המסתורין שאפף את גביע הז'יל רימֵה לאורך השנים שבה את ליבם של היסטוריונים וחובבי הכדורגל ברחבי הגלובוס במשך קרוב לתשעה עשורים. מה שהיה גביע המונדיאל עד שנת 1970 הפך עם הזמן לאגדה בפני עצמה, זאת בעקבות שורה של שערוריות שכאילו נלקחו היישר מהדפים של רומן מתח איכותי. מעטים הם אוהדי הכדורגל שמודעים לתהפוכות שהתחוללו סביב הגביע הנודע במרוצת הזמן והאושיות הפוליטיות שניסו לנכס את השפעתו הציבורית לטובתם – כולל בניטו מוסוליני ואדולף היטלר. עד היום, גביע הז'יל רימֵה נחשב בעיניי רבים בתור הגביע הקדוש של ענפי הספורט העולמיים, חפץ אומנותי יקר ערך, ואף אחד בעולם לא יודע היכן הוא נמצא.

כדי לצלול אל מעמקי המסתורין סביב הגביע הזה, אנחנו מוכרחים להתחיל מרגע היווצרו. השנה הייתה 1929 כאשר ז'יל רימֵה, הנשיא ה-3 של הפדרציה העולמית לכדורגל (FIFA), הודיע על כוונתו לארגן טורניר ראשון מסוגו שיאגד את כלל המדינות ברחבי העולם לחגיגה ענקית של כדורגל – המונדיאל. רימֵה היה איש חזון, אדם שפנטז על שלום בין אומות העולם. בעולם שבו הטראומה של מלחמת העולם הראשונה עדיין הייתה טרייה בליבם של המוני אנשים, רימֵה סבר שספורט יוכל להחליף את שדה הקרב, שמשחקי כדורגל הם הדרך האולטימטיבית לרומם את רוח האדם ולאחד את האנושות.

רימֵה שכר את שירותיו של אמן צרפתי ששמו אבֵּל לפלוּר וביקש ממנו לעצב גביע אשר יביא לידי ביטוי את התהילה של גביע העולם. לפלוּר בחר לעצב אותו מכסף סטרלינג, עם ציפוי של זהב 14 קאראט ובסיס שעשוי משיש לבן. על הגביע עצמו, הוא פיסל את דמותה של נייקי, אלת הניצחון היוונית. כנפיה נפרסות לצדדים, כמו קרני השמש. ניצב בגובה של 35 ס"מ ובמשקל של כ-4 ק"ג, הגביע הוגדר כיצירת מופת של ארט דקו. ספורטאים ברחבי העולם חשקו בו ומנהיגי המדינות חמדו אותו – חלקם באובססיביות.

A post shared by Back To The 1980-89 (@backtothe1980_89) on

קופסת הנעליים של אוטו בראסי

צרפת, 1938. המתיחות הפוליטית בין מדינות העולם נמצאת בשיאה. תנועות פאשיסטיות ומשטרים טוטליטריים הפכו לחלק בלתי נפרד מן ההווי המדיני של אירופה. אדולף היטלר, המנהיג של גרמניה הנאצית, זיהה את הפוטנציאל האדיר של גביע העולם בכדורגל. הוא ראה כיצד בניטו מוסוליני, עמיתו האיטלקי, הצליח לנצל את הניצחון של איטליה במונדיאל 34' בשביל לעורר את גאוותם של אזרחי המדינה ולגייס אותם לטובת המשטר הפשיסטי. היטלר חמד בכוח הזה, במיוחד לאור ההתעניינות הגוברת של הציבור הגרמני כלפי כדורגל. מבחינתו, זכייה של הנאצים בגביע הז'יל רימֵה הייתה עוד הוכחה לגדולתו של הגזע הארי –הוא היה חייב להשיג אותו, בכל דרך אפשרית.

