לא מעט נשים חרטו את שמותיהן בספרי ההיסטוריה בעקבות אכזריותן הבלתי נתפסת, אבל מסתמן שרק אחת הצליחה לבסס את עצמה בתור הנבלת הנוראית של מלחמת העולם ה-2 – והאישה הזו היא אילזה קוך. מוכרת בכינוי "המכשפה מבוכנוואלד" (או לחילופין, "הכלבה מבוכנוואלד"), קוך הואשמה על ידי מאות אנשי עדות ששרדו את מחנה הריכוז הנורא בהתעללות איומה באסירים ושורת פשעים מחרידים. ממעילת כספם של קורבנות המחנה ועד לעיצוב אהילים ואלבומים מעורות של אסירי המחנה.
נולדה בשנת בספטמבר 1906, אילזה טיפחה לעצמה מוניטין בבית הספר בתור תלמידה ממוצעת ואפרורית מאוד. בגיל 15, היא החלה ללמוד ראיית חשבון ועבדה במשרד ראיית חשבון בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה. היא הצטרפה למפלגה הנאצית בתחילת שנות ה-30, שם היא הכירה את בעלה ומי שיהפוך בשנת 1937 למפקד מחנה הריכוז בוכנוואלד: קארל אוטו קוך.
קוך קפצה על ההזדמנות להתערב בעבודה של בעלה האכזר ותוך כמה שנים, התבססה בתור אחת הנשים האכזריות ביותר ברייך השלישי. אחד הדברים הראשונים שעשתה במחנה היה לנצל את הכסף שנגזל מאסירי המחנה בשביל לבנות מתחם ספורט שבו היא תוכל לרכוב על סוסים. על פי ההערכות, היא מעלה ביותר מ-62 אלף דולר בזמן תקופתה במחנה – וזאת הייתה רק ההתחלה.
כל כלבה, בא יומה
על פי עדותם של השורדים מבוכנוואלד, קוך נהגה להתעלל באסירים ללא הרף. האישה האכזרית נהגה להקניט אותם וללעוג להם. ברגע שאחד מהם היה מעז להישיר אליה מבט, היא הייתה מצליפה בו עם שוט. אחרים סיפרו כיצד היא הייתה מתרגשת לשלוח ילדים קטנים להורג בתאי הגזים של המחנה הנורא. מאוחר יותר, נחשפה החיבה המזוויעה שלה לפשיטת עורם של אנשים מקועקעים.
במהלך המשפט נגדה, עדים סיפרו כיצד קוך נהגה לרכוב ברחבי המחנה בחיפוש אחר אסירים עם כתובות קעקע. אלו שנמצאו עם עיצובים שמצאו חן בעיניה הוצאו להורג ונשלחו למשרפות, אבל לא לפני שעורם נפשט ונשלח אל משכנה. על פי העדויות, קוך נהגה להכין מפיסות העור האנושי חפצים וקישוטים שונים, כולל: אהילים למנורות, כריכות לספרים וכפפות. רבים מאמינים כי האכזריות של קארל ואילזה קוך הייתה קיצונית כל כך, שאפילו עמיתיהם במפלגה הנאצית התנערו משיטותיהם.
קארל אוטו קוך בסופו של דבר נעצר על ידי ה-SS לאחר שהתברר כי הורה לרצוח חלק מחברי הצוות הרפואי של המחנה, כדי להסתיר את העובדה שנדבק בעגבת. הוא נשפט בבית הדין של ה-SS ונגזר עליו עונש מוות. ב-5 באפריל 1945, שבוע לפני שחרור המחנה, מפקד בוכנוואלד הוצא להורג על ידי כיתת יורים. אילזה נשפטה מאוחר יותר על ידי בעלות הברית.
המשפט נגד קוך החל בשנת 1947 לאחר שהחלו לצוץ עדויות רבות לגבי אופיה הסדיסטי. במהלך הדיונים, צוות התביעה ועדים תיארו את מעשיה הזוועתיים, כולל אוסף העורות האנושיים שאגרה לאורך השנים – חלקם אף הוצגו בבית המשפט כראיות. למרות זאת, חוקרים התקשו להפריך את טענותיה של הנאשמת כי מדובר בעור של עיזים שחוטות. בסופו של דבר, קוך הורשעה בפשעים המיוחסים לה בזמן שהותה בבוכנוואלד ונגזר עליה לרצות מאסר עולם. שנתיים מאוחר יותר, העונש הומר ל-4 שנים בודדות על ידי לושיוס קליי, מפקד אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה.
קליי קבע כי לא ניתן להוכיח שהנאשמת הורתה לרצוח אסירים על מנת לפשוט את עורם או שהיו בחזקתה חפצים שעשויים מעור אנושי. אף על פי כן, הוא הדגיש כי מדובר ללא ספק באחת הנשים הנוראיות ביותר שיצאו מתוך המפלגה הנאצית והוסיף: "אין בי שום סימפתיה כלפי אילזה קוך. מדובר בטיפוס סוטה עם מוניטין נלוז. היא ביצעה מעשים דוחים ומחרידים, אך לא עליהם היא נשפטת היום".
בעקבות הזעם הציבורי על החלטתו של קליי, קוך נשפטה בשנית בשנת 1950. למעלה מ-250 איש זומנו להעיד בבית המשפט, מתוכם גם כאלו שהעידו כי חזו במשיכתה של הנאשמת לעורות מקועקעים. חלקם טענו כי ראו את קוך מורה לסוהרים לרצוח אסירים מסוימים בגלל כתובות הקעקע שלהם, אחרים העידו כי היו מעורבים בתהליך הייצור של אהילי מנורות מעורות אנושיים. למרות זאת, צוות התביעה לא הצליח להוכיח את קיומם של אותם אהילים. בינואר 1951, בית המשפט הרשיע את אילזה קוך בשידול לרצח, ניסיון רצח ושידול לגרימת חבלה גופנית באזרחים גרמנים. בפעם השנייה בתוך פחות מעשור, "הכלבה מבוכנוואלד" נידונה למאסר עולם.
החלקה הלא מסומנת באייכאך
קוך עתרה לבית המשפט בבקשה לחנינה כמה פעמים לאורך השנים, אך בקשותיה נדחו תמיד. היא אפילו פנתה לוועדת האו"ם לזכויות אדם, למרבה האירוניה, ומחתה לגבי מאסרה – אבל גם הם התעלמו מתלונותיה. קוך נשארה מאחורי הסוגרים בבית הסוהר אייכאך, בבוואריה, 16 שנים, לפני שהיא שמה קץ לחייה. הנהלת המקום קברו את גופתה במתחם הכלא בחלקה לא מסומנת.
היסטוריונים וחוקרים התדיינו במשך שנים בשאלה האם אותם אהילים, כריכות ספרים וכפפות מעורות אנושיים אכן קיימים. רבים מהם אף ניסו למצוא אותם, אך ללא הצלחה. בתחילת חודש מרץ, הגיע לידיהם של חוקרים ממוזיאון אושוויץ-בירקנאו אלבום עור ישן שככל הנראה היה מעשה ידיה של "הכלבה בבוכנוואלד".
על פי הפרסומים, האלבום נרכש בשוק עתיקות בפולין ונשלח לבדיקה לאחר שהרוכש הבחין בריח רע שנידף ממנו וקעקוע חשוד על הכריכה. חוקרי המוזיאון טוענים כי הוא היה שייך למשפחה שניהלה בית הארחה בעיירת קייט בגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה. להערכתם, הוא ניתן במתנה למנהל בית ההארחה מאחד השומרים במחנה הריכוז.