אם אתם חובבים של מותחנים פסיכולוגיים וסרטי אימה, אז אתם כנראה מכירים את התופעה של רוצחים סדרתיים – ספציפית כאלו שמותירים את חותמם בזירת הפשע. מה שאתם אולי לא תיארתם לעצמכם, או הדחקתם כי זה פשוט מטריד מדי להעלות את זה על הדעת, זה שכמו תמיד האומנות מחקה את המציאות. במקרה הזה, הכוונה היא למגוון הדוגמאות המבעיתות והאימתניות שבהן רוצחים סדרתיים הותירו את חותמם הנוראי על קורבנותיהם בזירה.
כשחושבים על זה, אין סיבה הגיונית להשאיר רמזים לזהותך בזירת הפשע – אבל לך תתווכח עם רוצחים פסיכופתיים. מומחים בקרימינולוגיה, פסיכולוגיה ואנשי רשויות החוק עם ניסיון בתחום נוהגים לטעון שהרבה פעמים זה מעיד על רצון של העבריין להיתפס. מעין רצון סוטה שכזה לקבל קרדיט על המעשים שלו. אז בניגוד לפרנסיס 'פיית השן' דולרהייד, מהמותחן המופתי דרקון אדום, הנה שישה דוגמאות לרוצחים שנהגו להשאיר "כרטיסי ביקור" בזירות הפשע שלהם:
צ'ארלס "רוצח העיניים" אולברייט
אימה בטקסס של שנות ה-90: צ'רלס אולברייט היה פסיכופט מאובחן שבצעירותו נהג להתעלל בבעלי חיים ולתקוף מינית ילדות. בבגרותו הוא נעצר בגין רצח של נערת ליווי בירייה. אחרי שהרג אותה, אולברייט שלק את עיניה ממקומן.
בזמן המשפט שלו, נמצאו גופותיהן של עוד שלוש נשים (כולן נערות לווי) באותו אופן – ללא עיניים. בגזר הדין יוחס לו רק הרצח הראשון, משום שההגנה לא הצליחה לקשור אותו פיזית אל שאר המקרים – בניגוד לראשון שמצאו שערה שלו בזירת האירוע. הוא קיבל מאסר עולם, ללא אפשרות לחנינה, שזה עונש קל יחסית לזה שהוא נשפט בטקסס.
ריצ'ארד "משקה אחרון" רוג'רס
רוג'רס נקרא "המשקה האחרון" בגלל שנהג להתרועע בברים של קהילת הלהט"ב בניו יורק של שנות התשעים – שבהם הוא נהג לבחור את קורבנותיו. לרוב הם היו באזור גיל ה-40. רוג'רס נהג להרוג אותם בדקירות סכין, לבתר את גופותיהם ולהכניס אותם לשלוש שקיות פלסטיק – אחת לראש, אחת לפלג גוף עליון ואחת לרגליים.
הוא נתפס לבסוף אחרי שחוקרים מצאו תביעות אצבע שלו בתוך השקיות ועל אחד מחלקי הגופות. כאשר נחקר לגבי סיבת המעשה, הרוצח לא סיפק סיבה קונקרטית. זה לא היה כדי לשדוד את הגברים והוא גם לא הותיר רושם שזה פשע על רקע מגדרי – לפי החוקרים, נראה שהוא רצח אותם לשם הרצח עצמו.
דניס "הרוצח האדיב" נילסן
נילסן מוגדר לרוב בתור ה"ג'פרי דאהמר הבריטי". בין השנים 1978-83, האנגלי רצח 12 אנשים בין הגילאים 14 ועד 28 – לרוב נערים שברחו מבתיהם וגברים שעסקו בזנות. הוא נהג לאפר את הגופות, כדי לדחות את תופעות הריקבון של הגופות.
יום אחד דיירי הבניין שלו התלוננו על סתימות בצנרת של הבניין. השרברב שהגיע לטפל בתקלה נחרד לגלות חתיכות של בשר אדם סותמות את צינורות הביוב במקום. החלק ככל הנראה הכי ביזארי בכל הפרשה, הוא שנילסן היה אחד הדיירים שהתלוננו על הסתימה ודרשו להזמין איש מקצוע לטפל בבעיה – עוד ראייה לזה שרבים מהם רוצים שיתפסו אותם.
רודני "דייטניג גיים" אלקאלה
אלקאלה קיבל את הכינוי "דייטינג גיים", אחרי שהתברר שהשתתף וזכה בשעשועון המיתולוגי משנות ה-70. למרות הזכייה, הגברת מהתוכנית לא הסכימה לצאת איתו בטענה שהוא מפחיד אותה. למעשה גם שאר המתמודדים אמרו עליו דברים דומים. התאוריה לגביו גורסת שהדחייה הזאת הייתה מה שגרם לא לאבד את שפיותו לגמרי.
הוא רצח שמונה נשים, לפחות. יש אלו שטוענים שהוא רצח למעלה מ-130 נשים. המשטרה עלתה על עקבותיו אחרי שראו תבנית עם קורבנותיו שנותרו עם שטפי דם באזור הצוואר. אלקאלה היה נוהג לחנוק את קורבנותיו, אז להחיות אותם, רק כדי לחנוק אותם שוב וחוזר חלילה.
ג'ון "אמבטיית חומצה" ג'ורג'
הרוצח הנ"ל הטיל את אימתו על אנגליה בשנות ה-40. בעיקרון הוא היה רוצח אנשים בשביל כספם, אבל לא בגלל זה הוא קיבל את שם החיבה הנוראי שלו. מסתבר שג'ון לא היה האדם הכי פיקח עלי אדמות, כי הוא חשב שאם לא ניתן למצוא את השאריות של קורבנותיו אז לא יהיה ניתן לשפוט אותו.
על כן, הוא נהג להטביע את האנשים שרצח באמבטיות של חומצת מלח. זה כמעט הצליח לו, כמעט. החומצה לא הצליחה למוסס את שיניים ובחלק מהקורבנות גם אבנים בכיס המרה, אז הוא נתפס – וגם הוצא להורג בתלייה.
דניס "ק.ע.ה" ראדר
ק.ע.ה הן ראשי תיבות שמתייחסות לכרטיס הביקור של ראדר – קשירה, עינוי, הריגה. זאת הייתה שיטת הרציחות שלו בין השנים 1974-91 במדינת קנזס. הוא הרג בסך הכל עשרה בני אדם, חלקם משפחות שלמות. מעבר לשיטתו האיומה, הוא גם היה נוהג לשטות בחוקרים ולשלוח להם רמזים בדואר.
המשטרה חשדו בו שנים רבות, אבל לא יכלו לקשור אותו אל הפשעים הנוראיים. רק אחרי שגילו שבתו של ראדר עברה בדיקת משטח צוואר הרחם בלימודיה בקולג', הם קיבלו הזדמנות פז. הם השיגו את הבדיקה דרך צו משפטי, השוו את ה-DNA של בתו עם שאריות שנמצאו מתחת לציפורניים של אחת הקורבנות וגילו התאמה ודאית. כיום הוא יושב בכלא ומרצה מאסר עולם על כל קורבן שהוא רצח, ללא אפשרות לחנינה – סך הכל, 175 שנים.
(מקור)