בתחילת החודש נפתח אחד ממשפטי הרצח המסעירים ביותר בהיסטוריה של הוליווד. הדיונים המשפטיים החלו ביום שישי שעבר כאשר עו"ד טנאז מוקאיף, סגנית התובע הכללי של מחוז לוס אנג'לס, טענה שהשתלשלות האירועים בתיק החקירה נשמעים כמו עלילה של סרט אימה - דבר אירוני לומר על במאי שרצח.

"זהו סיפור על פשע מזוויע וסדיסטי", אמרה עו"ד מוקאיף, "סיפור על פושע מחושב וקר רוח, על רצח ועינויים איומים" - היא הצביעה על המואשם: בלייק לייבל. לייבל, במאי קולנוע וסופר אימה, הוא מיליונר בן 35, בנו של יזם נדל"ן מצליח מקנדה וספורטאי אולימפי לשעבר. ילד שנולד עם כפית של כסף בפה ואינסוף הזדמנויות להצליח. בשנת 2010, הוא הוציא לאור את הרומן הגרפי Syndrome, אשר מגולל את סיפורו המעוות של נוירופתולוג שאיבד את שפיותו. שש שנים מאוחר יותר הוא מואשם ברצח של חברתו דאז, יאנה קסיאן. וכולם יודעים - הרצח הסאדיסטי נעשה בהשראת הספר אותו כתב.

"רצח בהשראת הספר"

כאשר השוטרים פרצו לביתם של בני הזוג, הם מצאו את גופתה של קסיאן, דוגמנית ממוצא אוקראיני, שרועה על מיטה ללא רוח חיים. מכוסה בשמיכה עם ציורים של מיקי מאוס. על פי הדיווחים של אתר החדשות Vice, היא ילדה את בתה, דיאנה, רק שלושה שבועות קודם לכן. סמל וויליאם קוטר, אחד השוטרים הראשונים בזירת הרצח, העיד כי קסיאן נמצאה ערומה. גופתה הושחתה באורח קשה. "האוזן הימנית שלה נקטעה וחתכו לה את הגבות", הוא סיפר בבית המשפט. "חדר השינה היה מגואל בדם. היה דם על המזרון, על הווילונות, על השידה ועל המנורה".

חוקרי מז"פ שהגיעו לזירת הרצח אמרו שהם מעולם לא נתקלו במראות קשים כאלו. חקירת הרצח העלתה כי קסיאן עדיין הייתה בחיים בזמן שהרוצח עינה אותה למוות. ג'ונתן לוקאס, מומחה לרפואה משפטית במשטרת לוס אנג'לס, טען שממצאי הנתיחה לאחר המוות העידו על כך שלבה פעם בזמן העינויים הקשים שהיא עברה. "הגופה נמצאה ללא שאריות של דם וללא הקרקפת", העיד לוקאס, "היה מחסור מוחלט של רקמות. הסתכלנו היישר על הגולגולת. פעם אחרונה שמעשה כזה בוצע בארה"ב היה לפני כמעט 20 שנים". כמו כן, הוא סיפר שנמצאו סדרה של חתכים לאורך הגפיים של קורבן הרצח, אשר מעידים על ניסיונות התנגדות מצידה של קסיאן.

אמה של קסיאן, אולגה, ישבה גם היא באולם הדיונים. לבושה בשחור ומוקפת במקורביה, היא הקשיבה לכל התיאורים המבחילים ומעוררי האימה של רצח בתה. בשלב מסוים, עו"ד מוקאיף הציגה את התמונות מזירת הרצח בפני חבר המושבעים. סקוט ג'ונסון, כתב ה-Hollywood Reporter אשר נכח בדיון הראשוני, סיפר שאולגה פלטה יבבה שוברת לב למראה הדימויים המזוויעים שבתמונות וקברה את פניה בידיה. אמה של קסיאן הייתה זו שהזעיקה את המשטרה לביתו של לייבל, לאחר ניסיונות כושלים להיכנס פנימה ולברר את שלומה של בתה.

"הראיות אשר יוצגו במשפט יוכיחו לכם שלא מדובר ברצח רגיל, אלא באקט אלים וארכני. העובדות שאני אציג לכם יראו לכם שיאנה, חברתו של לייבל, האם של בתו, קורבן הרצח, סבלה ממוות אכזרי", טענה עו"ד מוקאיף במהלך הדיון. "הוא השחית את גופה, קרקף אותה. כל זה בזמן שהיא הייתה בחיים". בשלב מסוים, התובעת שלפה ספר ובו נראה דימוי של תינוק שמוחו חשוף לעיני כל – עותק של הרומן הגרפי אשר נכתב על ידי הנאשם.