למרות ההיערכות האדירה של נבחרת גרמניה הנאצית לקראת מונדיאל 38', הטורניר הוגדר על ידי הפיהרר ככישלון מוחץ. למעשה, הגרמנים אפילו לא הצליחו לעבור את שלב הבתים בזמן שנבחרת איטליה זכתה בטורניר בפעם השנייה בהיסטוריה והחזירה את הגביע לרומא. שנה לאחר מכן, היטלר פלש לפולין והתחיל את מלחמת העולם ה-2. אומות העולם זנחו את מגרשי הכדורגל וחזרו אל שדות הקרב ברחבי אירופה והמזרח הרחוק. בזמן הזה, גביע הז'יל רימֵה היה בסכנה. ככל שהמלחמה התעצמה ומאזן הכוחות נטה לכיוונה של גרמניה הנאצית, העניין של היטלר בחפצי אומנות הלך וגבר. בשנת 194, הוא הורה על הקמת 'כוח רייכסלייטר רוזנברג' (Reichsleiter Rosenberg Taskforce), אשר היה אמון על איסוף של חפצי אומנות ומיסטיקה (כגון חנית הגורל והגביע הקדוש). תפיסתו של היטלר הייתה שהחפצים הללו יגבירו את כוחו הרוחני של הרייך ויאריכו את תקופת שלטונו. אחד החפצים הללו שחפץ להשיג היה גביע הז'יל רימֵה.

התוכנית של הנאצים לגנוב את גביע המונדיאל הגיעה לאוזנו של אוטורינו באראסי, יו"ר ההתאחדות לכדורגל באיטליה. הוא היה מודע היטב לנטייה של הנאצים לבזוז יצירות אומנות מרחבי העולם והוא חשש שמא יהיה זה גם גורלו של הגביע. בהחלטה אמיצה ויוצאת דופן, באראסי יצא לרומא, חילץ משם את גביע העולם לפני שחיילי 'כוח רייכסלייטר רוזנברג' הגיעו לשם והחביא אותו באחוזתו. ערב אחד, הנאצים פשטו על ביתו ללא התראה מוקדמת וחיפשו את הגביע הנכסף. במשך לילה שלם, החיילים סרקו את ביתו של באראסי בקדחתנות, אך לא הצליחו למצוא את גביע המונדיאל. כאשר משלחת החיפוש ויתרה ויצאה משם, יו"ר ההתאחדות חש אל חדר השינה שלו ושלח את ידו מתחת למיטה. הוא הוציא משם קופסת נעליים ישנה, פתח אותה ונשם לרווחה – גביע הז'יל רימֵה עדיין היה אצל האיטלקים.

בשנת 1945, בראסי החזיר את הגביע לנציגי FIFA, אשר חידשו הטורניר בשנת 1950 – 12 שנים מאז המונדיאל האחרון בצרפת. ארבע שנים מאוחר יותר, נבחרת מערב גרמניה עשתה את הבלתי יאמן וזכתה לראשונה בגביע העולם אחרי מהפך דרמתי בגמר מול הונגריה. על הפודיום, ז'יל רימֵה, בפעם האחרונה בחייו, הגיש את הגביע לקפטן הגרמני – ברגע שהוגדר על ידי רבים בתור הסמל של שיקום אומות העולם ממלחמת העולם ה-2.

מעשה בכלב ושמו פיקלס

אנגליה, 1966. חברת 'סטנלי גיבונס' עורכת בלונדון את אירוע Stampex השנתי. מדובר בתערוכה אדירה אשר מציגה את הבולים היקרים ביותר שנאספו בבריטניה עד לאותה תקופה. באותה שנה, לראשונה בתולדות האירוע, המארגנים הקימו אגף של הבולים הנדירים ביותר שאי פעם עוצבו לכבוד גביע העולם בכדורגל – יחד עם מיצג מיוחד ובו גביע הז'יל רימֵה. מארגני האירוע הצליחו להשיג את אישורם המיוחד של נציגי FIFA להציג את הגביע לציבור הרחב, זאת בתנאי ששומרים יוצבו בצמוד למיצג 24 שעות ביממה. ב-19 למרץ, שני שוטרים במדים הוצבו בסמוך לגביע ושני שוטרים סמויים סיירו באגף. יממה מאוחר יותר, בזמן חילוף המשמרות, אחד השוטרים הבחין שמישהו שבר את דלת הארונית של המיצג וגנב את גביע הז'יל רימֵה.

