2 בפברואר. 1925. תושבי העיר נום (Nome) באלסקה מתעוררים למראה נס משמים כשמזחלת הכלבים של גאנר קאסן מגיעה עם המשלוח של 30 אמפולות סרום נגד דיפתריה, אשר נועדו להילחם בהתפרצות המחלה באזור. הגעתו אל העיר מסכמת את המקטע האחרון של מירוץ שליחים, תרתי משמע, של נהגי מזחלות כלבים מקומיים. קאסן, וכלבו המוביל והנאמן בָּאלטוֹ, נחשבו במשך שנים בתור הגיבורים הגדולים של מה שהוגדר כ"המירוץ הגדול של מרסי". למעשה, בעקבות פועלם ההירואי, רשויות ניו יורק אפילו בנו פסל של הכלב באלטו בסנטרל פארק במנהטן. למרות זאת, במרוצת השנים התברר הסיפור האמיתי מאחורי המשלוח הגורלי – ונחשף מי הם הגיבורים האמיתיים של נום שמעולם לא זכו לתהילה.

ליאונרד סֵפּלַה הוא נצר לשושלת מכובדת של מרביעי כלבים אירופאים. נולד בשנת 1877 בכפר ג'ונוסואנדו, אשר באזור לפלנד השוודי, הוא גדל עם אביו הקשוח ולמד ממנו את סודות המקצוע של נהגי מזחלות הכלבים. בשלב מסוים, כאשר משפחתו היגרה לנורווגיה, ספלה החליט להתחיל חיים חדשים באלסקה ולהיות כורה זהב. בהגיעו לארה"ב, הוא התקשה להשתלב ולהתחרות בכורים המקומיים ועד מהרה, מצא את עצמו בחזרה במקצועו המקורי, כאשר הפך להיות זה שאחראי לשנע את הזהב במזחלות ממקום למקום. בגיל 36, הוא מצא את עצמו מתמודד מול אתגר חדש וקשה במיוחד בדמותו של גור כלבים מסוג האסקי סיבירי – טוֹגוֹ הוא שמו.

אוקטובר. 1913. טוגו נולד ומהר מאוד מבסס את עצמו בתור הניגוד המוחלט של כל מה שכלב מזחלות צריך להיות. בצעירותו, הוא נהג לחלות לעיתים קרובות והתגבש בתור כלב עקשן ולא ממושמע. בשלב מסוים, ספלה החליט שאין לו כל צורך בהולך על ארבע הלא יוצלח ומסר אותו לאחד התושבים המקומיים – אך הוא לא הצליח להיפטר ממנו בכזו קלות. על פי הסיפורים, הכלב המופרע קפץ דרך החלון של בעליו החדש ורץ במשך כמה קילומטרים עד שהגיע בחזרה לביתו של ספלה. נהג המזחלות הבין שזה היה חסר תועלת והחליט שעדיף שהכלב יישאר איתו – אך החיים המשיכו להיות קשים עם טוגו.

הכלב נהג ללכת באדיקות אחרי בעליו, אפילו כשזה יצא למשלוחים עם המזחלת. באחת הפעמים, הכלב העקשן אפילו הסתבך בקטטה עם אחד המובילים של ספלה, כלב אימתני מסוג אלסקן מלמוט. בפעם אחרת, טוגו ברח מהמכלאה שלו, רדף אחרי המזחלת של בעליו וגרם למהומה בקרב הכלבים האחרים. בלית ברירה, ספלה החליט לרתום אותו יחד איתו ולהמשיך במסע הארוך. במשך 120 ק"מ ובתנאי קור עזים, טוגו הצליח לשמור על הקצב ולהשלים את המסע בלי להתמוטט. באותו רגע, ספלה הבין שאולי הכלב הלא ממושמע עשוי להביא לו תועלת למרות הכל. מקורבים של ספלה מצטטים אותו עד היום אומר באותם זמנים: "ייתכן שמצאתי את הכלב שנולד להיות מוביל מזחלות" – ואכן, כך היה.

