תמונתה של צ'סלבה קבוקה בת ה-14, שצולמה לפני שנרצחה באושוויץ, ממשיכה להדהד עד היום. קבוקה הייתה אחת מ-116,000 הפולנים שגורשו מהכפרים שלהם לאחר הפלישה הגרמנית ב-1939, ומעט מאוד ידוע על חייה לפני הרגע הזה. היא נולדה בכפר הקטן וולקה זלוצ'קה בדרום מזרח פולין ב-15 באוגוסט 1928, וגורשה עם אמה לאושוויץ ב-13 בדצמבר 1942. בעיני הנאצים, קבוקה הייתה רק אסירה 26947.

הנאצים, הידועים ביעילותם האכזרית והביורוקרטיה הרצחנית, צילמו וקטלגו את האסירים שעברו במחנות ההשמדה. בתמונה של קבוקה, הפחד שלה נשקף מעיניה למרות שהיא צולמה בשחור-לבן. האימה שלה מוחשית ונדמה כאילו מעבירה את זוועות השואה ללא מילים או תנועה.

בת ה-14 נרצחה שלושה חודשים לאחר שתועדה בתצלום המקפיא. היא אחת מ-230,000 הילדים שנרצחו באושוויץ, שם תוחלת החיים הייתה כמה חודשים לכל היותר. לא ידוע בדיוק כיצד היא מתה, אם בעבודת פרך, מחלה, ניסוי מחריד או כל אחת מאינספור שיטות הרצח האחרות שעמדו לרשות הנאצים.

הודות לזיכרונו של וילהלם בראס, הצלם שצילם את התמונה, ניתן ללמוד על הרגעים שקדמו לתיעוד ההיסטורי של קבוקה. האסיר הפולני שגורש לאושוויץ ונאלץ לצלם בין 40,000 ל-50,000 אסירים במחנה ההשמדה, טען כי זכר בבהירות שצילם אותה ושחזר כיצד הנערה המבועתת הוכנסה עם האחרים, בלי להבין מה קורה סביבה.

"הקאפו לקחה מקל והכתה אותה בפנים. האישה הגרמנייה הזו הוציאה את כל כעסה עליה, על ילדה צעירה, כל כך יפה, כל כך תמימה. היא בכתה אבל לא יכלה לעשות כלום. לפני צילום התמונה היא ניגבה את דמעותיה ואת הדם מהחתך בשפתיה. אם לומר את האמת, הרגשתי כאילו מכים אותי, אבל לא יכולתי להתערב. זה היה מסוכן עבורי, אף פעם לא יכולת להגיד כלום", סיפר בראס.

הדם מהחתך בשפתה של קבוקה עדיין נראה בתצלום שצילם בראס. כצלם המחנה, בראס היה עד ראייה לכל הזוועות של אושוויץ. הוא תפס את הפחד הגולמי על פניהם של האסירים ושמר אותו לנצח. לאחר שנשלח למחנה ריכוז אחר ושוחרר לבסוף על ידי כוחות אמריקאים ב-1945, הוא נאבק בזיכרונות הקשים של עשרות אלפי הקורבנות שצילם במשך שנים רבות, עד שבסופו של דבר נאלץ לוותר לגמרי על הצילום.

ילדים אסירים באושוויץ (צילום: wikimedia)
ילדים אסירים באושוויץ | צילום: wikimedia

"כשהתחלתי לצלם שוב ראיתי את המתים. הייתי עומד ומצלם נערה צעירה בשביל הדיוקן שלה, אבל מאחוריה הייתי רואה אותם כמו רוחות רפאים עומדות שם. ראיתי את כל העיניים הגדולות האלה, מבועתות, בוהות בי. לא יכולתי להמשיך", הוא הסביר.

לאחר שהבינו שהמלחמה אבודה, ניסו הגרמנים להיפטר מכל העדויות לדברים הנוראים שעשו. בראס וכמה אחרים שהצליחו להסתיר את הפילם שהיו ברשותם, סייעו להציל את זיכרונם של קורבנות רבים, ביניהם של צ'סלבה קבוקה.