כאשר יצאה הטיטאניק להפלגת הבכורה הגורלית שלה ב-10 באפריל 1912, היו יותר מ-900 אנשי צוות על הסיפון. מתוך 900 אנשי הצוות, 150 מהם הועסקו כפועלי פחם או כבאים. אחד מהם היה וויליאם מינטראם, שהתקבל לעבודה למרות שהורשע ברצח מחריד. אך למרות עברו המצמרר, בסיפור הטיטניק הוא נחשב לגיבור.
תפקידו של פועל מעמיס פחם באונייה ה"בלתי ניתנת לטביעה" היה שפל וקשה. הפועלים היו שוברים את הגב בחום רב כדי לתפעל את 29 הדודים של הטיטאניק. יותר מ -600 טונות של גחלים היו נחוצות כדי להניע את הספינה מדי יום והפועלים נאלצו לשמור על התנור דולק כל הזמן. זו לא הייתה עבודה קלה והיא עשויה להסביר מדוע מי שהורשע ברצח כמו מינטראם התקבל אליה.
מינטראם נולד ב-1866 בסאות'המפטון, בריטניה. בשנת 1886 התחתן עם אליזה מרי רוז בת ה-17. בסופו של דבר נולדו להם חמישה ילדים, אך הנישואים היו אומללים עבור אליזה המסכנה, מכיוון שלוויליאם היה מזג רע ואלים.
בשנת 1902, לאחר 15 שנות נישואים, מינטראם רצח את אשתו. באותו לילה, וויליאם חזר הביתה שיכור. הוא נקלע לריב עם אליזה כיוון שהוא לא היה מרוצה מכך שמכרה את המגפיים של בנם כדי לקנות לעצמה משקאות חריפים - כך לדבריו.
אליזה ישבה על כיסא ובנם היה בחדר כשהתחיל הריב ביניהם, ובמהלכו, טען וויליאם, אליזה הכתה אותו בפניו. לאחר מכן הוא דקר אותה בגבה. כמובן שלא ידוע אם טענותיו היו נכונות ויתכן כי המציא את הסיפור כדי לספק מניע למעשיו הנוראיים שיוכלו להקל בעונשו. אך כך או כך, הפציעות היו קטלניות ואליזה מתה בבית החולים.
חבר מושבעים הרשיע את וויליאם בהריגה והוא נידון ל-12 שנות מאסר בכלא. עם זאת, במקום לרצות את 12 שנות המאסר המלאות, ריצה וויליאם שלוש שנים בלבד. הוא שוחרר בשנת 1911 או בתחילת 1912 ועבר לגור בשכנות לבתו הבוגרת ולבעלה, וולטר הרסט.
באותה תקופה החלו ההכנות להפלגת הבכורה של הטיטניק. גם וויליאם וגם חתנו, וולטר, השיגו עבודות בטיטאניק כפועלי פחם. השניים אף חלקו חדר.
ב-23 באפריל 1912 בשעה 23:20 התעורר וולטר מרעש עז של פגיעה לאורך הצד הימני של הספינה. על פי דיווחו של וולטר, וויליאם רץ לסיפון לראות מה גרם לרעש וחזר לחדר עם גוש קרח שזרק על דרגשו של וולטר. שני הגברים התלבשו במהירות וכשרצו לסיפון סירות ההצלה, הם גילו שיש מהומה רבה על הסיפון והספינה כבר החלה לשקוע. סירות ההצלה הורדו למים ולכן וויליאם וחתנו החליטו לחפש אחר חליפות הצלה.
וויליאם הצליח למצוא לעצמו חליפת הצלה אך וולטר לא מצא. במעשה טוב אחרון, וויליאם ויתר על חליפת ההצלה והעניק אותה לחתנו. כתוצאה מכך, וולטר שרד את טביעת הטיטניק, בעוד וויליאם טבע וגופתו לא אותרה מעולם.
רבים חושבים שסופו המר של הרוצח - קיפאון במי הים עד לטביעה ואבידה במצולות - הוא עונש מתבקש וראוי לחטא הנורא שביצע.