כשגל גדול הציל את הצבא היווני מפלישה פרסית לפני כ-2,500 שנה, ההיסטוריון היווני הרודוטוס קבע שפוסידון הציל את מאמיניו במחווה אדירה ועל-טבעית, אבל לפי מחקר חדש, שהוצג בשבוע שעבר בכנס השנתי של אגודת הסייסמולוגים האמריקנית, לא היה באירוע שום דבר על-טבעי - פשוט צונאמי גדול. (מקור)
הפרסים שראו את הים נסוג הסתערו על חצי האי קסנדרה בצפון יוון וכמו בסיפור התנ"כי על חציית ים סוף, לפני שהפולשים הצליחו להגיע ליבשה הים סגר עליהם וגל גדול השמיד את הצבא הפרסי. "זה חומר היסטורי אבל צריך לפרש אותו בצורה מדעית", אמר קלאוס רייכרטר מאוניברסיטת אאכן בגרמניה שחקר את האירוע מבחינה גיאולוגית.
כחמישים שנה לאחר אסון הטבע שהתרחש בשנת 479 לפנה"ס, כתב הרודוטוס: "הים נסוג לאחור והיה בשפל למשך זמן רב ... גל גדול בא עליהם - גבוה יותר מכל גל שנראה אי פעם".
העדויות עצמן קבורות לא רק בטקסטים עתיקים אלא גם באזור העיר העתיקה שהרודוטוס תיאר. צוותי ארכיאולוגים חשפו שכבות חול גדולות עם קונכיות שהצונאמי ככל הנראה סחף ליבשה ולדברי רייכרטר, גלי צונאמי מהווים איום משמעותי יותר על אזור הים האגאי הצפוני ממה שהרוב חושבים: "רצינו לראות אם התיעוד ההיסטורי הזה מדויק כדי לקבל הערכה לגבי מידת הסכנה היום באזור הזה".
לדברי רייכרטר, המאפיינים הגיאולוגיים באזור סיפקו את התנאים האידיאליים להפקת גלי הענק האלה; מפולות אדמה תכופות בשילוב עם מבנה קרקעית הים מסוגלים לייצר גלים בגובה של 2-5 מטרים , לפי המודלים שלו.
ההיסטוריון הידוע והמקומיים ראו בגל את ידו המושיעה והבלתי נראית של פוסידון - אל הים, רעידות האדמה והסוסים במיתולוגיה היוונית - והסיבה לפרוץ המלחמה בין הפרסים ליוונים, לפי הרודוטוס, היא חטא היוהרה (היבריס) והתנשאותו של מלך פרס שהביאה עליו את עונש האלים. מעניין לראות כיצד הידע שלנו היום מעניק משמעות נוספת לטקסטים העתיקים.