"הרצח בוצע בהשראת הספר הזה, Syndrome", אמרה עו"ד מוקאיף. "הוא יצא לאור לפני 6 שנים והוא מתאר את השתלשלות הרצח המזוויע של יאנה באופן מדויק". התובעת סיפרה לחבר המושבעים כי לייבל הגה את הרעיון של ניקוז הדם של הקורבן בזמן כתיבת הרומן הגרפי. מאוחר יותר, הוא יישם את הקונספט על אם בתו.

התובעת הציגה לאורך הדיון הראשוני מספר נקודות דמיון בין יצירתו הספרותית של לייבל והרצח המזוויע של קסיאן. בשנת 2008, במהלך ריאיון בכנס Comic Con בסן דייגו, טען לייבל כי "עלילת הרומן עוסקת בתהיות לגבי מה יכול לגרום לאדם נורמטיבי לבצע מעשים אלימים" – ולכן כולם שואלים את אותה השאלה המתבקשת: מה גרם לו לבצע את הרצח הנוראי הזה שאיש לא צפה?

היה מפחיד להיות בסביבתו

מקורביו של לייבל מתארים אדם שמצבו הנפשי התדרדר מאז 2011, לאחר שאמו נפטרה מסרטן. אחד מחבריו הקרובים של הבמאי סיפר שהוא נהג לקבל התקפי זעם חסרי מעצורים ומאוחר יותר להתנצל על התנהגותו. באותה תקופה, הוא ירש סכום כסף גדול מאמו. לפי ההערכות, שווי ההון עמד על כ-12 מיליון דולר, אשר מורכב מכסף נזיל, אחוזות ומניות בבורסה. לפתע הוא הפך לאדם בעל הון עצמי משמעותי, אבל הוא היה לא מאוזן מבחינה נפשית – מה שהוביל אותו לסבול מפארנויות והתמכרות להימורים.

באמצע 2016, קסיאן התוודתה בפני אמה שלייבל נהג לצרוך סמים לעיתים תכופות. ממריחואנה ועד סמי הזיה שונים. עוד בתקופת ההיריון, היא נהגה להתוודות שחייה עם לייבל רחוקים מלהיות אידיאליים, אבל חייה עדיין היו טובים יותר מאלו שהיו לה בקייב. ב-3 במאי באותה שנה, קסיאן ילדה את דיאנה ובנקודה ההיא מצבו הנפשי של בעלה התדרדר משמעותית.

ג'ייק פינקל, עו"ד שמייצג את בני משפחתה של קסיאן, מספר שלייבל איבד את שפיותו כמעט לחלוטין. לטענתו, הוא נהג לסגור את חלונות ביתו, להגיף את התריסים ולהפעיל את המזגן על עוצמת הקור הנמוכה ביותר – אפילו בחדרה של התינוקת. "בני הזוג לא הפסיקו לריב. בכל פעם שיאנה התלוננה, הוא גרש אותה לביתה של אולגה", סיפר עו"ד פינקל, "היא ישנה שם לילה אחד או שניים ואז חזרה הביתה, רק כדי לריב שוב. היה מפחיד להיות בסביבתו". ב-26 למאי, בשעת לילה מאוחרת, מעצבת שיער מקומית ראתה בני זוג רבים בסמוך לשדרות סאנסט בהוליווד. אישה נאה, שחורת שיער עם מבטא מזרח אירופאי וגבר עם שיער מתולתל וכובע. בשלב מסוים, היא התרחקה ממנו. "בייבי", הוא קרא לה, "בייבי בואי הנה!". היא לא באה. מאוחר יותר, התברר למעצבת השיער שהאישה הייתה קסיאן – ושהיא הייתה האדם האחרון שראה אותה בחיים.

לייבל נתפס על ידי השוטרים בחדר השינה בה נמצאה גופתה של קסיאן. הוא עמד מטרים ספורים ממנה, דומם. רוברט מרטין דייל, הבלש שהיה אחראי על הפשיטה המשטרתית על הבית, סיפר שזירת הרצח הייתה אלימה יותר מכל דבר שהוא ראה מימיו. אף על פי כן, הוא אמר שדבר אחד כן היה מוכר לו בחדר, המבט על פניו של לייבל. "ראיתי פרצופים כאלו בעבר", הוא סיפר, "זה היה מבט שמעיד על כך שלא היה אכפת לו, לא ממה שהוא עשה ולא מזה שחברתו מתה. הוא היה נראה כמו סוציופט, כמו אדם שלא הייתה לו טיפת חרטה על מעשיו".

