבוא, הם יצאו ממנו, חתכו את הגדר החיצונית וברחו. הם לבשו בגדים הולנדיים שנגנבו ממחסן הסחורות, ופנו היישר אל גבול פולין-סלובקיה, כמאה ושלושים קילומטרים מדרום לאושוויץ.
אחרי שבועיים של מנוסה הגיעו אל העיר צ'דצה בסלובקיה ופגשו שם את יושב ראש המועצה היהודית במחתרת, הדוקטור אוסקר נוימן. נוימן עודד אותם לכתוב דוח מפורט על כל מה שראו וחוו, והם עשו זאת. "דוח ורבה-וצלר" תיאר בדקדקנות את אושוויץ, את תנאי המגורים של האסירים ואת הדרך שנבחרו לעבודה. הוא גם סיפר מידע מפורט על הוצאות להורג בירי ועל המתות בגז של אסירים.
עד מהרה הופץ הדוח בהונגריה, וזמן קצר לאחר מכן, באמצע יוני 1944, הוא הגיע לידי המודיעין האמריקני והתפרסם. חלקים ממנו שודרו ב"שירות העולמי" של הבי-בי-סי.
הדוח זעזע את מנהיגי בעלות הברית. הם פנו אל מיקלוש הורטי, העוצר של הונגריה, דרשו לעצור את שילוחם של יהודי הונגריה לאושוויץ והתרו בו שאם לא יעשה כן תוטל עליו אחריות אישית לרציחות, שכבר גבו את חייהם של 437,000 יהודים הונגרים.
הורטי היה שבוי בברית לא נוחה עם היטלר והיה עליו לחשב את צעדיו בזהירות, אבל הוא הורה בכל זאת להפסיק מיד את השילוחים. החדשות האלה ניחמו במקצת את רודולף ורבה ואלפרד וצלר. הם סיכנו הכל כשברחו מאושוויץ, והיו מוצאים להורג מיד אילו נתפסו. בזכות בריחתם הנועזת ניצלו עשרות אלפים מיהודי בודפשט ממוות בטוח.
פרק מתוך הספר "הערות שוליים מרתקות מן ההיסטוריה" מאת ג'יילס מילטון, הוצאת "כתר"
לרכישת הספר לחצו כאן