תחנת הסקוטלנד יארד, משטרת המטרופולין של לונדון, השתלטה על החקירה ונציגים של מחלקת ה-Flying Squad (חוקרים של מקרי פשע מיוחדים) ראיינו את עדי הראייה. השוטרים ששמרו על הגביע לא דיווחו על אירועים יוצאי דופן, אך אחד מהם סיפר שהוא ראה אדם חשוד שמסתובב בסמוך לתא טלפון ציבורי שהוצב באירוע. ספקולציות לגבי מעורבות של גנגסטרים מהעולם התחתון של לונדון התחילו להתרוצץ בקרב הציבור. אחרים סברו כי השוטרים ששמרו על הגביע היו מעורבים בגנבה. לפני שהחוקרים הספיקו לבדוק את אחד מכיווני החקירה, ג'ון מירס, יו"ר התאחדות הכדורגל של בריטניה, קיבל שיחת טלפון אנונימי מאדם שהזדהה בתור "ג'קסון" – אשר איים להשמיד את גביע הז'יל רימֵה אם לא יענו לדרישותיו.

A post shared by Jogador Justo (@jogadorjusto) on

ג'קסון טען כי הוא שלח חבילה מיוחדת למועדון הכדורגל של צ'לסי אשר ממוענת למירס. בחבילה עצמה נמצאו שני דברים: חתיכת הבד שכיסתה את גביע העולם במיצג של Stampex ומכתב הכופר. ג'קסון דרש 15 אלף ליש"ט בעבור הגביע ואיים שאם הוא לא יקבל את מבוקשו, הוא יתיך אותו. יו"ר ההתאחדות פנה לחוקרי ה-Flying Squad, אשר ציידו אותו במזוודה עם כסף מזויף והורו לו לפגוש את ג'קסון באחד השערים של פארק באטרסי. ב-24 למרץ, שוטרי הסקוטלנד יארד הצליחו לעצור את הגנב אחרי מארב מתוחכם ומרדף ברחובות לונדון. הגנב, ג'קסון, היה מוכר לרשויות בתור אדוורד בצ'לי – סוכן מכוניות משומשות ונוכל. בזמן חקירתו, בצ'לי טען שהוא חף מפשע, שהוא פעל בתור הבלדר של הגנב האמיתי – אדם אשר מזוהה בתור "הפולני". הוא אמר להם שהוא יכול להוביל אותם אל הגביע, בתנאי שיאשרו לו לצאת מן הכלא בערבות. השופט סירב. בהיעדר שיתוף פעולה מצד החשוד, המשטרה הגיעה למבוי סתום. אף אחד לא יודע היכן נמצא גביע הז'יל רימֵה והתאחדות הכדורגל הבריטית נכנסת לפאניקה, עד שתושב אחד יצא לטייל עם הכלב שלו והדהים את העולם.

כשבוע אחרי גנבת גביע העולם, דיוויד קורבט טייל עם כלבו 'פיקלס' בשכונת ביולה היל, אשר בדרום לונדון. במהלך הטיול, הוא ניגש לבצע שיחה בתא טלפון ציבורי. לפתע, הוא הבחין בכך שכלבו מרחרח חבילה שעטופה בעיתונים ישנים שהונחה ליד שיח. קורבט התקרב וראה כי כלבו קרע מעט מן העטיפה, מספיק כדי שהוא יראה את הכיתוב: "ברזיל 1962". הוא הרים את החבילה, קרע את שאריות העטיפה ונדהם לגלות שהוא מחזיק בידו את גביע הז'יל רימֵה הגנוב. בשנים שלאחר התגלית המדהימה, פיקלס הכלב הפך לגיבור לאומי. אף אחד לא שיער בדעתו שיהיה זה כלב שימצא את גביע המונדיאל. זה היה הסוף הבריטי האולטימטיבי לסיפור הגנבה ואחד הסעיפים המשמעותיים ביותר בסיפור הזכייה של אנגליה בגביע העולם בכדורגל כמה חודשים מאוחר יותר. אנשים היו בטוחים ששום דבר לא יצליח להתעלות על השערורייה הזאת, אך אף אחד לא יכול היה לשער בדעתו מה יקרה לגביע פחות משני עשורים מאוחר יותר.