לייבל אושפז מיד אחרי הפשיטה במחלקה הסגורה במתקן הכליאה ע"ש מגדלי התאומים, המוסד הפסיכיאטרי הגדול ביותר בארה"ב. יממה מאוחר יותר, הוא הואשם בסדרה של סעיפים פליליים, כולל: רצח מדרגה ראשונה, חבלה בנסיבות מחמירות ועינויים. מאז ועד היום, הוא היה מאושפז בקומה העליונה של המוסד, זו ששמורה לאנשים המסוכנים ביותר – תחת שמירה קפדנית, שמא הוא ינסה להתאבד לפני המשפט.

הידיעה על מעשיו האיומים של לייבל הכו גלים בסביבתו האישית. רבים מחבריו בארה"ב וקנדה תמיד הרגישו שהוא אדם מעט אקסצנטרי, מעטים אף חשדו שהוא מתמודד עם הפרעה דו-קוטבית. אף על פי כן, אף אחד לא שיער בדעתו שהוא מסוגל לתכנן או לבצע רצח מזעזע כל כך. חבר ותיק מקנדה הגדיר אותו בתור אדם מקסים בצעירותו, אבל אחרי שהוא שמע על הדברים שהוא עשה – הוא לא יכל להתכחש לתחושה שהכתובת תמיד הייתה על הקיר. "בעבר, חשבתי שהוא בן אדם אמפתי", סיפר אותו חבר בריאיון לכתב ה-Hollywood Reporter, "אבל ככל כשאני ממש מעמיק בדפוסי ההתנהגות שלו, אני חושב שהשפיות שלו תמיד הייתה מעורערת. לא הייתי אומר שהוא משוגע, אבל ללא ספק רדוף".

בנובמבר האחרון, נערך דיון טרום-משפטי על תיק הרצח. עדי ראייה שנכחו במקום סיפרו שאחרי כמעט שנתיים במוסד הפסיכיאטרי, בקושי ניתן היה לזהות את לייבל. הוא עלה במשקל, עורו החוויר, שערו ארך משמעותית וקרחת נחשפה בראשו. ג'רמי טנסר, אחד החברים היחידים שנשארו איתו בקשר, סיפר שעיניו נראו שקועות וריקניות. במהלך הדיון, השופט שאל את לייבל אם הוא מסכים לדחות את תחילת המשפט על מנת שניתן יהיה להסדיר כמה הליכים בירוקרטיים. "לא", הוא ענה בקרירות, "איני רוצה להמתין יותר". השופט דחה את המשפט בכל זאת. עם סיומו של הדיון, טנסר סיפר שהוא פנה אל צוות ההגנה של חברו בבקשה להיפגש איתו, אך הוא נדחה. "אמרו לי שהוא לא רצה לראות אותי", הוא סיפר, "אני מבין אותו לחלוטין, הוא מתמודד עם הרבה דברים עכשיו".

נכון לעכשיו, אף אחד לא הצליח להבין עדיין לקבל תשובה ברור ה מלייבל באשר לסיבה שבגללה החליט לרצוח את אשתו. אבל מה שמטריד את כולם עוד יותר היא גם השאלה מדוע הוא הרגיש צורך לגרום לה לסבול בעינויים הכי קשים שיכול היה להעלות על דעתו. האם כל הזמן הזה הספר היה מבוסס על דמותו ונפשו הפנימית, או שמא הספר השפיע עליו עד כדי כך שבעקבותיו הוא החל להזדהות עם הגיבור שיצר?

המקרה הזה מזכיר לרבים בהוליווד את ההשוואה המתבקשת לעלילת הסרט "הניצוץ" ואפשר להבין למה. גיבור הסרט, ג'ק ניקולסון, מגלם סופר שעובר עם משפחתו למלון עליו הוא נשלח להשגיח בזמן שהוא אינו פעיל בתקופת החורף. לאורך התקופה הזו הוא מאבד בהדרגה את שפיותו עד שהוא הופך לאיום הכי גדול על אשתו והילד שלו. וכמה שבהוליווד אוהבים סרטים, הם יותר אוהבים שהמציאות עולה על כל תסריט. מקרה הרצח של יאנה קסיאן כל כך קשה לעיכול, עד שכולם בהוליווד חושבים אותו דבר - מהחומרים האלה עוד יכינו סרט אימה שובר קופות. כלומר, התסריט הלא מעובד בעצם כבר נכתב על ידי הרוצח.

אם לשים את הציניות של הוליווד בצד, רבים בסביבתו מוטרדים מחוסר הידיעה. אף אחד לא יודע מה גרם לכל זה, איש לא מבין את מוחו של לייבל, הקרובים לו לא יודעים כיצד הפך מאזרח שומר חוק לרוצח מהסוג הכי מפחיד ונתעב - ונראה כי גם אם הוא יודע את התשובות למידע שכולם רוצים להשיג, הוא נחוש לשמור הכל לעצמו.