ינואר. 1925. טרגדיה פוקדת את תושבי עיירת נום, כאשר מחלת הדיפתריה מתפרצת ועשרות תושבים נדבקים. כולם נמצאים בסכנה, כולל ספלה, אשתו ובתו בת ה-8. קורטיס וולץ', הרופא המקומי, נחרד לדווח לבני העיירה כי מלאי אמפולות הסרום פג תוקף והסיכוי היחיד הוא להזמין מלאי חדש. הרופא דרש מהרשויות המקומיות להביא מלאי אמפולות חדש עוד חודש קודם לכן, אך האצת המשלוח עולה הרבה כסף ופקידי הממשל לא בטוחים שהתושבים באמת שווים את המחיר.

המשלוח עשה את דרכו עד לתחנת הרכבת באנקורג', בירת אלסקה. משם, הוא היה אמור לעלות על טיסה מיוחדת לצפון-מערב המדינה – אך תנאי מזג האוויר לא אפשרו זאת. בקור העז של החורף, עם טמפרטורות של 50- מעלות צלסיוס, המטוסים פשוט קפאו על מסלול ההמראה. במקום זאת, המשלוח הועבר לעיר נֵנַאנָה אשר במרכז המדינה. כעת, הדרך היחידה להעביר את האמפולות כל הדרך לנום הייתה לעבור מסלול של כ-500 ק"מ ביערות הקפואים של אלסקה באמצעות מזחלות כלבים.

נהג מזחלת שלג ממוצע באותן שנים יכול היה לעשות את המסלול המפרך בתוך 30 ימים. המהירים ביותר יכלו להשלים את המסע בפחות מהזמן ואילו השיא דאז עמד על 9 ימים. כעת, מישהו היה מחויב לבצע את המסלול המופרע בתוך זמן בלתי אפשרי של 6 ימים – לפני שפג תוקפו של המשלוח החדש. על כן, מיטב נהגי המזחלות באזור התאגדו בשביל המשימה. הרעיון שלהם היה לחלק את המסלול למקטעים ולהעביר את המשלוח באופן רציף ובמהירות שיא מאחד לשני. בין הנהגים היה גם ספלה וטוגו, כלבו הנאמן בן ה-12.

ספלה נבחר להיות הנהג שייאלץ לצלוח את מיצר נורטון הקפוא – החלק הקשה ביותר של המסלול. מדובר במישור עם רוחות עזות וקור נוראי, אשר מכיל בין היתר גם קרחונים דקים בים הפתוח. זו הייתה עתידה להיות המשימה הקשה ביותר בחייו של ספלה – משימה של חיים ומוות, תרתי משמע.

27 בינואר. 1925. "וויילד" ביל שאנון, הנהג הראשון, יוצא לדרך מתחנת הרכבת של נֵנַאנָה. השעה 21:00, הטמפרטורה עומדת על עשרות מעלות מתחת לאפס והיא ממשיכה לרדת ככל שהזמן חולף. בשיא הקור, בערך 52- מעלות צלסיוס, "וויילד" ביל מחליט להאט מעט את הקצב כדי שיוכל לרוץ לצד המזחלת ולשמור על חום גופו. בשלב מסוים, הנהג נאלץ לנטוש מאחור 3 מכלביו הנאמנים לאחר שהם מפתחים בעיות נשימה. למרות האובדן המצער, הוא מצליח להשלים את המקטע שלו אחרי 82 ק"מ. עם כוויות קור איומות בפניו, הוא מעביר את המשלוח לדן גרין שכעת נאלץ להתמודד עם הכפור העז. אחריו זה הנרי איוונוב, אשר ממשיך לכיוון עיר הנמל שקטוּליק. שם, הוא נפגש עם ספלה.