A post shared by Copa do Mundo Russia 2018® (@copadomundorussia2018) on

היעלמותו של גביע הז'יל רימֵה

1970, מקסיקו. ברזיל זוכה בגביע העולם בפעם השלישית בהיסטוריה, אחרי ניצחון מוחץ על איטליה בגמר. פלה, אולי שחקן הכדורגל הגדול ביותר בתולדות הענף, מניף בפעם האחרונה את גביע הז'יל רימֵה. מאוחר יותר, FIFA מודיעים שהם מתכוונים לעצב גביע חדש, את הגביע שמשמש את הכדורגל העולמי עוד בימינו. בהתאם לכללי הטורניר, ניתנה למדינה האחרונה שזכתה בגביע הזכות לשמור עליו. למעשה, ניתנה לברזילאים הזכות לשמור את גביע העולם המקורי לעד, אך 13 שנים לאחר הזכייה ההיסטורית במקסיקו, הגביע נעלם בשנית.

התאחדות הכדורגל הברזילאית שמרה את הגביע בארונית אשר עוצבה במיוחד למנוע אירועי גניבה כמו זה שהתחולל בבריטניה. הברזילאים אפילו ציפו את דפנות הארונית בזכוכית חסינת כדורים. למרות זאת, הייתה לארונית נקודת תורפה –הצד האחורי שלה, אשר נבנה מלוח עץ בעובי סנטימטרים ספורים. לאחר שהגביע נגנב ב-83', החקירה המשטרתית הניבה אינספור תאוריות, כולל אחת לפיה הגנב התחזה לעובד ניקיון של התאחדות הכדורגל. בפועל, לא היה קצה חוט או מושג מי עשה את זה. היה ברור שהשוטרים היו אובדי עצות. בשלב מסוים, התחילה להתרוצץ שמועה לפיה הגביע מקולל. כעבור כמה חודשים, הבלשים שהיו אמונים על החקירה הודיעו כי הם מאמינים שהגביע הותך למטילי זהב – אך לא היו שום ראיות שיאששו את התאוריה הזאת. רבים מאמינים שזאת הייתה הדרך של החוקרים להפסיק את החיפושים אחר הגביע, אשר שווה הרבה יותר מן החומר ממנו הוא עשוי.

גביע הז'יל רימֵה אבד לעולמים.

אנגליה, 1997. בית המכירות הפומביות Sotheby's בלונדון נערכים לקראת המכירה של אחד החפצים המעניינים ביותר בקטלוג שלהם: עותק מדויק של גביע הז'יל רימֵה. מדובר בעותק שנוצר בשנת 66', למקרה שלא ימצאו את הגביע שנגנב ב-Stampex, אך לא נעשה בו שימוש מעולם. פרסום המכירה הפומבית של הגביע עוררה עניין רב בקרב הציבור הרחב ונציגי התאחדויות הכדורגל ברחבי העולם. המכירה של הגביע התחילה במחיר של 20 אלף ליש"ט, אך עד מהרה המכירה הפומבית יצאה משליטה.

נציגים של FIFA ונציגים של התאחדות הכדורגל הברזילאית נכנסו לקרב ראש בראש על הזכות לרכוש את הגביע. פריט אספנים שהתחיל במחיר של כמה עשרות אלפי ליש"ט הפך ליצירת אומנות שהגיעה למחירים של מאות אלפי ליש"ט. לפתע לא היה ברור מה קורה באולם והחשדות החלו לצוץ – האם מדובר בגביע האמיתי? האם הבריטים שמרו את גביע הז'יל רימֵה אצלם מאז הזכייה ב-66' ומעולם לא הביאו את הגביע האמיתי לברזילאים? אף אחד לא היה בטוח, והנציגים של FIFA היו מוכנים לשלם כל מחיר כדי לדעת את התשובה. בסופו של דבר, הגביע נמכר להם במחיר של כ-254 אלף ליש"ט. מאוחר יותר, בדיקות מעבדה הוכיחו מעבר לכל צל של ספק – הגביע היה העותק שנוצר בשנת 66'.

עד היום אף אחד לא יודע מה עלה בגורלו של גביע הז'יל רימֵה. האם הוא נגנב על ידי אספן דרום אמריקאי אלום? האם הוא נמצא בסלון של גנב בברזיל? האם הוא הותך? האם הוא יצוץ בחלוף השנים אחרי שמישהו ימצא אותו שוב? כל כך הרבה שאלות – ואיש בעולם לא יודע את התשובות אליהן. יכול מאוד להיות שלעולם לא נדע מה באמת קרה לגביע הז'יל רימֵה. אבל אין ספק שמכל הדברים ההזויים שקרו במונדיאל לאורך השנים - זה הסיפור הכי בלתי ייאמן אודות גביע העולם בכדורגל.