ינואר, 1902. מארי שיפמן בת ה-24 עמדה ללכת לישון בבקתה הצנועה של הוריה בעיירת טוויטה, אשר במדינת אוסטרליה הדרומית. היא בדיוק סיימה לאכול את ארוחת הערב יחד עם אחיה הקטנים, היינריך (21), וילהלם (16) וברת'ה (13). הוריה נסעו לבקר קרובי משפחה בעיירת אידן ואלי, השוכנת כ-30 ק"מ דרומית מטוויטה, והשאירו את ילדיהם לטפל במשק המשפחתי למשך כמה ימים. שני האחים ניצלו את היעדר אביהם הסמכותי בשביל ללכת לישון באסם על ערמות החציר, בזמן שברת'ה נשארה לישון בבית עם אחותה הגדולה. הלילה בחווה היה שקט וחמים, ובני המשפחה נרדמו ללא קושי – ככל הנראה בפעם האחרונה בחייהם.
מאוחר יותר באותו לילה, מארי התעוררה בבהלה לאחר שהרגישה גבר זר תופס אותה בחוזקה. מי שתואר מאוחר יותר בתור "גבר מזוקן ולא מוכר" על ידי רשויות האכיפה, פרץ לבית משפחת שיפמן ואיים לרצוח את שתי הבנות אם לא יפסיקו לצרוח. הוא גרר את מארי ברחבי הבית בברוטליות וזרק אותה לאורך המטבח, בזמן שהוא גורר גם את אחותה הקטנה יחד איתה. בשלב מסוים, ברת'ה ניסתה להתעמת עם התוקף המסתורי ואחותה הגדולה ניצלה את ההזדמנות בשביל להימלט מהבית. היא התפרצה לאסם, העירה את שני אחיה והתחננה בפניהם לעזור לה. תחילה, השניים היו בטוחים שמדובר במתיחה לא מוצלחת של מארי, אך צווחת האימה של ברת'ה כבר לא השאירה מקום לספק.
היינריך ומארי הורו לווילהלם לרוץ בכל כוחו אל ביתו של קצין המשטרה המקומי, בזמן ששניהם עשו את דרכם לבית. חמושים בקלשונים, הם נכנסו פנימה בזהירות וחיפשו את התוקף הארור – אך הוא כבר נעלם. השניים סיירו ברחבי הבית, עד שהם מצאו את גופתה של ברת'ה שרועה בתוך שלולית הדם שלה. מהנקודה הזו ואילך תעלומת מותה של ברת'ה הולכת ומסתבכת.
רוצח מסתורי או סגירת חשבונות במשפחה?
בבוקר שלמחרת, החדשות על התקרית בבית משפחת שיפמן כבר הגיעה לאוזני כל תושבי טוויטה. גופתה של ברת'ה הועברה אל הקלינקה של ד"ר רמזי סמית', הפתולוג העירוני, שם היא המתינה לאביה, מאתס, שנדרש לזהות אותה. סיבת המוות הרשמית הייתה איבוד דם שנגרם כתוצאה מחיתוך של עורק הקרוטיד בצוואר. על גופתה של הנערה נמצאו עשרות פצעי דקירה וחתכים על אמות ידיה ופניה. כמו כן, בדיקת הפוסט מורטם קבעה כי גרונה נחתך מאוזנה השמאלית ועד אוזנה הימנית. על בסיס עומק החתך, ד"ר סמית' קבע כי הנערה ככל הנראה מתה תוך שניות בודדות.
חוקרי המשטרה החלו לבחון את התקרית באופן מיידי ולתשאל את התושבים המקומיים לגבי אותו "גבר מזוקן". למרות זאת, אף אחד מהם לא יכל להעיד על כך שראה אדם זר מסתובב באזור טוויטה בערב התקרית. חוקרי המשטרה מצאו בזירת הפשע את הסכין ששימשה את הרוצח, אך בהיעדר היכולת לזהות את טביעות האצבעות שלו, התגלית הייתה מבוי סתום נוסף – השלב הבא? גביית עדות מבני המשפחה.
צמד האחים היו הראשונים למסור עדות לגבי התקרית. השניים סיפרו שהם כמעט ולא נכחו בבית באותו ערב, שכן הם יצאו לצוד חיות בר לפני שחזרו לארוחת הערב. גם מתן העדות של מארי לא הניבה יותר מדי פרטים שיכלו לסייע לחוקרים. לטענתה, התוקף היה פחות או יותר בגובה שלה, עם קול עמוק ומחוספס, והיא יכלה לראות את כלי הרצח עוד כשאחותה הקטנה התעמתה איתו במטבח. היעדר הראיות המפלילות בתקרית כמעט הביאו את החוקרים לידי ייאוש – אבל אז החלו להתגלות הפרטים החשודים.
החוקרים מצאו את חולצתה של מארי מאותו ערב, עליה היו שרידים יבשים של נתזי דם אותם היא ניסתה לנקות. כאשר נשאלה לגבי החולצה, מארי טענה כי מוקדם יותר באותו יום היא ואחותה שחטו כבש בשביל ארוחות הערב לימים הקרובים. מעבר לזה, רופאים הבחינו בפצעים חשודים על פלג גופה העליון, כולל חתכים באמותיה, שטפי דם באזור בית החזה וסימנים כחולים באזור הצוואר – תוצאות העימות מאותו לילה גורלי, אך עם מי? התוקף או אחותה הקטנה?