נהג המזחלת כבר עבר 200 ק"מ עם כלביו בכדי להגיע לנקודת המפגש ועכשיו, הוא ייאלץ לצלוח את הדרך חזרה במהירות שיא. הוא ניצב בפני שתי אפשרויות: הראשונה היא לעבור במסלול הבטוח, אשר עובר במקביל לקו החוף. השנייה היא לחסוך מחצית מן הזמן ולעבור דרך המיצר הקפוא. בלי לחשוב פעמיים, ספלה מחליט להוביל את טוגו ושאר כלביו דרך הקרח הדק בניסיון נואש לקצר את המסע הגורלי.

31 בינואר. 1925. אמצע הלילה. ספלה וטוגו דוהרים על הקרח הדק. כמה שעות קודם לכן, כלי התקשורת המקומיים דיווחו על כך שכמות החולים בעיירה עלתה ל-27 אנשים. "מזחלות הכלבים היא התקווה היחידה שלהם לשרוד", נאמר בידיעה וספלה ידע את זה.

הוא וחבריו למזחלת נלחמו ברוחות עזות של 25 קמ"ש, תמרנו בין הקרחונים הדקים והים הפתוח, ובטמפרטורות שצונחות ל-40- מעלות. אחרי לילה שלם על הקרח, ספלה צולח את המיצר בריא ושלם וממשיך אל נקודת המפגש הבאה על הר ליטל מק'קינלי (גובה 1,500 מטרים). בסופו של דבר, הוא מצליח להעביר את המשלוח אל הנהג הבא, צ'ארלי אולסן, אבל לא לפני שהוא וטוגו משלימים מסע באורך של 146 ק"מ בסופות שלג איומות. הוא חצה ים, טיפס על הר ועבר דרך ארוכה פי 3 מכל נהג מזחלת אחר במבצע השאפתני.

כשגאנר קאסן מגיע עם המשלוח לנום, יש לו 30 אמפולות סרום בשביל לטפל ב-28 חולים. אחרי מסע מפרך של קרוב ל-500 ק"מ, בתנאי מזג אוויר נוראיים, הנהגים הצליחו להעביר את המשלוח בלי לשבור אפילו אמפולה אחת. כמו כן, הם השלימו את המשימה בזמן שיא של 132 שעות שהן 5 וחצי ימים.

* * * * *

בתום "המירוץ הגדול של מרסי", קאסן וכלבו בלטו הוגדרו בתור המושיעים של נום והסביבה. העובדה הזו הכעיסה מאוד את ספלה, שהתקשה מאוד להתמודד עם הידיעה שאנשים מגדירים את באלטו בתור גיבור – כלב אותו הוא הגדיר פעמים רבות בתור "פארסה". אף על פי שקאסן קצר את כל התהילה, ספלה קיבל המון קרדיט עוד באותם ימים. יצרנית הסיגריות Lucky Strike צילמה אותו לאחת הפרסומות שלהן ומגלה הארצות הנורווגי וכובש הקוטב הדרומי רואלד אמונדסן אף העניק מדליה לטוגו.

עד היום נהגי מזחלות כלבים נוהגים לכבד ולהוקיר את נהגי "המירוץ הגדול של מרסי" במרוצים ברחבי העולם. טוגו המשיך לשרת את ספלה עד שנת 1929, כאשר הוא מת בגיל 16. רבים מגדירים אותו עוד היום בתור כלב המזחלות המובחר ביותר בכל הזמנים. 90 שנים אחרי מותו, מרביעי כלבים ממשיכים את השושלת הגנטית שלו עם כלבים האסקי סיביריים גם בימינו. אפילו חברת דיסני פרסמה לאחרונה טרלייר לסרט בשם "פוגו", שיעסוק בנהג המזחלת וכלבו הנאמן.

לאחר מותו של טוגו, ספלה הספיד את כלבו הנאמן ואמר: "מעולם לא היה לי כלב טוב יותר מטוגו. אף אחד לא יוכל להתחרות בסיבולת, בנאמנות ובאינטליגנציה שלו. טוגו היה הכלב הטוב ביותר שאי פעם רץ בדרכים של אלסקה".