מארי נלקחה לחקירה נוקבת שארכה שעות. היא נשאלה שוב ושוב לגבי מערכת היחסים שלה עם אחותה הקטנה ועל השתלשלות האירועים באותו לילה. לפתע, היא חשפה פרט קריטי עבור החוקרים: ברת'ה ידעה על מערכת היחסים הסודית שלה עם גוסטב ניצקי – תושב האזור. האישה הצעירה חשפה כי היא הייתה בקשר רומנטי עם בן ה-21 במשך שנה שלמה ובמהלכה, קיימה איתו יחסי מין לפחות 3 פעמים בזמן שברת'ה הייתה בקרבת מקום. כאשר נשאלה על היחס של ניצקי כלפי אחותה הקטנה, טענה שהוא חיבב אותה מאוד. למעשה, הוא אפילו נהג להתלוצץ שהוא יברח יחד עם ברת'ה לעיר אחרת והשניים ייעלמו בלי להשאיר אחריהם עקבות. זמן קצר לאחר מכן, מארי נעצרה על ידי הרשויות בעוון הרצח של אחותה הקטנה.
"מארי עשתה את זה, בוודאות"
מארי נשפטה בבית המשפט המחוזי באדלייד במרץ 1902, כאשר הסברה מצד הפרקליטות הייתה שמארי רצחה את אחותה הקטנה במטרה להשתיק אותה: היא שיספה את גרונה בגלל שידעה על מערכת היחסים הסודית שלה עם ניצקי. למרות זאת, הנאשמת זכתה לסיקור אוהד בכלי התקשורת, אשר רמזו כי ניצקי יודע הרבה יותר ממה שהוא מספר. כתוצאה מכך, רבים בציבור החלו לפתח תאוריות כי הוא הרוצח האמיתי.
בני משפחת שיפמן שכרו את שירותיו של הסנגור ג'וסיה סיימון, אשר היה מוכר ברחבי אוסטרליה הדרומית בתור הסנגור הטוב ביותר במדינה. לאורך ההליכים המשפטיים, בזמן שצוות התביעה ביסס נרטיב לפיו מארי רצחה את אחותה בגלל שזו איימה לספר להוריה על הזוגיות של מארי, הסנגור התעקש כי כל הראיות נגד מרשתו הן נסיבתיות בלבד – וכי אין לתביעה אפילו ראייה מכרעת אחת שקושרת את מארי לרצח הנתעב של אחותה. אחרי שבוע מייגע של הליכים, חבר המושבעים ניגש להתדיין לגבי התיק וחזר אחרי פחות משעתיים עם הכרעה – מארי שיפמן חפה מפשע.
מארי שוחררה לביתה לראשונה מזה חודשיים לאחר הפרשה. למרות זאת, הרצח של אחותה הקטנה היה רחוק מלהיות מאחוריה. בהיעדר חשודים אחרים ברצח של ברת'ה שיפמן או קצה חוט, החוקרים הגדירו את הפרשה כתיק פתוח – אשר מוגדר עד היום, 118 שנים לאחר מכן, כתעלומה שמעולם לא נפתרה. במרוצת השנים, תושבי האזור החלו לטעון כי בן משפחה אחר היה זה שרצח את בת ה-13 באותו לילה גורלי.
מאתס שיפמן, אבי המשפחה, טיפח לעצמו מוניטין ברחבי טוויטה בתור אדם קפדן שלא נעים להימצא בקרבתו. כמה שנים מוקדם יותר, הוא זעזע את תושבי העיירה אחרי שפתח באש אל עבר נערים שהתגרו בו בזמן שרכב על סוסו באזור. מעבר לזה, התרוצצה במשך שנים שמועה שהוא רצח סוחר חפצים שהגיע לנכס שלו. על פי התאוריה של תושבי הסביבה, מאתס היה זה שרצח את ברת'ה לאחר שזו איימה לחשוף את האמת לגבי אותה תקרית אלימה.
"סבא-רבא שלי הכיר אותו", סיפר קווין רוזנצוויג, תושב טוויטה בן ה-84. "אומרים שהוא רכב על הסוס שלו באותו לילה בחזרה לביתו, רק כדי לשסף את גרונה של בתו. לאחר מכן, הוא רכב בחזרה לאידן ואלי". ישנה אפילו סברה כי רגעים ספורים לפני מותו, מאתס התוודה בפני כומר כי הוא זה שרצח את בתו. למרות זאת, רבים מטילים ספק רב בסברה הזאת.
פטרישיה סאמרלינג, היסטוריונית מקומית, התייחסה לכך בריאיון לרשת החדשות ABC ואמרה: "אין סיכוי שהוא הצליח לרכב כל הדרך לטוויטה מאידן ואלי ובחזרה. הדרך אז הייתה סלעית מדי ואני לא חושבת לשנייה שהוא היה עושה דבר כזה – רוצים לדעת מה אני חושבת? מארי עשתה את זה, בוודאות".
כמה שנים לאחר הפרשה האיומה, בני משפחת שיפמן עזבו לעיר אחרת. התקרית השפיעה באופן משמעותי על מצבה הנפשי של מארי, אשר הפכה לאישה ערירית ומבודדת. "היא הייתה מוכרת בתור האישה האפורה", סיפר רוזנצוויג. "היא נהגה להסתובב ברחבי העיר בלי לדבר עם אף אחד ובלי להסתכל לאנשים בעיניים. אנשים היו רואים אותה ואומרים 'תראו, זו האישה באפור'. מצער אותי מאוד שכך נראו שנותיה האחרונות".
בשנת 1919, מארי שיפמן מתה לאחר שלקתה בשחפת – היא הייתה אז בת 41. במרוצת השנים, החווה של בני המשפחה הושמדה ובמקומה נבנתה אחוזה אחרת. עד היום סקרנים ממשיכים לבקר ולהתרשם מהאזור שבו התחוללה תעלומת הרצח המפורסמת ביותר בתולדות אוסטרליה.